ביקורת ספרותית על התאונה מאת לינווד ברקלי
ספר טוב

---

זה לא מדעי ולא רציני לגבש מסקנות גורפות על סמך שני ספרים בלבד, אבל מה איכפת לי? אני לא מדענית ולא רצינית.
אז ככה: האמריקאים הברקליזים לא תמיד סומכים על המשטרה ולכן הם לפעמים לוקחים את החקירה לידיים שלהם. וידיהם הם ידיים של אדם שבזיעת אפיו מביא הביתה לחם. או פיצה. או כל ג'אנק פוד אחר. והבית הוא בית נורמטיבי בפרבר נורמטיבי שבו גרה משפחה נורמטיבית עם ילדים נורמטיביים וחשבון בנק נורמטיבי.
החלום האמריקאי. אמנם בקטן, אבל מספיק. אין תלונות.

והם לוקחים את החקירה לידיים לא בגלל שיש להם משטרה דמיקולו כמו בישראל, אלא מפני שלקורבן העבירה או לחשוד יש יותר מוטיבציה ועניין אישי למצוא את הפושע האמיתי או להוכיח את חפותו שלו. ומעל הכל, הוא תמיד ובכל מחיר יגן על משפחתו. ולכן האמריקאים הברקליזים רואים פשע גם במקום שבו המשטרה רואה תאונה מקרית.
ולא צריך יותר מדי כדי להיות חוקר מטעם עצמך. רק קצת משאבים חומריים ושכל ישר (אבל חשדן): זמן, אמצעים טכנולוגיים בסיסיים וכלי תחבורה במצב דרייב. הרבה דרייב.
באחד מספרי קופיקו (אולי צ'יפופו?) הופיע המשפט: אם אלוה יצווה, גם מטאטא יהיה רובה.
אז בפרפראזה: אם ברקלי ירצה בכך, כל אזרח יחליף את המשטרה הפח.


המשבר הכלכלי היה חתיכת תיק וארה"ב דמתה לסין לרגע. הכל היה מזוייף, אבל הכל. לא רק תיקים, סלולריים, שעונים, בגדים, נעליים ומוצרי צריכה היי-טקיים או לואו-טקיים, אלא גם תרופות וחומרי בנייה. וזה כבר עניין של חיים או מוות. אז אם ויאגרה היא לא ויאגרה, בטון הוא לא בטון וחיווט חשמל הוא לא חיווט חשמל, יש סכנת קריסה ממשית. ולא רק קריסה של... אמממ... נניח, בנקים למשכנתאות במובן הכלכלי, אלא קריסה של הבנק עצמו במובן של המבנה. כי הבטון מזוייף וחוטי החשמל מזוייפים וייתכן שגם הבנאי נטל תרופה מזוייפת להורדת כולסטרול או לחץ דם או סטרס.
תוסיפו לזה גם את תרבות הצריכה המשוגעת בארה"ב ואת שיטת כרטיסי האשראי המוזרה והלא אחראית, שבה מונפקים לכל אמריקאי ברקליזי (וגם גרישמי או קובני) כרטיסי אשראי בלי סוף ובלי בקרה, והוא משתמש בכרטיס אשראי X כדי לשלם את החוב בכרטיס אשראי Y.


"אני בצרות צרורות," הוא אמר. "אני בצרות איומות ממש. הם סידרו אותנו, אתה יודע."
"הם?"
"כולם. אמרו שנוכל להרשות לעצמנו את הכל .הבית, המכונית, המערכת, טלוויזיה גדולה עם מסך שטוח, כל מה שרצינו. אפילו כשכבר התחלנו לטבוע. קיבלנו עוד כרטיסי אשראי בדואר. בטסי חוטפת אותם כאילו הם גלגלי הצלה, אבל הם רק עוד עוגנים שמושכים אותנו לתחתית."
[...]
"אתה יודע מה אנחנו עושים? יש לנו משהו כמו עשרים כרטיסי אשראי עכשיו. אנחנו משתמשים בכרטיס אחד כדי לשלם את היתרה על כרטיס אחר. אני כבר לא מצליח לעקוב אחרי הכל. אני לא מסוגל לפתוח את החשבונות. אני לא רוצה לדעת."
[...]
"לפעמים אני חושב שיהיה יותר קל לירות לעצמי כדור בראש." (עמ' 140)


המשבר הכלכלי ותאוות הקניות הולידו פתרונות יצירתיים להכנסה נוספת, בחלקם אפורים - ולא במובן של אפרוריים.
ומקור הכנסה שמניב כסף שאינו דולר ירוק אלא שחור, אדום או אפור, סופו שיסתיים בצ'קלקה כחולה, אוברול כתום או מצבה לבנה.
עצה אחת שהייתי נותנת לחוקר הברקליזי הנוכחי היא cherchez la femme
בהצלחה.

» ביקורות נוספות של שונרא החתול
» ביקורות נוספות על התאונה