ביקורת ספרותית על גם אהבתם גם שנאתם - ביאליק, עגנון, ברנר, מערכות-יחסים מאת חיים באר
ספר טוב

---

אתמול כשסיימתי לחתוך את תפוחי האדמה והבטטות, לקלף את הבצל ולקטום את הגזר
ומיד לאחר שפיזרתי עשר שיני שום מעל העוף בתוך שקית "הקוקי", חשבתי לעצמי שאולי קצת הפרזתי עם הנשק להפחדת ערפדים ואולי ילדיי לא יחבבו את הטעם החריף למרות שבמתכון האינטרנטי הבטיחו כי בזמן הצלייה, השום מאבד את טעמו החזק והתחושה שמתקבלת אינה דומה בכלום לטעמו הטרי של הירק.
ואז נזכרתי בביאליק.
אין יום שעובר ואינני מהרהרת בו, כאילו הוא חלק ממערכת החשיבה שלי ובלעדיו תחושותיי אינן שלמות: סרט מלחמה ובו קרבנות קטועי איברים גורם לי לחשוב על "בעיר ההרגה", סיפורה של אִיזֶבֶל המקראית כפי שראיתיו לא מזמן בטלוויזיה מזכיר לי את השיר "רק קו שמש אחד" והשום המרובה בשקית האפייה רומז לי אודות המקאמה הנפלאה "אלוף בצלות ואלוף שום". הפואמות שלו עדיין רלוונטיות כל כך, סיפוריו הקצרים משמעותיים אפילו בעידן של היום. בעיני הוא סוג של פרסומת טלוויזיה שבה מעולם אינני צופה: כל אירוע אותו אני חווה, זיכרון שאני נוצרת, דלת מקרר אותה אני פותחת – מטריגים את מוחי באחת מיצירותיו האלמותיות והופכים אותי, כך אני מאמינה, לאדם טוב יותר.
היה לי מורה בתיכון שאהב אותו וקרא את שיריו בפאתוס עם המבטא היידישאי והכל למרות שהיה בכלל עירקי אך אני נוטה לחשוב שאהבתי אל האיש בעל עיני האלמוגים החלה עוד מהיותי בת שנתיים, משלימה בדייקנות את המשפטים התמימים מ-עציץ פרחים ועונה על שאלותיה של אמי בהתלהבות אין-קץ.
מִן הַחַלּוֹן
פֶּרַח עָ – צִיץ
כָּל-הַיּוֹם
הַגַּנָּה יָ – צִיץ.
כָּל חֲבֵרָיו –
שָׁם בַּ…? גָּן,
הוּא לְבַדּוֹ
עוֹמֵד…? כָּאן.

קראתי כל מה שמצאתי עליו והבנתי שאישיות מוארת שכזאת נוצרת דווקא במקומות חשוכים למדי.
ספרו המעניין של חיים באר "גם אהבתם גם שנאתם" מאיר צד נוסף באישיותו הרבגונית של המשורר הלאומי אך לאו דווקא את הצד המחמיא בוחר הסופר להראות: אנו למדים על ביאליק הביקורתי, חסר הסבלנות, ההפכפך, הבוגדני.
למעשה, מדובר במשולש מסקרן ומערכת יחסים מורכבת בין שלושה אנשי עט ידועים: ביאליק, עגנון וברנר או כמו שאני רואה זאת: האב, הבן ורוח הקודש.
חיים נחמן איש אשכולות: משורר, סופר, עורך. איש ידוע ואהוב על הבריות, מפורסם ובעל קפריזות משלו שיוסף חיים ברנר העריץ את שיריו אך בנוסף גם אכל ממנו חצץ וספג ביקורת קטלנית על סיפוריו. ברנר שלח אליו את כתב היד "מסביב לנקודה" וקיבל מענה מביאליק כי השפה שבה הוא משתמש דורשת תיקון, היא מרושלת ואינה משוכללת דיה.
הוא מתקן ומסמן בעטו, מוחק קטעים שכלל לא נראו לו ומביא את ברנר לכמעט התמוטטות עצבים.
ברנר מצדו מנסה לרצות אך גם לסבלנותו ישנו גבול. הוא זועם על מהלכיו של ביאליק ולא תמיד מסכים עמו.
הם שונים באופיים: יוסף חיים הינו "אינטרוברט" (Introvert) – איש השקוע בעיקר במחשבות על עצמו, סגור ומופנם ואילו ביאליק היה טיפוס יותר מוחצן, “אקסטרוברט” (Extrovert) בעל בטחון עצמי ומלא חיים.
קשה היה לביאליק לקבל את סגנונו יוצא הדופן של ברנר ועל כן היו ביניהם חיכוכים וויכוחים רבים.
את ברנר אגב אני מאוד מעריכה. קראתי את כל סיפוריו הידועים ומאוד הזדהיתי עם כאבו.
מבחינתי הוא גיבור תרבות ממש; אחד שמעולם לא דרך בתלם, שלא הסכים ליישר קו ועדיין הצליח להביע את עצמו בדרך לא דרך.
משום שחי בצמצום מינימלי הכולל ביגוד מרופט, עוני מחפיר ותזונה מועטה הוא הגיע לשיא בסיפוריו. הם מלאי צער ועוגמת נפש, יגון וקור תמידי.
הוא נלחם כל חייו במחלת הדיכאון ועבודתו נתנה לו טעם לחייו. התנהלותו המשונה השפיעה גם על חייו של עגנון.

עם זה האחרון, יש לי קצת בעיה.
ש"י עגנון שאין עוררין על כשרונו, על כתיבתו היפה.
נראה כי מבין השלושה הוא זכה בהכל: מראה, כישרון והצלחה מסחררת.
הושפע מביאליק האב, העריך את חסותה של רוח הקודש (משמעותה ביהדות: נבואה, מה שבעצם היה ברנר: נביא הזעם) והצליח להסתדר יפה מאוד בחיים.
פרס נובל, תהילה ועשרות מלומדים הכרוכים אחר עבודתו ומלמדים את אמרותיו.
אני תוהה כיצד לא דבק בו רבב, באיש.
כמו מחבת טפלון, יצא נקי מכל הצדדים ואפוף תפארה.
כיצד קרה הדבר שבספר ספציפי זה ביאליק יצא קוטר (מכל תשומת הלב שקיבל), עורך מהגיהינום ועם מאהבת מהצד? וברנר, תימהוני וחולה נפש. מיוסר, מקולל וחסר אהבה? אך ראו איזה פלא רק "העלם הגליצאי", חכלילי ותכול עיניים מצליח להתעלות בתכונותיו ואולי אף בהישגיו על השניים האחרים.
אני חושדת שאולי אהבתו הרבה של באר לעגנון סמאה מעט את עיניו.
ישנן אנקדוטות עסיסיות בספר אודות ביאליק וברנר אך עגנון יצא אשכרה מלאך.
יש קטע אחד בספר שהעלה את חמתי ואצטט אותו כאן:
"זיכרון זה צף ועולה אצל עגנון כאשר סילבי קשת מתנצלת לפני גב' עגנון שלא הביאה לה פרחים. "טוב שלא הבאת. פרחים שקונים כמו באטליז" פסק עגנון, "זה לא בשבילי. אני לוקח פרחים רק מהגן שלי"
לא בשבילו? זה היה בשביל אשתך!!
וזאת רק דוגמא אחת, מסכנה שמצאתי בספר.

ישנו איזשהו חוסר איזון, נטיית הכף לטובתו של חתן פרס הנובל.
אותו אחד שהתהלכתי בביתו ולרגע לא הורדתי את מעילי או צעיפי כי היה לי קר.
אולי האווירה ההיא, שעדיין נותרה בבית אכן פרנסה את סיפוריו אך בהחלט לא הוציאה אותו עילוי או אדם רך לבב.
לכן גם קל לי יותר עם ברנר וביאליק, אני מזדהה עם כאביהם.
עם עגנון קשה לי ולא בגלל השפה או האינטרטקסטואליות שבכתביו אלא משום הטיפוס שהיה.
ממליצה כספר עיון אם ברצונכם להכיר את מאחורי הקלעים של עולם הספרות.
גם ההפניות לספרי מחקר מעניינים לא פחות.
כדאי!

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על גם אהבתם גם שנאתם - ביאליק, עגנון, ברנר, מערכות-יחסים