ביקורת ספרותית על מלח אל הים מאת רותה ספטיס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 5 בדצמבר, 2018
ע"י Ayeletjon


הספר "מלח אל הים" עוסק במאורע היסטורי טעון וכבד שאירע בסוף מלחמת העולם השנייה. האסון הימי הגדול ביותר שידעה האנושות, טביעתה של האוניה וילהלם גוסטלוף. (האוניה נקראה על שם המייסד של המפלגה הנאצית בשוויץ. כבר כאן מתחילה הדואליות שלי לגבי הספר) כמי שקראה רבות על תקופת מלחמת העולם השנייה והשואה. אפשר לומר שזו הייתה לי הפעם הראשונה לקרוא על המלחמה מהצד השני. אומנם לא מהצד של הנאצים המושבעים אלא כביכול מהצד של הקורבנות חסרי הישע מהצד הגרמני. האזרחים התמימים כביכול. אלה שהיה להם קל לעצום עיניים כל עוד הרודן שלהם היטלר רודה בכל אירופה ומעלה על נס את טוהר הגזע שלהם. לקראת התבוסה ההולכת וקרבה הפכו רבים מהאזרחים שאומנם לא לקחו חלק פעיל במלחמה לנרדפים. לפתע הם מכירים באבסורד של המלחמה הזאת וטוהר הגזע. אני לא טוענת שבין מליונים של גרמנים לא היו חפים מפשע וכאלה שגם התנגדו נחרצות למדיניות של היטלר. אבל היה לי קצת קשה לקרוא ולהזדהות עם הטרגדיה של הגוסטלוף שוודאי הכילה גם אזרחים תמימים וילדים חסרי ישע אך על סיפונה היו גם חיילים רבים ונאצים מושבעים. האסון הגדול אותו מתארת רותה ספטיס בכישרון רב ובהצלחה היה טיפה באוקיינוס הפשעים והרוע שסחפו את אירופה ושלרובם היה אחראי העם הגרמני.

ב"מלח אל הים" אנחנו מתוודעים אט אט לאסון. אנחנו פוגשים בארבעה דמויות. שנפגשות בנסיבות המצערות של המלחמה, כולם יוצאות יחדיו למסע מלא תלאות של בריחה מאימת הצבא הסובייטי הנורא. (שלפי ספרה של ספטיס. אלו שאין להם רקע נוסף על המלחמה יכולים בטעות לסבור שהסוביטים הם הצד האכזרי ונטול הרחמים בלחימה ולא בהכרח הנאצים שכן היא כמעט אינה עוסקת בפשעי הנאצים)

ארבע הדמויות הם ארבעה קולות שונים שלכל אחד מהם יש סיפור ייחודי ומעניין לספר לנו. יואנה, אחות מתלמדת שמקורה מליטא. היא טיפוס רגיש ורב חסד החס על כל מה שנקרא בדרכו ומהווה מגדלור של אור ואנושיות במסע הקשה אל האוניה. כמובן שהיא נושאת עימה צלקות וסודות שבמהלך הסיפור נתוודע אליהם. פלוריאן, אומן גרמני שעסוק בבריחה, הישרדות ונקמה. גם הוא נושא עימו סוד ואוצר. אלפרד, חיל גרמני זוטר בעל תחושת גדלות. הוא אולי המייצג את האכזריות, אטימות והרוע של המשטר הנאצי והוא בעצם עלה התאנה של ספטיס. הכוונה שלי, דרך דמותו מראה ספטיס שהיא לא מתעלמת כביכול מכובד האשמה שרובץ על חלק מהעם הגרמני הנאצי למרות שברוב הספר מעטים התיאורים של פשעי המלחמה הנאצים שהובילו לתקיפות האגרסיביות והאכזריות של הצבא הסובייטי.(יתכן גם שספטיס מניחה שרוב הקוראים מודעים לגודל הפשעים שבוצעו על ידי העם הגרמני ולכן אין צורך להכביר בספר זה בתיאורים על כך. כי היא אכן רוצה להתמקד באסון של הפליטים האזרחים הגרמנים) אמיליה היא נערה ממוצא פולני שטרודה בהסתרת זהותה וסודה הגדול. הדמויות הללו יחד עם דמויות המשנה של משורר הנעלים הלירי שמיצג את זקן השבט החכם וטוב הלב והילד האומלל שלקח תחת חסותו, פליט חסר שם וזהות. (במקרה של שניהם ספטיס בוחרת שלא לספר רבות על עברם במלחמה, מהיכן באמת הגיעו? מה עשו בזמן המלחמה? מה היו השקפותיהם? הם מיצגים את הקרבנות חסרי השם והאשמה) מספרים את סיפורם של הקרבנות האומללים שנקלעו לסיפונה של הגוסטלוף. כולם עם תקווה משותפת ואנושית כל כך להתאחד עם משפחותיהם ולשכוח את אימת המלחמה. ספטיס הצליחה לגרום לי להזדהות עם סבלם. התיאור המרתק ביותר בעיני בספר היה רגעי טביעתה של האוניה. יכולתי ממש לראות בעיני רוחי את הכאוס ששרר באוניה. את תחושת הפניקה והאימה. ברגעים אלו נזכרתי בסרט טיטניק ובתחושות שחשתי כשצפיתי בו. קטנות האדם אל מול איתני הטבע. האוקיינוס הענק שבולע כמו מפלצת חסרת שובע את האנשים שעד לפני כמה רגעים צחקו ושוחחו ורגע אחרי הם שברירים כמו גפרורים דקים ונעלמים בבליעה אל קרקעית האוקינוס. מפחיד!

סגנון הכתיבה ייחודי. יש לו יתרונות וחסרונות. הפרקים קצרים והסיפור נע ביעף בין דמות לדמות. כל פרק שגודלו נע בין חצי דף לשלושה דפים לרוב מציג נקודת מבט של אחת הדמויות. לפעמים על אותה סצנה. היתרון של כתיבה כזאת היא שאם נמצאים כרגע בתקופה של קושי בקריאה תמצאו את הספר הזה קל יותר לעיכול לדעתי. מצד שני בגלל הסגנון הזה לקח לי זמן עד שהתחלתי להתחבר לדמויות ולהיסחף אל תוך הדמויות. למעשה רק לקראת האמצע הסיפור התחיל לסחוף אותי באמת ולגעת בי. (גם הפרקים הראשונים לא משעממים אבל לוקח זמן להיקשר) בנוסף היה מעניין ביותר להיחשף אל שתי פיסות היסטוריה שלא הכרתי לפני כן. טביעתה של האוניה והאוצר הנבזז של חדר הענבר. בגדול מומלץ!
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 6 ימים)
סקירה מעולה. הדרמות הגדולות של החיים ואנחנו יכולים
רק להסתכל, לקרוא, להבין ולהפנים.
רץ (לפני 6 ימים)
מאוד מעניין, זה קרה שהגרמנים פינו את פרוסיה המזרחית.
בת-יה (לפני שבוע וחצי)
בשנים האחרונות מופיעים יותר ויותר ספרים של סופרים שהחליטו לתאר את הסבל של הגרמנים במלחמת העולם השניה.
נכון, יש גם גרמנים שסבלו, אבל לעומת הסבל שגרמניה גרמה לכל אירופה, בשתי המלחמות, צריך להפסיק לרחם על הגרמנים 'הטובים'.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
סקירה טובה . נשמע מעניין הוא רשום לי ברשימות.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ