ביקורת ספרותית על פראנסין מאת ג'.ל. באטלר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 29 בנובמבר, 2018
ע"י לי יניני


עלילת מתח פסיכולוגית שנבנתה אט אט ובסופה מתפוצצת כמו בלון.

במקור שם הספר שונה והוא נקראMINE - שלי. המתרגמים בחרו לקרוא לשם הספר בשמה של הדמות הראשית "פראנסין".

על הכריכה נכתב שפראנסין היא גיבורה שקשה לא להתאהב בה. אני אישית לא התאהבתי בה, במיוחד בגלל שהיא שברה את הקוד ההתנהגותי בין עורך דין ללקוח.

הספר מתחיל בפרולוג עם סצנה מצמררת ולאחר מכן העלילה חוזרת שלושה חודשים לאחור.

מי זו פראנסין?

פראנסין היא עורכת דין רווקה שמתגוררת בלונדון. מתמחה בתיקי גירושין ובדיני משפחה, במשרד עורכי דין מכובד – בורגס קורט.

מעת לעת היא נתקפה בהתקפי דיכאון. בעבר אובחנה כלוקה בהפרעה דו-קוטבית. היא נעזרה בתרופות שמסייעות לה לטשטש את חרדותיה ומאבקיה בדיכאונות.

היא מאוהבת בשגרה ובאזור הנוחות שלה. שינויים גדולים לא היו בחייה בחמש השנים האחרונות. פעמיים בשבוע היא מבקרת בחדר כושר, ומעת לעת יוצאת למפגש חברות. היא מתגוררת באותה דירה, ויצאה לחופשה של עשרה ימים באיטליה. בדרך כלל, קשריה הזוגיים קצרים ולא מחזיקים מעמד לאורך זמן.

פראנסין התרכזה בתיקי גירושין של המעמד הגבוה, וזוגות עשירים, מתוך שיקול שלהם תמיד יהיה כסף לשלם לה את שכר הטרחה. היא נמנתה על אנשי העבודה. שאפתנית, קפדנית ואורקוליסטית. כפרפקציוניסטית היא נצמדה לנוהלי העבודה.

כל מה שהיא הייתה זקוקה לו : תיק גדול שיוכל לשנות את חייה!

באחת הפגישות על תיק גירושין היא נתקלת בגבר שמשך את תשומת ליבה – מרטין ג'וי. מרטין ג'וי בעלים ושותף, בקרן גידור הסוחרים באג"ח להמרה, ועוסק בהשקעות פיננסיות. גם הוא נמנה על בני המעמד הגבוה. מבוקשו: שפראנסין תייצגו בתיק הגירושין מול אשתו-דונה. כבר במפגש הראשון עם פראנסין, הוא חרט על דגלו, שאינו מתכוון לאפשר לאשתו לקחת ממנו את כל מה שהיא רוצה.

מלבד ההון הרב שהיה למרטין, הייתה לו גם כריזמה שהצליחה לפצוע את בועתה של פראנסין. בניגוד לאתיקה המקצועית, הם פוצחים ברומן סוער, עד כדי כך שפראנסין הופכת לאובססיבית כלפי מרטין.

פראנסין החלה לחשוד, לקנא ולעקוב אחר מרטין. באחד המעקבים הגורליים, היא הופתעה לגלות את דונה ומרטין סועדים במסעדה ומאוהבים. לפי שפת גופם, על פניו נראה שהם בכלל לא מתכוונים להתגרש האומנם?
התמונה האחרונה שנחרטה בזיכרונה של פראנסין: דונה מנופפת לשלום למרטין מחלון ביתה, כאשר הוא פנה לכיוון מכוניתו. בבוקר המחרת פראנסין מצאה את עצמה בדירתו של פיט, השכן המתגורר מתחת לדירתה.

מכאן ואילך העלילה ממריאה ומסתעפת במיוחד כשיתברר שדונה נעלמה, לאחר אותו מפגש עם מרטין, ולא הופיעה ליום ההולדת של אחותה.

כמו בכל ספר מתח זו בדיוק התחנה שחוקי המשטרה נכנסים לעובי הקורה, ופראנסין מוצאת את עצמה לכודה במסכת של שקרים, סודות ומה לא?

לאן דונה נעלמה?
האם נרצחה?
האם ברחה?
האם בעלה רצח אותה?
היכן הגופה?
מי אחראי להיעלמותה של דונה?

רוצים תשובות – תקראו.

הפרולוג מסקרן. אחריו ישנה ירידת מתח, ורק לאחר מחצית הספר, העלילה מקבלת תאוצה והדפים מתחילים לעבור מצד לצד.

את דמותה האימפולסיבית של פראנסין לא ממש אהבתי ולא הבנתי את צעדיה, התנהגותה והחלטותיה, לרבות הדיבוק שפיתחה מול הלקוח שלה.

תיאורי הסקס כתובים בשפה נמוכה, שמזכירים ספרים פורנוגרפיים ועליהם העדפתי לדלג. למזלה של באטלר לא היו סצנות מרובות, כי אחרת הייתי נוטשת.

יתרת הדמויות המקשטות את הספר מהודקות במידה, ופעמים מצאתי מעט חוסר. עובדות אלה לא פגעו ברצף העלילה.

הספר מגולל את סיפורן של נשים שנשלטות על ידי בעליהן וגברים בעיקר, שכל מה שמעניין אותם הוא: אגו, כסף ומעמד. לא הייתי מופתעת אם היו מחליטים לקרוא לספר הזה "נקמת הנשים".

בשורה התחתונה: ספר בכורה מהול במתח, תשוקה, מסתורין וגם מעט אקשן.

ובשלוש מילים: הפמיניסטיות מול הקפיטליסטים.

קריאה נעימה.

לי יניני

דני ספרים, הוצאה לאור, מתח-תרגום, 503, 2018
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
ערגה תודה רבה וחג חנוכה שמח
ערגה (לפני שבוע וחצי)
יפה, לי.
הקפת את הספר על צדדיו המגוונים.
לי יניני (לפני שבועיים)
רונדנית תיהני
רונדנית (לפני שבועיים)
אוי ספר כלבבי ....תודה לי אנסה לאתר אותו.
Tobby (לפני שבועיים)
נשמע כמו משהו שאני יכל לאהוב מאוד
לי יניני (לפני שבועיים)
PULP תודה לך וסופש נעים
Pulp_Fiction (לפני שבועיים)
יפה כתבת.
לי יניני (לפני שבועיים)
באבי בשמחה.
באבי (לפני שבועיים)
סקירה יפה מאוד עשית חשק לקרוא אותו.
תודה רבה :)
לי יניני (לפני שלושה שבועות)
בת-יה... הרבה כותבים בוחרים להשתמש בשם אחר לספריהם. פמיניזם-יש בעלילה
בת-יה (לפני שלושה שבועות)
נשמע די מעניין, אבל מפריע לי לקרוא ספר של סופרת שמפחדת לציין את שמה.
כך לא נראה פמיניזם אמיתי.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ