ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 4 באוקטובר, 2018
ע"י סוריקטה
ע"י סוריקטה
הווארד זיין היה היסטוריון, אנטי קפיטליסט, הומניסט וגם אופטימיסט לא קטן שכתב על אמריקה, "גן השודדים הענקי החנוק מצמיחת הפרא של כל תפרחות הצמח הארסי, שהוא התשוקה לכסף". אין לי מושג אם הדימוי הזה של הנרי ג'יימס היווה השראה למי שכתב את התסריט של "חנות קטנה ומטריפה", בכל אופן, גם הצמח הזה צריך שיאכילו אותו בלא מעט דם ועצמות. וזיין מספר את הסיפור שלה, של אמריקה, מנקודת מבט אינטרסנטית, האינטרס של האספסוף/העמך/הקבוצות המוחלשות (כל אחד והפוליטיקלי קורקט שלו) אלה שלכאורה אין בהם צורך אבל הם נמצאים שם בהמוניהם והם שהפכו את חיי הצמח הזה לאפשריים.
הוא מתחיל בקולומבוס ועובר ממנהיג למנהיג, ממלחמה למלחמה, דרך כל התאגדות, מרד והשתקה, עד לארצות הברית של קלינטון רק כדי להראות איך כל אחד מאלה שקשרו להם כתרים בספרי ההיסטוריה המקובלים הוא אינטרסנט שפעל בשירות האליטות וכל מחווה לכאורה בדמות מתן זכויות לחלק מן האנשים או כל סוג של יוזמה לשפר במשהו את מעמדם הן למעשה כלי לשימור כוחם וכספם של בעלי ההון. Follow the money, אומר ועושה.
מובן שאליו שזה ספר עם אג'נדה, רק שהטענה שלו, ואני חושבת שהיא נכונה, זה שכל סיפור של ההיסטוריה הוא סיפור עם אג'נדה. העניין הוא שעל פי רוב היא מוצנעת וכשהיא מתיישבת עם האידאולוגיה השלטת ועם הלכי המחשבה המקובלים יש נטיה פעמים רבות להתעלם מהאג'נדה ולהתייחס לסיפור כ"אובייקטיבי". זיין לא אובייקטיבי. הוא לא רוצה להיות. הוא מתבונן בהיסטוריה מנקודת מבט לא מאד מקובלת בעולם שכבר הרבה מאד שנים סומך על העקרונות הקפיטליסטיים כאילו העולם נברא איתם ולמענם.
והשיטה הקפיטליסטית עובדת. לא רק היכן שנוצרה. בכל העולם מתי מעט חיים ברווחה מופלגת בעוד אחרים עובדים מבוקר עד ערב, יום יום, עבור המעט שיספיק להם בקושי לגג ומזון ומידי פעם איזה סוג של בידור, מלווים בתחושת כישלון אישי, שהרי הבעיה היא אצלם, הם פשוט לא השיגו. והם/אנחנו שותקים, למרות שכמו שכתב פרסי ביש שלי: "הן אתם כה רבים, ומעטים הם אויביכם!"
איך זה עובד? בסך הכל זה די פשוט. כל מה שצריך זה לדעת לזהות את האויב ולהצביע עליו בזמן. נשים רוצות לעבוד? למה לא להדגיש את העובדה שהן יתחרו עם הגברים על מקומות העבודה. שחורים רוצים אדמה? שיקחו מהאינדיאנים את הקצת שעוד נשאר להם. מהגרים מסין? שיתחרו עם האירים. תמיד תמיד יש מישהו, מהגר, פושע שגדל בשכונות מצוקה, מקבל קצבת רווחה, תמיד יש במי לשלח וממי להפחיד, מידי פעם לשפר קצת את מצבה של קבוצה זאת או אחרת כדי לשמור אותה תחת שליטה, וברגעי משבר אמיתיים הרי אפשר להשתמש בעיראק או באיראן או באיזשהי קוריאה. תכלס, אמנם זה באמריקה אבל את היופי הזה גם אנחנו עושים כל כך טוב עד שאפשר לחשוב שהשיטה פותחה אצלנו.
זה ספר מרתק. אני חושבת שהוא מעניין גם עבור מי שלא חושב כמו זיין כיוון שהוא מנפץ פרדיגמה אחרי פרדיגמה ומציע תבניות חדשות במקומן, אבל אולי לא אני זו שיכולה להעיד על כך. בכל אופן, מיליוני אמריקאים כבר קראו אותו והוא עורר מחלוקת רבה בארה"ב, ותמיד כשיש כותבים כאלה, מוסריים ויפי נפש (לא, ממש לא בלעג. בכבוד.) עולה השאלה האם זה לא חלק מתחייב מהשיטה, לאפשר לאנשי המוסר לזעוק את זעקת החלשים והמדוכאים, להאיר את העוולות ובמקביל להמשיך לשעוט באותה מתכונת חזירית, ואז, דוקא משום שמאפשרים את הביקורת, עוד להתהדר בליברליזם, שהרי אנחנו לא משתיקים אף אחד, חלילה. אולי פשוט ככה הקפיטליזם קונה את המוסריות שלו. בפרוטות.
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, יוסף.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, פואנטה.
לא נראה לי שהבעיה היא שחסר מה לעשות.
|
|
|
יוֹסֵף
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
יפה!
הסוגיה טעונה וכמעט הכל כבר נאמר, וכנראה ששביל הזהב של הרמב"ם נכון גם פה. ובכל מקרה כתבת נהדר, ותודה על המידע על הספר, רציתי לקרוא אותו בזמנו, וטוב לדעת שהוא נוקט צד ברור.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
לאודי, (עיין ערך "האינדיאנים בארצות הברית"):
עובדה מס' 1: "תוך כדי טבח נרחב בשבטים אלה, פונו בין 70,000 ל-100,000 אינדיאנים לטריטוריות חדשות במערב. רבים מהם מתו כתוצאה מתנאי הדרך הקשים, ובשל מחלות, רעב ותנאי מזג אוויר." עובדה מס' 2: בשנת 1779 הורה הגנרל ג'ורג' וושינגטון, לימים נשיאה של ארצות הברית, לאחד מהגנרלים בפיקודו לתקוף את בני שבט הצ'רוקי, להרוג בהם ולהחריב עד היסוד כל נקודת התיישבות שבבעלותם. המשימה בוצעה בצורה ברוטלית ואכזרית, כאשר וושינגטון עצמו טען כי האינדיאנים אינם אלא "חיות טרף".[8] מה שמסביר את הברוטליות בה נהגו חיילי הקונפדרציה שהכינו מגפיים מעורות שהופשטו מגופות של אינדיאנים, ו-וושינגטון עצמו זכה במהלך מלחמת העצמאות לכינוי "Town Destroyer" כאשר הורה על השמדת 28 עיירות (מתוך 30) שהיו בידי שבט הסנקה במשך 5 שנים בלבד. בעיניי, עובדה מס' 2 לוקחת בהליכה את עובדה מס' 1, גם אם סטטיסטית מדובר במספר קטן יותר של אנשים (ואני רק משערת שזה כך), מה שמוביל למסקנה שלעובדות אין משקל סגולי שווה. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת חדה.
יש לי הרגל מגונה להפוך את העיוני למעשי אז אני מנסה לחשוב בקול רם איך נהפוך להיות סוציאליסטים, ובהנחה ששינוי אמיתי ועמוק מגיע מלמטה ולא מונחת מלמעלה, או בתכל'ס, מה האזרח הקטן בעל משאלת לב סוציאליסטית מוכן לעשות בפועל: לפתוח חשבון בבנק שיתופי ולסגור חשבון בבנק מסחרי? להצטרף לחסימת כבישים של הנכים באיילון? לעזוב את הדו-משפחתי + גינה פרטית ולעבור לבניין משותף רב-קומות עם גינה ציבורית? |
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
Pulp Fiction, אני לא חושבת שנסכים
וגם לא מנסה לשכנע אותך, אני רק חושבת שהמחלוקת היא לא ביחס לעובדות אלא ביחס לפרשנות שלהן. זו אגב מעלתו הגדולה של הספר, זה שהוא מציע פרשנות אחרת.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
זה הכל יפה סוריקטה. אני ממש מבין אותך, זה בוער בי.
ובליבי אין סוציאליסט גדול ממני. אבל הסטטיסטיקה אומרת שנכון, יש חברות עניות, אבל הן הולכות ופוחתות הן באחוזים והן במספרים אסולוטיים. לצערי זה בזכות המסחר שהוא מנצל לכאורה אבל מעניק לאנשים עצמאות ומציל אותם מחיים מעוררי רחמים בכפרים. עזבי את ברה"מ, ממילא לא דיברתי עליה. תראי מה קרה לקיבוצים בארץ . אנשים לא אוהבים להתחלק- לא במיסים, לא בנכסים. תמיד אפשר לתרץ למה חברות שיתופיות נכשלות פעם אחר פעם והמסחריות החופשיות משגשגות. אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. בסופו של דבר מה שעובד אלו חברות קפיטליסטיות עם רגולציה.יש הרבה מה לשפר, אבל כיום אין דבר שהעניק להמוני בני האדם יותר מבחינה חומרית לפחות.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, Pulp Fiction.
טוב, אולי לא על הכל אנחנו מסכימים :). קודם כל, על הטבע האנושי כבר נשפכו הרבה מאד מילים, אולי מפני שלא באמת אפשר לקבוע מה הוא. בנקודת הזמן שאנחנו נמצאים בה נראה כאילו אתה צודק, אבל זו גם תולדה של חינוך ומוסכמות, דברים שהם ברי שינוי.
ואני חושבת שההנחה שלא ייתכנו חברות שיתופיות יותר מבוססת במידה רבה על ניסיונה של הדיקטטורה הטוטליטרית של ברית המועצות לשעבר (ולא הייתי קוראת למה שהיה שם ליברליזם סוציאליסטי) או לחילופין על נסיונות שכשלו עוד בטרם החלו כיוון שכבר מאתיים שנה כל נסיון כזה זוכה מיד בהתערבות של המעצמה הליברלית ועוזרותיה שדואגת לוודא ששום דבר טוב לא יצמח מהם. ובעיני לפחות זה לא הרע במיעוטו. זה סתם רע. העוני מחריד, יש חברות שלמות שאין להן מה לאכול או שהאנשים שם מתים כי אין מוקסיפן. יש רשימה כל כך ארוכה של זוועות (כולל עבודת פרך של ילדים, מכירת בני אדם ועוד אלף כאלה), אבל גם אם עוזבים את אסיה ואפריקה ודרום אמריקה, תסתכל כאן על אחוז האנשים שהחיים שלהם הם עבודה קשה מאד תמורת שכר שמספיק רק לאוכל. תבדוק כמה ילדים מישובים עניים זוכים ללימודים גבוהים, לשירותים רפואיים טובים, למה שעבור הילדים שלי נראה מובן מאליו, כמה שירותים סוציאלים כמו דיור ציבורי, מעונות לפגועי נפש, לנשים מוכות, נרמסים. בפועל הפערים רק הולכים וגדלים והמדינה מסירה אחריות מעוד ועוד תחומים. |
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, אודי.
לא כל כך מסכימה עם המטיפני. הוא מאד מגמתי, אבל הוא עושה את זה באופן מאד הגון בעיני, כי הוא לא מסתיר את זה. וזה שהוא רוצה להביא לשינוי חברתי, זה אולי קצת נאיבי, אבל זה מקסים בעיני. הלואי שכל האנשים.
לגבי הג'נוסייד, נראה לי שלהגיד שלא היה ג'נוסייד זה כבר פאסה. נכון, רבים גם מתו ממחלות (שגם בעניין הזה יש טענות כלפי האדם הלבן וסביר שחלקן מוצדקות וחלקן לא) ובטח גם מעוד דברים אבל האוכלוסייה הזו הושמדה במספרים גדולים, גורשה מאדמותיה, תרבותה, לשונה, אמונותיה, כל אלה נכחדו. להתייחס למחלות כאל הגורם המשמעותי ביותר לזה בעיני זה כמו לטעון שהארמנים מתו מאפיסת כוחות כי היה להם קשה ללכת. |
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
ישי, תודה רבה.
לא סגורה על זה שהבנתי את מי בדיוק התכוונת להעליב, אז לא אצא להגנתם.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, חני.
רגשית? לפעמים יותר, לפעמים פחות. ומה נעשה? נהיה סוציאליסטים.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, עמיחי.
באמת יופי של סצינה, ולגבי השם, האמת שלא שמתי לב, אולי מפני שאין לי בעיה להגיד זין כשצריך (וגם כשלא צריך).
|
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, yaelhar.
כנראה.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
כרמליטה, תודה רבה. גם על ההארות.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, מחשבות.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
כל הכבוד על ההתמדה.
ועל הביקורת המדהימה.
בסופו של דבר הבעיה היא בטבע האנושי. לא ניתן לשנותו הוא כזה - רע ואנוכי ולא ממש אכפת לו מאף אחד, פרט לעצמו. אלו שמעט שונים - מנוצלים לרעה. מקיאווליזם שהוא אח של קפיטליזם של היום הכיר בכך. עובדה, כל השיטות שניסו להתקיים ובבסיסן היו מנוגדות לטבע האגואיסטי של בני האדם לא צלחו. ובצער רב אני שואל - אולי זה פשוט הרע במיעוטו? הרי במבחן התוצאה, רמת החיים של כולם עולה, העוני מצטמצם, יש נגישות גדולה יותר לשירותים בכל העולם אפילו כולל אפריקה וכל זאת בלי כפייה בסה"כ. ההיסטוריה גם מלמדת כי דוקא אותם ה'ליברלים' הסוציאליסטיים אוהבים מאוד לסתום פיות לאלו שלא חושבים כמוהם. |
|
|
אודי
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
סקירה טובה. אכן ספר מרתק. הבעיה שלי עם הספר היא שהווארד זין הוא היסטוריון מטיפני, היסטוריון שרוצה לגרום לשינויים חברתיים מרחיקי לכת ובשם אותה אג'נדה הוא יספר רק את החלקים שישרתו אותה.
לדוגמא: זין טוען שההיסטוריה הנכתבת על ארצות הברית מתעלמת מהעוולות של המתיישבים החדשים כלפי האינדיאנים. לטענתו, רוב ההיסטוריונים מזכירים את העובדה הזאת בחצי משפט ואז קוברים אותה בכמות אדירה של מחקרים המראים כי קרה ההפך. זין עושה את אותו הדבר בדיוק. הוא מזכיר במשפט אחד ש"חלק" מהאינדיאנים מתו כתוצאה ממחלות שהמתיישבים החדשים הביאו מאירופה ואז קובר את העובדה הזאת בים של מלל על השמדה, ג'נוסייד ואלימות. ההיסטוריה של ארה"ב מורכבת הרבה יותר ממה שזין ניסה להראות בספר הזה. ואף על פי כן מדובר בספר חשוב. |
|
|
ישי
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
בכל מקרה אהבתי את הסקירה שלך, סוריקטה.
|
|
|
ישי
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
נשמע כמו הפוסט ציונים שלנו שמתיימרים להיות היסטוריונים..
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
"קפיטליזים שקונה את מוסריותו בפרוטות"....
נשמע שאת מעורבת רגשית בספר עד הגג.
אז העולם לא ממש הולך למקום טוב יותר אז מה נעשה בנידון? סקירה יפה . |
|
|
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
מרתק. תודה רבה!
שתי הערות קצרות, ברשותך: 1. התמודדת בהצלחה עם שם המשפחה המאתגר שלו... נדמה לי שהשם זין הוא תוצר של אמריקניזציה לשם "זינגר" או משהו דומה. 2. כתבת שהספר עורר מחלוקת גדולה בארה"ב, ונזכרתי שבאחד הפרקים בסדרה "הסופרנוס", הבן של טוני סופרנו קורא את הספר הזה ומשתף את בני המשפחה בתובנות נבחרות ממנו. טוני מזדעק על חומר הקריאה המקומם והממריד שהבן שלו (שגם ככה מדאיג אותו מאד ועולה לו על העצבים) קורא. ההזדהות של טוני עם ערכי הקפיטליזם מלאה ללא פקפוק. אירוניה במיטבה, סצנה גדולה. |
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
מעניין מאד.
כנראה מבטא במלים מה שחלק מהאנשים מרגישים לגבי הקפיטליזם (החזירי) המגייס לטובתו את הקבוצות הנפגעות העיקריות ממנו וממעשיו. כולם רוצים להזדהות עם החזקים. |
|
|
כרמלה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
יופי של סקירה. תודה סוריקטה.
גם אני קראתי את הספר במקביל לספרים אחרים. לקח לי יותר מחצי שנה כדי לסיימו.
אם אנחנו רגילים לומר שההיסטוריה נכתבת ע"י המנצחים, ניתן לומר שזין כתב אותה מנקודת הראות של "המפסידים". שתי הגישות נגועות כמובן בבחירה סובייקטיבית של החומרים שייכנסו לספר, ואלו שהספר יתעלם מהם. הספר מרתק, וגם קריא מאד. יש לו בהחלט חשיבות מסוימת, אך כמו כל ספר היסטוריה יש לקוראו בראייה ביקורתית, ומתוך מודעות לאג'נדה. צריך גם לציין כי ל"מפסידים" הללו היו גם נצחונות, בפרט בתחום תחיקת עבודה ואיגודי עובדים. אך ככלל הם נשארו בצד החלש והמוחלש, זה שנוטים להתעלם ממנו. להיבט זה יש השפעה עד היום על הפוליטיקה האמריקנית. הדימוי של "גן השודדים..." נובע מהכינוי "הברונים השודדים" שיוחס לאילי התעשייה האמריקנית בתקופה שאחרי מלחמת האזרחים, ביניהם קרנגי, רוקפלר וונדרבליט. אמריקה דובקת עד היום בקפיטליזם מוחלט, כמעט בלי איזונים של מדינת רווחה. הדבר כל כך טבוע בה, עד כי הרפורמה בשירותי הבריאות בתקופת אובמה נתקלה בהתנגדות עזה, גם מצד אזרחים רבים המצביעים לדמוקרטים. פגשתי רבים כמותם שאינם מבינים מדוע עליהם לשלם קצת יותר כדי לממן טיפול רפואי למי שידו אינו משגת. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
מאוד מעניין.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
רץ, תודה. קראתי במקביל אבל הוא גם מאד מאד מאווד מעניין ככה שזה לא היה אישיו.
|
|
|
רץ
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
מעניין - איך התגברת על מספר העמודים האין סופי של הספר הזה?
980 עמודים, זה כמעט פרויקט חיים.
|
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
