ביקורת ספרותית על פראנסין מאת ג'.ל. באטלר
ספר בסדר

---

שובה של הבלשית הבריטית, זאת אומרת לא בלשית מקצועית, אלא בחורה בריטית שנסיבות חייה הביאו אותה לפתור תעלומה כדי להציל את חייה.

מכיוון שנקעה נפשי מסופרי מתח סקנדינביים (חוץ מיו נסבו, שגם הוא עולה לי על העצבים), ומכיוון שאני שוחה בבריכת הנוסטלגיה של רות רנדל ו-פ.ד. ג'יימס, חשבתי שמבטא בריטי יעשה לי את זה. מסתבר שלא תמיד.

פראנסין, בעלת השם בניחוח צרפתי, היא עורכת דין מצטיינת בפירמה יוקרתית, בחורה מרקע של צווארון כחול שבזכות התמדה וכישרונות הגיעה למקצוע של צווארון צחור. פראנסין מכורה לעבודה, בת 37, לוקה בהפרעה דו-קוטבית מאוזנת, נטולת חבר או ארוס בפוטנציה, מהווה תקוות המשרד להצטרפות ל"מצטייני המלכה" שזה מין תואר אבירות מוסווה, שמקנה לקפלט (פיאת שיער הסוס) גושפנקה של אליטה מקצועית.

פראנסין מומחית למשפטי גירושין עם כסף גדול, שבו גברים שנמנים על גזע זכר אלפא עשירים, מסרבים לחלוק את הרכוש שעשו במו כשרונם, עם האשה היפהפייה שהיתה עסוקה בבזבוז הרכוש במשך כמה שנים.

יום אחד פונה אל המשרד מרטין ג'וי, בעל חברה לקרנות גידור, מן הסוג המתואר לעיל, שרוצה להתגרש מאשתו היפהפייה, הנמנית עם הסוג המתואר לעיל. בקיצור, סטראוטיפ איקס רוצה להתגרש מסטראוטיפ וואי.

תמיהה ראשונה: למה איש עשיר כמו מרטין ג'וי בוחר בעורכדינית מוכשרת אבל בלתי מפורסמת בעליל ולא איזו כרישה ידועה? לסופרת פתרונים.

תמיהה שנייה: למה הסופרת מתארת את פראנסין כבחורה מבריקה, כשכל מהלכיה הם רצף של פעולות טפשיות בעליל? התשובה פשוטה. אם את סופרת לא חכמה במיוחד, את יכולה לתאר את הגיבורה שלך כסופר מבריקה, אבל עדיין לא תצליחי ליצור דמות מבריקה.

תמיהה שלישית: אם פראנסין כל כך שקולה וחכמה וחיה בנזיריות ומכורה לעבודה, איך זה שהיא נופלת שדודה לרגליו של מרטין ג'וי כאחרונת הפריחות?

תמיהה רביעית: למה הבריטים הללו מתקלחים רק לפעמים? פראנסין הרבה פעמים עסוקה מדי, פעמים רבות היא נמצאת בסיטואציות בעייתיות, ולפעמים היא לא רוצה להעיר את השכנים בגלל הצנרת הרעשנית. היא לא נגעלת מעצמה?

יום אחד, כשהקשר עורך דין-לקוח הופך להיות רומן סוער בסגנון חמישים גוונים של איבוד העשתונות, נעלמת אשתו בנפרד של מרטין ג'וי. המאהב העשיר, קרי, הבעל בנפרד, הופך להיות החשוד האולטימטיבי, ומסתבר שגם הגיבורה שלנו פראנסין זוכה בצללי חשד משלה, בגלל התנהגותה הטיפשית.

מפה לשם העלילה נמשכת, ואנחנו ממשיכים לקרוא כי שילמנו על הספר/כי אין לנו כוח ללכת לספרייה/כי בכל זאת אנחנו רוצים לדעת מה קרה לדונה ג'וי.

ולתמיהה החמישית: כל כך הרבה אנשים ברשימת התודות ואף אחד לא יכול היה להגיד לסופרת שאין כל קשר בין הדמות שהיא ביקשה לברוא ובין פראנסין?
----------------------------------

במחשבה שנייה, יש מוסר השכל בספר, גם אם אין בו הרבה מוסר. בכל משפט גירושין עסיסי (עסיסי בכסף, כמובן) עורכי הדין הם המרוויחים העיקריים, מבעירי המדורות, מרעילי הבארות, מנפיקי החשבוניות המנופחות. או כמו שאומרת הבדיחה הידועה: שאלו זוג שהתגרש איך הסתדרתם? עונה הבעל, את הדירה לקח העורך דין שלה, את המכוניות העו"ד שלי, את הרהיטים זה שלה, את חשבונות הבנקים העו"ד שלי, את העסק העו"ד שלי את הקרקע העו"ד שלה. את הילד אני לקחתי ואת הילדה היא.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על פראנסין