ביקורת ספרותית על הסיפור של הילדה האבודה - הרומאנים הנפוליטניים #4 מאת אלנה פרנטה
ספר בסדר

---

הספר והרביעי והאחרון בסדרת החברה הגאונה מסתיים בקול ענות חלושה. פער גדול נפתח בין היציאה לאור של הכרך השלישי והרביעי, פער שהחל בגעגועים עזים שלי לאלנה ולינה והסתיים בשכחה ואדישות. כך שאת הספר הרביעי קראתי כי כבר קראתי את שלושת הקודמים. וכשהגיחו שוב אלנה ולינה, סופסוף, הצלחתי לשים יד על העותק הראשון שרכשה הספריה בעירי והסתערתי על הספר בתקווה לשחזר את החיבור העמוק בין הדמויות וביני ואת הקריאה הזורמת והמהירה ששמורה לספריה של אלנה פרנטה. ובכן, החיבור שלי לדמויות קצת קרטע בהתחלה. מי הוא נינו, אנטוניו, פייטרו - כבר לא זכרתי, וגם קריאה חוזרת של רשימת הדמויות בתחילת הספר לא סייעה. הניתוק הזה, נובע, לדעתי, מכך שחלקן של דמויות מסויימות בעלילה הלך ופחת משמעותית.

בתחילת הספר חשתי, לראשונה, תחושה של רתיעה מהדמות הראשית, הלא היא אלנה. הרבה אגוצנטריות יש שם, והנפח שהיא מעניקה לבנותיה היא מינימלי ולא אמין. בהמשך חל שיפור, וגם קצב הקריאה עולה לטורבו הרגיל של פרנטה. גיל הדמויות מתקדם כרונולוגית ולוקח את הקורא למסע במחוזות לא ידועים. כאשר גילה של אלנה עלה על גילי והמשיך צפונה, התמלאתי דכדוך שלקח לי כמה ימים להתאושש ממנו. מאורעות היסטוריים, ברמה המדינית וברמה העירונית, הבליחו לתוך העלילה והרימו אותה במקצת. הספר הסתיים, לדעתי, בדעיכה איטית ולא בגראנד פינאלה המצופה מהסאגה הנפוליטנית בת 1800 עמודים.

מבין ארבעת חלקי הסדרה, "הסיפור של הילדה האבודה" הוא הפחות מוצלח. הרגשתי שמשהו אבד בתנופה הראשונית של הכתיבה, ורעיונות שנראו גאוניים בספר הראשון הגיעו לשחיקה ומיצוי בספר האחרון. יחד עם זאת, האיטיות, הרגיעה, העיסוק בדברים הקטנים שבחיים, איבוד הרצון לשנות את העולם, ואף היאוש, מאפיינים את פרק החיים לו הספר מוקדש.

» ביקורות נוספות של זוהר
» ביקורות נוספות על הסיפור של הילדה האבודה - הרומאנים הנפוליטניים #4