ביקורת ספרותית על טוהר המידות של קקינה - PETITE #VIII מאת מתילדה סראו
ספר מעולה

---

קקינה פרימיצ'רו מנסה תמיד לרצות את כולם: את בעלה הוולגרי והקמצן, את המשרתת סוזנה עזת-המצח והחטטנית, ואת חברתה הנואפת והנאיבית. רק לעצמה אינה יודעת להיות נאמנה, וכשהיא כבר מנסה, זה מפחיד אותה עד כדי שיתוק.

קקינה חולמת על מותרות שאין לה, והאציל הצעיר והיפה שמתחיל איתה מדגיש לה את המחסור בו היא חיה, את מלבושיה המסמורטטים, ואת אוזלת היד המחרידה שלה.

הדילמה עמה היא נאלצת להתמודד כשהאציל הפלרטטן נכנס לחייה, מציבה בפניה מכשולים גדולים שנחווים אצלה כלוגיסטיים בעיקרם, ולאו דווקא כמוסריים.

מטילדה סראו, הסופרת האיטלקיה הפורה, כותבת בחסכנות רגשית כיאה לאוירה השורה בבית הזוג הרומאי. הסגנון האירוני-העקיף של סראו הופך את הקוראת לפקעת רגשית מחורפנת, בעוד גיבורת הנובלה עסוקה בלמצוא את דרכה להגשמה, תרתי משמע, אך תחושותיה נותרות עלומות.

אל הסביבה הפיזית ואל פעולות היומיום, לעומת זאת, סראו מתייחסת בדקדקנות גדולה. כתיבתה הופכת את הקוראת לנוכחת מלאה בסיטואציה וממקדת את שימת-לבה המלאה במתרחש. ובעצם, לא מתרחש שום דבר גדול, מפתיע או מרגש במיוחד.

גדולתה של סראו מתבטאת בכך שהיא ממגנטת את הקוראת לסיפור, למרות הכל, וגודעת אותו בסופו באופן שהיה מתסכל כלכך שרציתי לצעוק על קקינה ולגעור במטילדה: עוד! אני רוצה עוד מזה!!

נטליה גינצבורג כתבה אחרית-דבר מרתקת והיא מובאת כאן בתרגומו של יוסי טל.

נובלה מצוינת. קיראו.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על טוהר המידות של קקינה - PETITE #VIII