מכירים את זה שחבר ממליץ לכם על סדרת טלוויזיה ממש טובה, כזו שאתם חייבים לראות?
ואתם מקשיבים לעצתו, מפנים את השבת,לובשים את הפיג'מה הכי נוחה בארון, מכינים אוכל טעים
וניגשים אל הספה.
הכל כבר מוכן והטלוויזיה מריצה פרקים. אתה רואה את הפרק הראשון ואתה תוהה לעצמך איך
לא ראית אותה עד עכשיו. אבל ככל שאתה מתקדם אתה מבין שאין שם פואנטה. העלילה לא מתפתחת,
אין ערך מוסף וזה לא מה שציפית לו.
אז "בייבי דול".
הייתי כל כך להוטה לקרוא אותו ושמתי אותו בראש הרשימה ולצערי לא בצדק.
מסופר על אישה החוזרת לבית נעוריה לאחר שמונה שנים בהן הוחזקה בשבי. בתקופה זו חוותה אונס, השפלות ואף לידה.
גם משפחתה חוותה לא מעט ובספר אנו מקבלים הצצה לכל אחד מבני המשפחה וגם של החוטף.
ההתחלה של הספר מבטיחה יותר ממה שהספר מציע. היא מותחת ושואבת אותך לתוך הספר ובשנייה מצאתי את עצמי כבר בעמוד 120.
הבעיה היא, שאתה שומר חסד לספר, בגלל הפרקים הראשונים, מה שגורם לך לצפות להמשך של הספר.
הרגשתי שאין עלילה ממשית וזה למרות שהרעיון הכללי שלו מאוד כבד. תמיד חיכיתי למשהו שיקרה וסיימתי את הספר
בתחושת פספוס.
ספר עם פוטניצאל גדול שלא מומש. אני חושבת שאם היה ניתוח פסיכולוגי מורכב יותר של לילי, הנחטפת, הספר היה מעניין יותר.
דירגתי ב3 כוכבים כי הכתיבה קלילה וזורמת. ובמקום מסוים למדתי להעריך את הדברים הקטנים- מקלחת, קפה של בוקר ואתר סימניה :)
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
