ביקורת ספרותית על דם האולימפוס - גיבורי האולימפוס #5 מאת ריק ריירדן
ספר טוב

---

שלום לכם!
"את הולכת לכתוב על קליפסו?"
"-לא, יקירי, אולי מעט."
"מבטיחה?"
"-אני מבטיחה."
ספר הסיום הגדול של הסדרה ששינתה את חיי ועזרה לי למצוא את בעלי החמוד, ליאו ואלדס.
"זה מביך מותק, תמחקי את זה."
"-לא תודה ליאו."
"נו באמת."
הספר התחיל מעט משעמם, אבל התגברתי על זה. האמצע, הוא היה מעולה. אהבתי מאוד את נקודות המבט של ניקו וריינה. לא אהבתי את זה שלפרסי ירד דם מהאף ואז גאיה התעוררה. אני מכירה את הסרקזם הטוב והמצחיק של דוד ריק, אבל... "מה עם ההומור שלי?" "-אני אוהבת את ההומור שלך יקירי, אבל זה לא חשוב כרגע." "בסדר." ההומור שלפרסי ירד דם מהאף... האמת שאני לא בטוחה שזה בכלל היה הומור. הו, ואיך שאני שונאת שדוד ריק עושה מפרסי אידיוט. "אבל... הוא באמת אידיוט." "-אני מודה, אבל הוא די חכם." "ואני?" "-אתה, חמודי שלי, אין מילים שמתארות כמות גדולה שכזו של חוכמה." "*עולה באש* ת-תודה..." "אספרנסה!" "כן אימא?" "-תוכלי להביא לי את המטף?" "בסדר. תיזהר בפעם הבאה אבא!"
והסוף... איך אפשר שלא לדבר על הסוף... הסוף שכמעט הרס לחלוטין את חיי האהבה שלי, ששבר את לבי הקטן, שהרס את אהבתי הראשונה... "את אמרת שלא תדברי על קליפסו!" "-אבל, יפה שלי, היא רצתה להרוג אותי!" "כאילו שאת לא עשית את זה קודם." "-בסדר בסדר אתה צודק." ובכן, קליפסו... המטומטמת הזו התאהבה בליאוש שלי, והוא היה כל כך מאוהב בה והם היו כל כך זוג מטומטם ואחרי זה בגורלו של אפולו, איך שהיא התנהגה אליו! כמו האויב שלה! מבזה ומשפילה אותו והוא, הוא מאוהב בה עד מעל הראש! "מותק..." "-זו חוות דעתי ליאו, וזהו." "לא, לא זה... את יכולה לא... לקרוא לי ליאוש, הרי זה... כולם יוכלו לראות את זה." "-אבל, יקירי... זה כל כך חמוד." "אז רק פעם אחת, טוב? אל תעשי את זה יותר." "-בסדר יקירי, אתה צודק. אני מצטערת." הסוף, או המשפט האחרון של הספר, היו ממש טיפשיים. ואני מצטטת: "והם דאו אל הלא נודע." זה היה הספר האחרון ואף אחד לא ידע שהם יחזרו בסדרה הבאה. זה היה מעליב, דוד ריק. "זה ארוך מדי, מותק, תפרסמי, אני אלך להכין ארוחת ערב."-בסדר, יפה שלי."

» ביקורות נוספות של ליאו הוא בעלי
» ביקורות נוספות על דם האולימפוס - גיבורי האולימפוס #5