ביקורת ספרותית על גם אהבתם גם שנאתם - ביאליק, עגנון, ברנר, מערכות-יחסים מאת חיים באר
ספר טוב

---

חיים באר פורש בפני הקורא ביוגרפיה משולשת של שלושת רבי האמן של הספרות והשירה העברית המתחדשת – ביאליק ברנר ועגנון. זו לא ביוגרפיה רגילה, זו ביוגרפיה שמתמקדת אך ורק בטיב היחסים ובקשרים שנרקמו בין שלושת האישים, על אהבתם ועל ניכורם, דרך ימי יפו - נווה צדק וירושלים של עגנון וברנר, דרך השהות של עגנון וביאליק בגרמניה, ולאחר מכן בתל אביב ובירושלים.
חיים באר משתמש במסמכים, במכתבים, בכתבות, בסיפורים שבעל פה, בזכרונות ובשברי זכרונות והופך אותם לכדי רצף סיפורי מתואם וכובש.
אפשר לכתוב הרבה ולצטט לא מעט מהספר הזה, אבל בחרתי להביא את הקטע הפותח של הספר שהוא סיפור שובה לב ומעניין שמהווה את הרקע לכתיבת הספר כולו, אני ראיתי בו גם את הסיכום של הספר ודמויותיו בזעיר אנפין: "ראשיתם של הדברים בפגישה אקראית במקור ברוך בירושלים באחד מימי הסתו של 1963". במילים אלו פותח חיים באר את הספר. "כשעמדתי לחצות את רחוב הטורים בדרכי אל לשכת הגיוס בא לקראתי אחד ממיודעיו של אבי, חסיד בעל זקן טהור ועיניים מתוקות ורוחניות עד למאוד. "ומה אתה קורא" התעניין לדעת מי שלדברי אבי היה בנעוריו איש השומר הצעיר, אחד מחברי כת הסגפנים של מאיר יערי, עד שקם יום אחד ועלה לירושלים ושב להיות אחד משלומי אמוני ישראל. סיפרתי לו שאני קורא את עגנון בהנאה מרובה. "נאה, נאה, ומה באשר לברנר? את ברנר אינך קורא?" השבתי לו שמעולם לא לימדו אצלנו בזרם של 'המזרחי' את סיפוריו של ברנר. "אבל את ביאליק כן מלמדים אצלכם, הלא כן?" חייכתי ואמרתי כי שיריו של ביאליק אינם אומרים לי דבר. "הסכת ושמע חיימקי" אמר החלוץ לשעבר, "שלושה ספרי אמ"ת המה. יודע אתה ללא ספק נוטריקון של אמת מהו – איוב, משלי, תהלים. ברנר הוא איוב, מפורר מייסורים, משכול ומכפירה. עגנון הוא משלי תוכו רצוף משלים, חכמה ושנינה. וביאליק, ביאליק הוא תהלים – כולו טוהר אהבה נקייה ואמונה". ומבלי לגרוע את מבטו המשיך ואמר: "בוא ואומר לך עוד דבר בטרם אלך חיימיקי, האמן הגדול ביותר מבין השלושה הוא עגנון שאין בלבו אלא אלוהי יצירתו. הבנאי הגדול מכולם הוא ביאליק, בנאי של תרבות אשר בכל יום ויום נותן דין וחשבון לפני כנסת ישראל על מעשיו ועל דאגתו לקיום האומה ולתקנת חייה הרוחניים, וברנר" וכאן היה נדמה לי שעיניו של החסיד החכם מתלחלחות בדמעות, "ברנר הוא האדם הגדול מבין השלושה, הגדול מכולנו, צדיק וישר. אמנם צדיק חילוני, צדיק כופר, אבל מה בכך, והלא כבר כבר רבינו הגדול הראי"ה קוק זכר צדיק לברכה בספרו 'ערפילי טוהר', הספר שכתבו ביפו קודם המלחמה בימים שגם ברנר היה שם, כי לגבי אור-אין-סוף הכל שווה, גם האמונה וגם הכפירה".
אגב, אותו חלוץ-חסיד, כך מגלה חיים באר בנספח שיצא בהדפסה השלישית, הוא ר' אלכסנדר (סנדר) אורי, שנפטר בגיל 95 בשנת תשנ"ג, זמן קצר אחרי הופעת הספר.

ספר ביוגרפי טוב, חלק מהסיפורים ומהגילויים באמת כובשי לב, אך לעיתים, כמו בכל ספר ביוגרפי, קצת גולש לפרטים, אבל לא בצורה מוגזמת ומשמימה. בהחלט כדאי למי שמתעניין בשלושת רבי האמן הללו.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על גם אהבתם גם שנאתם - ביאליק, עגנון, ברנר, מערכות-יחסים