#
היה לי קשה מאד לכתוב את הביקורת הזו. חלק מהסיבה הוא הפער בין ההנאה מהספר לבין ההכרה בכשליו הרבים. תמיד מרתק לקרוא ספר הרפתקאות המתאר הישרדות בלתי אפשרית של קבוצת אנשים. הם דואגים אחד לשני גם בתופת של מלחמה והרג בלתי נתפס, במזג אוויר קטלני, ברעב מכרסם. הם מתחלקים בציוד ובאוכל, כמו שצריך להיות בין בני-אדם... הספר אינו מקורי במיוחד – קראנו כבר רבים כמוהו. אבל הוא נעים לקריאה, מחמם את הלב, כולל סיפור אהבה-בתנאים-קשים ומשובץ בערכים שאנחנו מסכימים עליהם – גם אם בדרך כלל לא מקיימים אותם, כמו "ואהבת לרעך כמוך" או "כל בני האדם נולדו שווים".

הסיפור סובב, לכאורה , סביב אירוע שקרה חודשים ספורים לפני תום המלחמה, כשגרמניה כבר חישבה את קיצה לאחור. בשלהי תקופה, כאשר 12 שנה מתוך אלף השנים שהיא הבטיחה לעצמה חלפו ונראה שסופה קרוב, הארץ הרוסה, שוקקת פליטים, חיילים, ואיש הישר בעיניו יעשה. הסיפור, אם כן, מוגדר כרומן היסטורי בזכות אותו אירוע עליו הוא נסמך. אבל כל המסופר מסביב כל כך בידיוני, שהקשר לאירועים אמיתיים נראה רופף עד לא קיים.

את הסיפור מובילות ארבע דמויות שכל אחת מהן מספרת בתורה את הסיפור דרך עיניה. הסופרת קיבצה מהגורן ומהיקב אנשים שיבטאו את מה שהיא רצתה לספר. יש שם נערה פולניה בהריון, צעירה ליטאית טובת-לב עם רגשות אשם, אמן גרמני חידתי צעיר ומבריק, סנדלר זקן בעל נשמה יתירה וילד בן 6 שנותר לבד בעולם. כל אלה הם חיוביים: אנשים תמימים, הסולדים ופוחדים מהנאצים וסובלים מהמלחמה שאולצו להיות חלק ממנה. אחד הקולות המספרים הוא צעיר דוחה, קטנוני אכזרי, נאצי המאמין בתורת הגזע. הוא מתואר באופן נלעג ודוחה, (בועט בכלב מזה-רעב, יש לו אקזמה בידים, משתמט מעבודה, חנפן ומלשן...) החלוקה מהסוג הזה היא פשטנית וחסרת תחכום, שיחד עם הסיפור הלא-אמין מפחיתה מערך הספר והופכת אותו פשטני.

הסיפור מחולק לפרקים קצרים עד קצרצרים, כתוב נחמד, לא מכביד על הקשב שלנו, הרגיל לקצב-טוויטר. הוא עובר מדמות לדמות במהירות הבזק. אתה יודע מיד מי הטובים ומי הרעים, מלווה את הקבוצה במסעה הבלתי אפשרי להצלה,מחזיק אצבעות לטובים שיצליחו, שואף לסלק מהשטח את הרעים...Comme il faut.
לו הוא היה סתם רומן בדיוני, הייתי נהנית ממנו יותר. כי למרות שהאירוע ההיסטורי קרה במציאות, הוא מהווה רקע לסיפור, לא עיקר. הסיפור ככלל אינו מתיישב היטב בזמן אותו הוא מתאר לא מבחינת מנטליות והתנהגות, ולא מבחינה פוליטית. לו הגרמנים היו כמו שתוארו על ידי ספטיס, המלחמה היתה כנראה מסתיימת הרבה קודם בנוק-אאוט.
נהניתי מהסיפור כמו שאני נהנית מספר נוער המתאר הישרדות ונצחון הטובים על הרעים. אם לא היה מוגדר כ"רומן היסטורי" – סחורה שלטעמי אינו מספק – היה זוכה בכוכב נוסף לדירוג. כמו שזה הוא סיפור חביב המעמיד פנים שהוא יותר מזה.

אני לא יודעת איך להתחיל את הביקורת הזאת בכלל. אין לי מספיק מילים בכדי להתחיל לתאר עד כמה הספר הזה ריתק אותי. מצאתי את עצמי מתאהבת בו כבר בעמודים הראשונים, ומסרבת לעזוב אותו בסיום הקריאה. בדרך כלל אני ניגשת לרומנים היסטוריים עם הרבה כוח רצון וסבלנות, כי אני יודעת שהספר יהיה עמוס בתיאורים אינסופיים ובהזכרת תאריכים ומקומות על מנת שהכול יבנה באופן מושלם בראשו של הקורא. אבל בניגוד לשאר הספרים, ב"מלח אל הים" הכל כתוב בצורה כל כך מינימלית ובכל זאת באופן מדויק להפליא. רותה ספטיס אינה צריכה לכתוב שורות ארוכות בכדי שנבין מה מתרחש בלב הדמות, אלא מספיק לה תיאור אחד קצר והיא קולעת למטרה. במהלך הקריאה יכולתי להרגיש כל דמות, כל מקום וכל מזג אוויר - זה היה מדהים. שוב, אני מרגישה שאני עושה עוול לספר הנהדר הזה עם אוצר המילים המצומצם שלי.

הספר מגיש בפנינו סיפור עצוב של ארבע קולות. ארבע נפשות שמחפשות את החופש לאחר מלחמת העולם השנייה. הדמויות עוברות מסע משותף לעבר האונייה וילהלם גוסטלף בכדי להמילט מפני הצבא הסובייטי. אך גם בתוך האונייה הגדולה נפשם קשורה אחת בשנייה.

רומן מקסים ומרגש עד דמעות שלא יצא מהלב שלי לעוד הרבה זמן.

חמישה כוכבים נוצצים.

במילה אחת- נפלא.

ובהרחבה-
נפלא, נפלא, נפלא. לא פחות מנפלא.

הספר "מלח אל הים" עוסק במאורע היסטורי טעון וכבד שאירע בסוף מלחמת העולם השנייה. האסון הימי הגדול ביותר שידעה האנושות, טביעתה של האוניה וילהלם גוסטלוף. (האוניה נקראה על שם המייסד של המפלגה הנאצית בשוויץ. כבר כאן מתחילה הדואליות שלי לגבי הספר) כמי שקראה רבות על תקופת מלחמת העולם השנייה והשואה. אפשר לומר שזו הייתה לי הפעם הראשונה לקרוא על המלחמה מהצד השני. אומנם לא מהצד של הנאצים המושבעים אלא כביכול מהצד של הקורבנות חסרי הישע מהצד הגרמני. האזרחים התמימים כביכול. אלה שהיה להם קל לעצום עיניים כל עוד הרודן שלהם היטלר רודה בכל אירופה ומעלה על נס את טוהר הגזע שלהם. לקראת התבוסה ההולכת וקרבה הפכו רבים מהאזרחים שאומנם לא לקחו חלק פעיל במלחמה לנרדפים. לפתע הם מכירים באבסורד של המלחמה הזאת וטוהר הגזע. אני לא טוענת שבין מליונים של גרמנים לא היו חפים מפשע וכאלה שגם התנגדו נחרצות למדיניות של היטלר. אבל היה לי קצת קשה לקרוא ולהזדהות עם הטרגדיה של הגוסטלוף שוודאי הכילה גם אזרחים תמימים וילדים חסרי ישע אך על סיפונה היו גם חיילים רבים ונאצים מושבעים. האסון הגדול אותו מתארת רותה ספטיס בכישרון רב ובהצלחה היה טיפה באוקיינוס הפשעים והרוע שסחפו את אירופה ושלרובם היה אחראי העם הגרמני.

ב"מלח אל הים" אנחנו מתוודעים אט אט לאסון. אנחנו פוגשים בארבעה דמויות. שנפגשות בנסיבות המצערות של המלחמה, כולם יוצאות יחדיו למסע מלא תלאות של בריחה מאימת הצבא הסובייטי הנורא. (שלפי ספרה של ספטיס. אלו שאין להם רקע נוסף על המלחמה יכולים בטעות לסבור שהסוביטים הם הצד האכזרי ונטול הרחמים בלחימה ולא בהכרח הנאצים שכן היא כמעט אינה עוסקת בפשעי הנאצים)

ארבע הדמויות הם ארבעה קולות שונים שלכל אחד מהם יש סיפור ייחודי ומעניין לספר לנו. יואנה, אחות מתלמדת שמקורה מליטא. היא טיפוס רגיש ורב חסד החס על כל מה שנקרא בדרכו ומהווה מגדלור של אור ואנושיות במסע הקשה אל האוניה. כמובן שהיא נושאת עימה צלקות וסודות שבמהלך הסיפור נתוודע אליהם. פלוריאן, אומן גרמני שעסוק בבריחה, הישרדות ונקמה. גם הוא נושא עימו סוד ואוצר. אלפרד, חיל גרמני זוטר בעל תחושת גדלות. הוא אולי המייצג את האכזריות, אטימות והרוע של המשטר הנאצי והוא בעצם עלה התאנה של ספטיס. הכוונה שלי, דרך דמותו מראה ספטיס שהיא לא מתעלמת כביכול מכובד האשמה שרובץ על חלק מהעם הגרמני הנאצי למרות שברוב הספר מעטים התיאורים של פשעי המלחמה הנאצים שהובילו לתקיפות האגרסיביות והאכזריות של הצבא הסובייטי.(יתכן גם שספטיס מניחה שרוב הקוראים מודעים לגודל הפשעים שבוצעו על ידי העם הגרמני ולכן אין צורך להכביר בספר זה בתיאורים על כך. כי היא אכן רוצה להתמקד באסון של הפליטים האזרחים הגרמנים) אמיליה היא נערה ממוצא פולני שטרודה בהסתרת זהותה וסודה הגדול. הדמויות הללו יחד עם דמויות המשנה של משורר הנעלים הלירי שמיצג את זקן השבט החכם וטוב הלב והילד האומלל שלקח תחת חסותו, פליט חסר שם וזהות. (במקרה של שניהם ספטיס בוחרת שלא לספר רבות על עברם במלחמה, מהיכן באמת הגיעו? מה עשו בזמן המלחמה? מה היו השקפותיהם? הם מיצגים את הקרבנות חסרי השם והאשמה) מספרים את סיפורם של הקרבנות האומללים שנקלעו לסיפונה של הגוסטלוף. כולם עם תקווה משותפת ואנושית כל כך להתאחד עם משפחותיהם ולשכוח את אימת המלחמה. ספטיס הצליחה לגרום לי להזדהות עם סבלם. התיאור המרתק ביותר בעיני בספר היה רגעי טביעתה של האוניה. יכולתי ממש לראות בעיני רוחי את הכאוס ששרר באוניה. את תחושת הפניקה והאימה. ברגעים אלו נזכרתי בסרט טיטניק ובתחושות שחשתי כשצפיתי בו. קטנות האדם אל מול איתני הטבע. האוקיינוס הענק שבולע כמו מפלצת חסרת שובע את האנשים שעד לפני כמה רגעים צחקו ושוחחו ורגע אחרי הם שברירים כמו גפרורים דקים ונעלמים בבליעה אל קרקעית האוקינוס. מפחיד!

סגנון הכתיבה ייחודי. יש לו יתרונות וחסרונות. הפרקים קצרים והסיפור נע ביעף בין דמות לדמות. כל פרק שגודלו נע בין חצי דף לשלושה דפים לרוב מציג נקודת מבט של אחת הדמויות. לפעמים על אותה סצנה. היתרון של כתיבה כזאת היא שאם נמצאים כרגע בתקופה של קושי בקריאה תמצאו את הספר הזה קל יותר לעיכול לדעתי. מצד שני בגלל הסגנון הזה לקח לי זמן עד שהתחלתי להתחבר לדמויות ולהיסחף אל תוך הדמויות. למעשה רק לקראת האמצע הסיפור התחיל לסחוף אותי באמת ולגעת בי. (גם הפרקים הראשונים לא משעממים אבל לוקח זמן להיקשר) בנוסף היה מעניין ביותר להיחשף אל שתי פיסות היסטוריה שלא הכרתי לפני כן. טביעתה של האוניה והאוצר הנבזז של חדר הענבר. בגדול מומלץ!

בשלהי מלחמת העולם השנייה אירע אסון ימי שסדר הגודל שלו הופך אותו לאסון הימי הגדול ביותר שאירע אי פעם. אוניית הנוסעים הגרמנית וילהלם גוסטלוף הוטבעה ע"י
צוללת סובייטית בים הבלטי, כשעל סיפונה שהו חיילים, פליטים, ואלפי ילדים כשכל אלו מצאו מותם וטבעו במצולות הים הבלטי, ולעד ייזכרו כקורבנות האסון הימי האומלל הזה.

פלוריאן, אמיליה, יואנה, ואלפרד הם ארבעת גיבורי הסיפור הזה, כשכל פרק מסופר מפי דמות אחרת. כל אחד מהם בורח ממשהו שהותיר מאחור, וכל הארבעה נושאים בקרבם סוד גדול, ואליהם נלווה שק ענקי של אשמה אשר נראה כי מכופף את קומתם ומוריד את רוחם. ארבעתם יעלו על האונייה, כשכל אחד מהם ינסה להשיג לעצמו עתיד אחר.

על אף הנושא העצוב והקשה, יש משהו בספר שנותן הרגשה של קלילות, ולא מבחינת התוכן, אלא יותר בצורה בה הוא כתוב. אין בו דחיסות, והוא נקרא במהירות ובנשימה אחת.

אם תשאלו מישהו מה הוא יודע אודות מלחמת העולם השנייה, רוב הסיכויים שתקבלו תשובות הנוגעות לשואה, לנאציזם ולקרבות. כך גם אני הייתי עונה לשאלה זו. למרות שיש ברשותי ספרים רבים על הנושא, הספר הזה היה שונה.

הספר לא עוסק בשואה. הוא גם לא עוסק במבצעים צבאיים או במעשים הרואיים ראויים לציון. הספר הזה עוסק באנשים שחוו את המלחמה מזווית אחרת מזו המוכרת לנו, ובמקרה מדהים שמשום מה לא נזכר בדפי ההיסטוריה כפי שראוי היה.

בתחילת הקריאה התקשיתי להתחבר לדמויות, שכן הפרקים קצרים, ונעים בין ארבע דמויות – כל אחת נושאת עמה סודות. הסודות, אשר מתגלים ככל שהעלילה מתפתחת, יהממו גם את קוראי המתח הוותיקים, כפי שהותירו אותי פעורת פה אל תוך הלילה, שכן לא ניתן לעזוב את הספר ברגע שהעלילה תופסת תאוצה.

איני רוצה להרחיב אודות הדמויות והעלילה, שכן הדבר יספק ספוילרים למי שטרם קרא את הספר, ולכן אומר רק שלמרות השוני הרב ביניהן, יכולתי בקלות להזדהות עמן, לחוש את כאבן ואת רגשותיהן האחרים והמשכתי לחשוב עליהן זמן רב לאחר סיום הקריאה. הכתיבה עצמה סוחפת, העלילה לא משעממת לרגע, ונעה בין הדמויות, בין ההווה לעבר, עד שהן נפגשות ומתמודדות יחד עם אחד האסונות הגדולים בהיסטוריה, כזה שקשה להאמין כי קרה באמת.

אציין גם לחיוב את כריכת הספר של התרגום לעברית, שכן בניגוד לכריכה באנגלית, לא היוותה ספוילר עצום לעומד לקרות.

חיפשתי מי היא הסופרת. מאיפה באה, מה הרקע שלה, בת כמה היא... ולא מצאתי על כריכת הספר.
חיפשתי מידע עליה כי הספר הזה הוא פשוט ספר טוב.
הוא כל כך טוב עד שאתה מוצא את עצמך מזדהה ורוצה בהצלחת גיבוריו שהם למעשה נאצים או אזרחים גרמנים שבגדול לא התנגדו להיטלר. המצב היה לי קצת מוזר. בדרך כלל כשאני קורא על סבל העם הגרמני במלחמת העולם השניה אז לא כואב לי. אני נזכר בזוועות הנאצים והצבא הגרמני, ואז "הכל מתאזן". אבל כאן הצליחה הסופרת ליצור אצלי הזדהות עם הגיבורים שלה, שכולם הם גרמנים שהממלכה הנאצית קרסה עליהם, או משתפי פעולה עם הנאצים בארצותיהם.
נכון שיש כאן את אלו ש"נאלצו לשתף פעולה" ונציגות לעמים הכבושים שעשו הכל כדי לשרוד. אבל עדיין - הם שם. והם חלק מהמשטר.
אז לכאורה - מה איכפת לי הסבל שלהם? מה איכפת לי שהם בורחים ושהרוסים אונסים ורוצחים אותם?
אז איכפת. וזו גדולתה של הסופרת. היכולת להביא אותנו לרצות שהנמלטים יצליחו להימלט ולבנות לעצמם חיים חדשים.
התיאורים, כמו כל תיאורי המלחמה, אינם קלים. אבל הם מציאותיים ומכניסים את הקוראים לתוך המציאות ההזויה שהייתה שם.
ספר מותח, שקשה להניח אותו מהיד ויש בו גם ערך מוסף.

לקראת סוף מלחמת העולם II החזית המזרחית של הרייך השלישי קורסת, והרקע לסיפור הוא נסיגת הצבא הגרמני והאיום של הצבא האדום המתקרב למזרח פרוסיה. בתוהו-ובוהו שנוצר, כולם מנסים להגיע לחופי הים הבלטי כדי להתפנות לגרמניה: חיילים גרמנים, פליטים גרמנים, פליטים מהעמים שמסביב. זהו הרקע לסיפור על כמה אנשים שמנסים לשרוד ולהיחלץ מהתופת הצפויה. הכתיבה מיוחדת: בארבעה קולות מתחלפים. ספר מעניין על אירוע טראומטי שבו כל מציאות עולמית נורמלית נעלמת