ביקורת ספרותית על מעשה בשבויה יפת תואר - החוק המקראי בראייה ספרותית מאת אסנת ברתור
ספר בסדר

---

"החוק המקראי". היש נושא יותר לא-מזמין מזה?

שאפו לד"ר אסנת ברתור שעשתה כמיטב יכולתה ואף הצליחה לרענן ולהחיות נושא שעלול להיראות משמים לבלתי מעוניין, או שחוק לחלוטין למי שמגיע מרקע חינוכי-דתי בו כבר "יודעים עליו הכל".

ברתור באה מן האסכולה שאינה מאמינה בקדושת המקרא ובנותן התורה משמים. לדידה המקרא הוא מעשה ידי אנוש, מתחילתו עד סופו.
גם חוקי התורה, כלומר המצוות, הם פרי מחשבת האדם.
השוואה מילולית מדוקדקת בין מופעים שונים בתורה של מצווה מסוימת, וכן השוואה כזו בין מצווה בתורה לבין מקבילתה בקובץ חוקים מן המזרח הקדום (חוקי חמורבי הם המפורסמים ביותר, אך יש עוד) מוכיחים, לטענתה, כי מקור המצווה אנושי לחלוטין. אורתודוקסים יותר ממני ידעו להתווכח עם טענותיה בענין זה. עם זאת, דבריה כתובים היטב והם מעוררים מחשבה רבה. אי אפשר לפטור את טענותיה כבדות המשקל בקלות ראש. ההיפך. קבל את האמת ממי שאמרה.

אך לא זה עיקר הספר הקטן שכתבה.
עיקר הספר מציע לקרוא את חוקי התורה כמיניאטורות ספרותיות גבישיות ומתומצתות היטב. את זה ברתור עושה היטב. היא מראה בכל מיני דרכים ומכל מיני כיוונים כיצד כל מילה מכוונת להשגת אפקט מסוים על הקורא. עצם בחירה במילה זו ולא אחרת, מיקומה במשפט, מיקומה ביחס לנאמר בפסוק שלפניה וכו' הם מקצת הדרכים שהיא בוחנת באמצעותן את אופיו הספרותי של החוק במקרא.
התוצאה יפה ומהנה. כפי שכתבתי בפתיחה לעיל, זה באמת מבט מרענן על מה שנראה שאיבד את רעננותו מזמן.

רק שתי דוגמאות, מתוך עשרות רבות, כדי לסבר את האוזן -
1. "כי יינצו אנשים יחדו, איש ואחיו..." (דברים, פרק כ"ה). אפשר ממש לשמוע כיצד התורה כואבת (סליחה: מחבר החוק!) את התגרה הזו. הלא אתם אחים! מה פתאום מכות, חבר'ה? בעיני התורה הם הולכים מכות "יחדו". אין רע, אין טוב - יש שני אנשים שהם אחים.
ועוד אחד מאותו סוג:
2. "לא תראה את שור אחיך או את שיו נידחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו, ואספתו (את השור / שה) אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבתו לו". התורה דורשת יחס רך, חמלה רבה ומסירות לחיות הבית של אדם אחר, ונדמה כי לא הייתה יכולה לעשות זאת ללא ההדגשה שחוזרת ארבע פעמים בשני פסוקים כי הבעלים האבוד הוא "אחיך".

ברתור מביאה עוד דוגמאות רבות מסוגים שונים להמחשת דבריה, והתוצאה על פי רוב מלמדת ומעשירה.

עם זאת - לא תמיד היא שיכנעה אותי, ופה ושם היא מחליקה, ואפילו טועה ממש, או כותבת השערות פורחות באוויר. רק בגלל זה אני חושב שמדובר בספר "בסדר" ולא "טוב" ואף למעלה מכך.
מבחינת חווית הקריאה שלי, הייתי במין מאבק עם הספר. מצד אחד הוא מלמד ומשכנע ומציע קריאה זהירה, קשובה ויפה לטקסט שחשבתי שאני מכיר לא רע, ומצד שני היא גם מגזימה מדי פעם, מפריחה השערות לא מבוססות ומתבטאת בחוסר זהירות.
ובכל זאת ארשה לעצמי עוד פליק פלאק לאחור - כדאי לקרוא וללמוד. וליהנות.

» ביקורות נוספות של עמיחי
» ביקורות נוספות על מעשה בשבויה יפת תואר - החוק המקראי בראייה ספרותית