ביקורת ספרותית על רוח רפאים - הבלש הארי הולה #9 מאת יו נסבו

---

אחרי "התיקנים", המדכא החלטתי לקחת הפסקה ארוכה מנסבו והבלש הקודר והדכאוני שלו, על הסביבה הקודרת והאפלולית שהוא פועל בה.
וידעתי שזה לא הכי הגיוני, כי כרונולוגית, "התיקנים" הוא הספר השני בסדרה, ואת רוב הספרים שבאו מאוחר יותר אהבתי, אבל בכל זאת הרגשתי צורך בהפסקה.
ולא היה קשה מדי לעמוד במילה שלי, כי הרבה זמן לא תורגם ספר חדש וכשכבר תורגם ("לב משוריין") התיאור על הכריכה האחורית הרתיע אותי כל כך שלא הייתי צריכה להתאמץ.

ואז הגיע "רוח רפאים".
רוח רפאים מהעבר (האפל והמדכא, כבר אמרתי?) של הולה חוזרת לרדוף אותו.
אולג, בנה של רקל, מואשם ברצח.
רקל היא אהבת חייו המוחמצת של הולה, דרכיהם נפרדו ב"איש השלג".
ועכשיו הארי הולה חוזר הביתה (מתי הוא עזב? זה קרה בגלל שדילגתי ספר או בגלל הזכרון הרעוע שלי? אוקיי, לא משנה) כדי לחקור בעצמו את הרצח בו מואשם אולג, כדי לחפור קצת בעבר העצוב וב"מה היה אילו".
הארי הולה דוהר כמו האביר על הסוס הלבן להציל את מי שכמעט היה בנו המאומץ? לעזור לאהובתו לשעבר?
יש לי חולשה מסויימת לאבירים על סוסים לבנים, מסיבות ביולוגיות או חברתיות או משהו.
אז הפעם נשברתי.
הסרתי את החרם על הולה באופן זמני בשביל "רוח רפאים".
האם באמת ציפיתי שיהיה לנו כאן סיפור של אביר על סוס לבן? הארי יפתור את הכל, יתקן מה שנשבר וכולם יחיו באושר ועושר?
הי, אל תברחו. אלו לא ספוילרים.
אני מדברת על ציפיות טרום-קריאה.
וכל מי שמכיר את הולה (ומי שלא, בטח לא כדאי לו להתחיל מ"רוח רפאים") יודע שאנחנו לא מצפים להפי אנד, לתיקון כולל.
כל השאלה היא מה ואיך ישבר הפעם.
ופה אני כבר כן עוצרת, כי הבטחתי בלי ספוילרים.
הספר מותח, מצליח להפתיע מדי פעם, וגם אם לא נפלתי מהכסא מרוב הפתעה כשכל התעלומות נפתרו...
הסיום כן הצליח להפתיע אותי מאוד.
מסוג ההפתעות שנסבו מומחה בהם, כשאתה קורא משהו ובטוח שאתה מבין בדיוק על מה מדובר ופתאום, כמה מאות עמודים מאוחר יותר, מתברר לך שמדובר בכלל על משהו אחר.
ואני שוב עוצרת כי ספוילרים.
ומסיימת בכך שמדובר בספר מתח טוב, באווירה הקודרת הרגילה של נסבו, ומומלץ (אך ורק) לחובבי הז'אנר.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על רוח רפאים - הבלש הארי הולה #9