קקינה פרימיצ'רו מנסה תמיד לרצות את כולם: את בעלה הוולגרי והקמצן, את המשרתת סוזנה עזת-המצח והחטטנית, ואת חברתה הנואפת והנאיבית. רק לעצמה אינה יודעת להיות נאמנה, וכשהיא כבר מנסה, זה מפחיד אותה עד כדי שיתוק.

קקינה חולמת על מותרות שאין לה, והאציל הצעיר והיפה שמתחיל איתה מדגיש לה את המחסור בו היא חיה, את מלבושיה המסמורטטים, ואת אוזלת היד המחרידה שלה.

הדילמה עמה היא נאלצת להתמודד כשהאציל הפלרטטן נ

יש איזה סיפור מאחורי הספר הזה שאני לא ממש מכיר, וגם שיטוט קצר בויקיפדיה ובאינטרנט לא ממש הצליח למשוך אותי להכיר עוד. משהו על הסופרת האיטלקייה (שנולדה ביוון לאבא יווני אם זה בכלל חשוב) ועל נטליה גינצבורג שאגב נשמעת יותר מעניינת מהסופרת עצמה - שהצילה את הנובלה הזאת ולכן גם אחרית הדבר שלה.

קודם אני רוצה לסייג ולהגיד באמת שמה אני אוהב בתשע נשמות זה את סגנון הספרים שלהם (החיצוני, לא התוכני) והזיקה