ספר חמוד, משעשע וקצת אחר
למה אחר?
כי גבר כתב אותו
והספר כולו מנקודת המבט של הגבר
והגבר הוא לא כמו ברוב הספרים, גבר אלפא, אלא גבר אחר, רגיש, חמוד, קצת מלא, יודע להתלבש יפה, מזהה גוונים בצבעים, יודע לבשל ולהכין קינוחים טעימים
והוא רוצה להתחתן, זו המטרה שלו.
אדם לפיד בן 29, הוא עיתונאי במקומון בפתח תקווה, והוא רוצה להתחתן.
הידידה הכי טובה שלו היא עורכת בעיתון ארצי והיא עורכת את מוסף החג, יש להם רעיון, אדם יכתוב על פרויקט - הוא יחפש את אהבת חייו ובסוף 30 יום יתחתן איתה, זה יהיה גם בדיוק לפני שהוא חוגג יום הולדת 30.
וככה הם יוצאים למסע מלא דייטים, בחורות וקטעים משעשעים בהם אנחנו רואים כמה אדם שונה מרוב הגברים (הוא לא יודע להחליף גלגל ואין לו מושג באוטו או כדורגל, מזל שהחבר הכי טוב שלו מסביר לו וככה לומדים המון מטאפורות מעולם הכדורגל חח) וכמה הוא רוצה להתחתן ומאמין באהבה עד שהוא באמת מוצא את האהבה הזו שכולם מדברים עליה.
בדרך הוא משלים עם אבא שלו, אומר לאמא שלו מה הוא באמת חושב וגם מתחיל לעמוד על שלו ולהשלים עם זה שהוא שונה וזה בסדר.
זה לא עוד ספר על גבר והידידה שלו כמו שהיינו חושבים שאהבתי את זה, כי תוך כדי קריאה לרגע חששתי שזה הולך לשם כי דיייי, אבל לא, יש שינוי מרענן.
אז אם את מחפשת ספר חמוד על גבר רגיש וחמוד שרוצה להתחתן, ממליצה לקרוא

הרי לכם חברים- המתנה המושלמת לאמא שלי.
"לחוץ חתונה" מביא לנו את סיפורו של אדם- רווק בן 29 אשר גר בפתח תקווה, מכיר את הרפטואר של בריטני ספירס ובקסטריט באוזניים עצומות, לא מבין בכדורגל, לא יודע להחליף גלגל ולא יודע להתלבש.
ואם זה לא מספיק, הוא בוכה בסרטים רומנטיים, יודע מה זה פורס אבוקדו ומפנטז על הרגע שבו ימצא את אהבת חייו אחרי שיפיל לה את הספרים באוניברסיטה.
בקרוב מאוד ימלאו לו 30 ובשביל לפנק את עצמו הוא חתם חוזה עם השטן (או החברה הכי טובה שלו, תלוי איך מסתכלים על זה). לאדם יש 30 יום, חודש מלא לפני יום הולדתו, למצוא כלה.
הוא עובר הרבה בדרך ומתאר בצורה די מדויקת את חיי הרווקות ועולם הדייטים-התסכול, הציפייה למצוא משהו אמיתי, השפע שיש בחוץ, האכזבות ורגעי האושר.

היופי בספר הוא שעומר ברק אינו מעביר ביקורת על החברה ועל יחסה כלפי הרווקים (בניגוד לספר "שילה לווין מתה והיא חיה בניו יורק"). ההפך, הספר מסופר מנקודת מבט הומוריסטית ואופטימית.
הספר נטול מניירות- השפה יומיומית, הסיטואציות הן יומיומיות וישנה שנינות נהדרת. מצאתי את עצמי צוחקת בקול כמה וכמה פעמים ואפילו מזילה דמעה בכמה מהקטעים.
הוא כתוב בצורה שלא הייתה מביישת סרט הוליוודי דביק ונדוש סטייל "איך להיפטר מבחור בעשרה ימים".
עם זאת, חושבת שהוא לא מתאים לכל אחד.
אני באופן אישי אף פעם לא הייתי לחוצת חתונה ולכן פחות הצלחתי להתחבר לגישה של הדמות הראשית. אך מאחר והיא מאופיינת בצורה מובהקת ניתן בקלות להיכנס לנעליה לכמה שעות.
הייתי ממליצה עליו בעיקר לרווקים/רווקות, לאמא שלי, לנשים נשואות עם חברות רווקות וגם לסבתא שלי אם היא הייתה יודעת לקרוא בעברית.
האם אדם ימצא את שאהבה נפשו? האם יצליח לעמוד בחוזה?
תקראו ותגלו.
או שלא. זה לא באמת קריטי.

"מה זה, איילוצ'קה, אתה קורא ספר של בנות?" אמי שאלה אותי בדאגה, אולי בחרדה, או שאולי גם וגם, כאשר הבחינה בספר עם הכריכה הוורודה, הפרחים, היד שהחזיקה אותם ושנראתה קצת נשית משום שלא עליה שיערות, וכמובן: המילה 'חתונה', וכאשר הבחינה בי, הבן שלה, מחזיק את אותו ספר. "אתה יודע שאתה מדאיג אותי? כל יום ויום אני מגלה עוד ועוד צדדים נשיים בך. קודם אמרת שאתה ביסקסואל, עכשיו אתה קורא לי ספרי בנות... מעניין לאן זה עוד יתגלגל. בעצם, אני מעדיפה שלא לדעת...אני דורשת תשובות! ובבקשה ממך, איילוצ'ה, בלי התחמקויות!"
"נו, באמת, אמא. איפה את חיה? ב- 2016? מה, רק בגלל שזה וורוד, את חושבת שזה ספר לבנות? הנה, קחי תקראי את התקציר. הספר מספר על מישהו, ואני חוזר על זה, מישהו, שמחפש את האחת שלו. לא מישהי שמחפשת את האחד שלה, אלא מישהו. ואם זה עדיין לא משכנע אותך, אז רואה מי כתב את הספר? כן, כן, קוראים למישהו הזה שכתב אותו, ואני חוזר על זה, מישהו, עומר ברק" אני אומר לה בעצבים. "עכשיו את יכולה אולי לצאת מהחדר ולתת לי לקרוא בשקט?"
"בסדר, בסדר, איילוצ'קה. עכשיו אני רגועה. הנה, הנה, אני יוצאת" היא אומרת, ויוצאת. אבל אז היא מסתובבת ואומרת: "אבל למה ככה, בעצבים? פשוט ראיתי וורוד, וורוד זה צבע של בנות, אז חשבתי שזה..."
"ספר של בנות?" השלמתי את המישפט.
"כן. כן, בדיוק. זה מה ש... אה, רציתי לומר" יוצא לה ציחקוק קל של מבוכה. היא יוצאת מן החדר, סמוקה כולה, ואני חוזר לקרוא.

***

טוב, זה היה מן הסתם דיאלוג מדומיין שהתנהל ביני לבין האמא המדומיינת שלי (כי אמא שלי ממש לא נשמעת ככה במציאות, אז סליחה אמא אם נעלבת), שדימיינתי אותו כאשר התחלתי להסתובב עם הספר הצבוע בגוון של וורוד פוקסיה עז, והתחילו להתעורר בי שאלות על איך יגיבו האנשים שמסביבי שיראו גבר כמוני עם ספר של בחורות.
המיקרה הזה אמנם בסוף לא קרה, ברוך השם טפו טפו טפו, למרות כל החששות שהיו לי (אולי באמת כולם צדקו כשאמרו שהשנה שבה אנחנו נמצאים עכשיו היא 2017... כלומר, במובן המהותי של המילה), ובכל זאת היה חשוב לי לכתוב את הדבר הבא, למען הסר ספק:
קודם כל - שהוורוד בכריכה לא יבלבל אתכם: זה ממש, אבל ממש, לא ספר של בנות. כלומר, בנות יכולות לקרוא אותו, אם הן רוצות, אבל מה שאני מנסה לומר הוא, שגם בנים יכולים לקרוא אותו, אם הם ירצו. מובן?

אבל מה שכן, זה בהחלט לא מפריע לספר הזה להיות מתוק, ממש כמו מרשמלו וורוד ומתוק! זה פשוט מותק של מרשמלו! אה... התכוונתי: זה פשוט מותק של ספר!



בנות, הכירו את אדם לפיד: הוא בן 30 פחות חודש, יש לו אמא פמיניסטית שהלכה עם הפמיניזם שלה הכי רחוק שאפשר וכבר מילדות השתילה לו לראש רעיונות פמיניסטיים שהפכו אותו לגבר קצת נשי בקרב חבריו, יש לו חבר טוב בשם ערן שמנסה להציל את הנזק שגרמה לו אימו ולהפוך אותו לגברי יותר (אך ללא הצלחה), הוא לא יודע להחליף גלגל כשיש פנצ'ר אבל הוא יודע את כל השירים של ג'וליה רוברטס (נדמה לי שהיא שרה שירים, אבל אני לא בטוח. שכחתי לסמן בספר), והכי חשוב: הוא מת להתחתן. מה זה מת, חי. הוא חי להתחתן. חי את כל החיים שלו, רק בשביל מטרה אחת, שהיא להתחתן. אבל יש פה קאץ', גבירותיי: הוא לא רק מחפש יופי וגוף וסקס ותשוקה וחרמנות כמו שאולי בטח חשבתן. לא, לא, גבירותיי הנכבדות! הבחור שעליו אני מדבר, הוא גבר בררן, יחסית לבני מינו. הוא מחפש אהבה. אהבה אמיתית והעמוקה ביותר שקיימת. כמו האהבות בסירטי הקומדיות הרומנטיות שעליהן גדל, יחד עם אימו, ואפילו אולי יותר מזה! הוא מחפש את האחת שלו. האחת, שליבו יימס ישר, והברק יזרום בידיו וברגליו ובעצם בכל גופו, כשהוא יראה אותה לראשונה, וימשיך לימוס וליזרום גם בהמשך הדייט, בסופו ובכל שנות הזוגיות שלכם, עד המוות, וימשיך גם בעולם הבא!
מה, כבר אתן מתייאשות, בחורות יפות שכמוכן? כבר אתן מוותרות על מי שיכול להיות האחד שלכם, רק בגלל שהוא מעלה בשבילכן רף גבוה מידי, גבוה אולי כמו כולכן ביחד? אז תשמעו את זה: יש לו גם ידידה טובה (למרות שהיא יכולה להיות רעה לפעמים...) שהיא כותבת קבועה באיזה עיתון, וכ"מתנה" בשבילו היא החליטה לפנק אותו בכתבה מפוארת בעלת שם שכל המדינה תקרא, ושכל מני כתבים בחו"ל כבר החלו להביע בה התעניינות, והסיפור של הכתבה הוא על בחור שמנסה ב-30 יום, לפני שיימלאו לו 30 שנה, למצוא, אחרי דייטים רבים כמה שלא יהיו, את האחת שלו. וכל אחת מכן, בנות יקרות, היא פוטנציאל להיות הכלה המדוברת והמפורסמת שכל המדינה והיקום יכירו! אה, עכשיו אני מתחיל לראות ניצוץ של התלהבות בעיניכן היפות? אם כן, הרשו לי להוסיף עוד דבר מה, שיבעיר את אותו ניצוץ קטן שהופיע אצלכן: אדם לפיד הוא חתיך הורס, משהו משהו, לא ראיתם אחד כזה בחיים שלכן! (לפרוטוקול: טוב, אני לא באמת יודע איך הוא נראה. הוא בסך הכל דמות מתוך ספר, שאין בו אפילו ציור אחד. אבל זה היופי בספרים: עם קצת דימיון אפשר לעשות הכל! אפילו אם בספר כתוב שאדם לפיד הוא גבר ממוצע, שאף נוטה להשמנה קלה...), והוא גם פנוי, אם לא הבנתן, כי לפני כמה זמן הוא התגרש עם גרושתו שירן.
יופי, נהדר! אני רואה שאתן מוכנות. אם כן, אתן מוזמנות לצאת לדרך!


אני הולך לעשות עכשיו מעשה שוודאי יפתיע רבים מכם - אני הולך להגדיר את הספר הנ"ל כ"פרוייקט רוזי הישראלי"!
פרוייקט רוזי - כי שניהם קומדיות רומנטיות ובשניהם יש בחור שמחפש אהבה, יוצא לעוד ועוד דייטים והמציאות לא עושה לו חיים קלים. וגם כי בשני הספרים האורך הממוצע לפרק הוא זהה, ושלפרקים בספר אין שמות אלא רק מיספר הפרק שמופיע בשחור כהה בתחילתו (כן, אני עד כדי כך משועמם ומוזר שאני בכלל חושב על דברים כאלה...).
ישראלי - כי יש בו אווירה ישראלית כזו, מלבד שמות הדמויות והערים והרחובות והכל. אווירה כמו איזה מופע סטנדאפ של אדיר מילר או אורי חיזקיה או איזה סטנדאפיסט ישראלי טוב, על זוגיות ואהבה, בנים בנות וכל הדברים האלה.

אהבתי מאוד את הספר, אם זה לא היה ברור עד עכשיו (או אם אתם, מה שנקרא על פי המונח הרפואי, "עיוורי כוכבים"). הוא שנון מאוד, בעל יופי ישראלי (וגם קצת חוצפה ישראלית...), הדמויות בספר קלות להתחברות (משום ששוב ושוב נחשפות בהן עוד ועוד תכונות שליליות שאולי לא גורמות להם להעריך יותר את עצמם אבל גורמת לנו, הקוראים, להעריך אותם יותר), הכתיבה היא כתיבה של סופר שמנוסה בתחום ויודע לקלוע בדיוק לניואנסים הקטנים שהקהל הישראלי, והקהל העולמי בכלל, מאוד מאוד אוהב, והיא גם לא שוכחת להיות קלילה וזורמת תוך כדי.
מה שאהבתי בעיקר בספר, זה השילוב של 2 הדמויות הראשיות בספר - של אדם, הדמות הפאסיבית, הנישלטת ומושפעת על ידי שאר הדמויות סביבה, ושל ירדן גת ידידתו, שהיא הדמות האקטיבית שממש שולטת עליו ביד רמה וכל הזמן מכתיבה לו מה לעשות, ועם איזה בחורות להיפגש ומתי. הניגוד הזה בין 2 הדמויות הכה שונות יצר אינספור מצבים קומיים לא ייאמנים.

לסיכום: אפשר לומר שהדבר היחיד שפחות אהבתי בספר, זה את התגובות הפושרות ומטה שהספר קיבל כאן ב'סימניה'. מסתבר שגם אלה שנתנו לו ציון גבוה של 4 או 5 כוכבים, תייגו אותו כ"ספר חמוד וקליל וכיפי, קומדייה רומנטית מוצלחת שטוב להעביר איתה את הזמן".
ובכן, אני לא חושב שזו קומדיה רומנטית קלילה ומשעשעת. לפחות לא רק. לא, לא - שהז'אנר לא יבלבל אתכם - הספר הזה הוא עוד הרבה דברים, חוץ מקומדיה רומנטית קלילה ומשעשעת.

1. זה גם ספר מתח קליל ומשעשע - כי יש בו סיפור על אדם שמחפש את האחת שלו, ויוצא לעוד ועוד דייטים, וזה לא קל. והקוראים, ואני ביניהם, ישאלו לאורך כל הספר את השאלה הבאה: האם אדם לפיד ימצא בסופו של דבר את האחת שלו? או שאולי הוא לא ימצא, והוא יהיה בדיכאון, והוא יגיע לאיזו מסקנה פילוסופית עגמומה על החיים העגמומיים האלה? או שאולי הכיוון שאנחנו חושבים עליו הוא בכלל לא נכון, ומרוב ייאוש הוא בסוף בכלל יתחתן עם האמא הנודניקית שלו? ואולי הוא בסוף יגלה, אחרי כמה דייטים שנחלו כישלון חרוץ, שזה בכלל לא זה, ושזה כבר לא עושה לו את זה, והוא בכלל נימשך לגברים, והוא לא רוצה למצוא את האחת שלו אלא את האחד שלו, ואז הוא ייצא למסע בעיקבות מציאת ה"אחד" הזה, שבמהלכו הוא ייצא לעוד ועוד דייטים עם עוד ועוד גברים, והמסע הזה יהיה בתוך ספר המשך, שוודאי ייקרא "לחוצה חתונה"? אמה'לה, איזה מתח!!! (דרך אגב, אני עדיין לא יודע את התשובות לכל השאלות האלו, משום שעדיין לא סיימתי את הספר. אני בדיוק בדיוק בחצי, בעמוד 164. אבל אתם יודעים, ככה זה אהבה ממבט ראשון - מספיק מבטח אחד כדי להתאהב ולהתלהב, וגם כדי לדעת על מה לכתוב ואיך לכתוב).
2. זה גם ספר פנטזיה קליל ומשעשע - כי באמת, תגידו לי אתם: מה זה, אם לא ספר פנטזיה? הבנאדם יוצא לעוד ועוד דייטים, ופוגש עוד ועוד בחורות סקסיות בטירוף. הרי זו פנטזיה של כל גבר!
3. זה ספר שירה קליל ומשעשע - כן, כן! תקראו את הציטוט הבא, ומייד תראו: "ופתאום כל כך התחשק לי שרעות ואני נקרע את הבגדים אחד מהשנייה ונעשה זה לזו הכל, והיא תלמד אותי דברים חדשים שלא ידעתי ותציג לי תענוגות חדשים שלא הכרתי, ואני אגלה שיש בה יותר משהעין והבירה משגת, ונפסיק לדבר רק כדי לשכב שוב ושוב ושוב. ואני לא יודע אם התחשק לי סקס כמו שהתחשק לי להבעיר תשוקה ושהאיברים שלי ישרפו מרוב חרמנות ומרוב אהבה, וככה, בלי שרעות הוציאה מילה מהפה עברתי ממצב של רוצה ללכת הביתה לרוצה ללכת אליה הביתה, כמו שעושים בסרטים רומנטיים ולא עושים אנשים מפתח תקווה" - התפלקו לו ככה כמה חרוזים יפים ופה ושם, אה?
4. זה גם רומן דרמה קליל ומשעשע - רומן דרמה, משום שהוא עוסק בנושאים מאוד מורכבים, עמוקים מדוברים ורגישים. כמו עיניין של מיגדר, שכאן בספר הוא מתבטא בצורה די נזילה ולא בצורה קבועה. כלומר, שמיגדר הוא לא משהו שעשוי מתבניות שאותן בנתה החברה האנושית, כמו איזה מיגדל לגו של ילדים קטנים. אדם לפיד הוא גבר, שנחשב על פי החברה, לנשי. כמו שאמרתי, הוא אוהב סרטים של ג'וליה רוברטס, הוא אוהב וורוד, לא ממש איש של כדורגל, לא יודע להחליף גלגל כבר אמרתי? בקיצור, "האישה המושלמת", על פי חוקי החברה. אבל, מצד שני, הוא סטרייט. והי, הוא בכלל לא טרנסג'נדר. הוא מרגיש הכי גברי שיש, למרות כל הדברים שמאפיינים את האישיות שלו ותחומי העיניין שלו (חוץ מזה, חלק מהדברים האלה זה בזכות האמא שלו, שהשרישה אותם אצלו עמוק עמוק כבר מגיל קטן, והוא, מסכן שכמותו, התחיל להתנהג כמוה). כמו כן, הוא עוסק גם בנושאים כמו זוגיות ואהבה, מה אנחנו מחפשים אצל הפרטנרים שלנו, ויותר מכל: מה זה "האחת" או "האחד"? האם דבר כזה באמת אפשרי, או שאולי זו רק אגדה חמודה שמספרים לבחורים ולבחורות צעירים וצעירות לפני השינה (או יותר נכון, לפני הדייט)?

בנוסף, בעיקבות הקריאה, גם התחלתי לחשוב קצת על העתיד שלי. על היום שבו אפגוש את ה"אחת שלי", שאיתה אחיה באותו בית, ואישן באותה מיטה. וגם על הליטוף הראשון, החיבוק הראשון, הנשיקה הראשונה, הסקס הראשון... מתי זה יקרה כבר?? איך זה לעזאזל יקרה? ומה אם שום דבר מזה לא יקרה, ואני אשאר רווק לצמיתות, כמו שאני עכשיו?
אמה'לה, איזה מתח!!

עומק. הרבה עומק יש בספר הזה שלפניכם.

אז קודם כל - שהוורוד לא יבלבל אתכם.
אחר כך - שהז'אנר לא יבלבל אתכם.
ואחר כך - שהביקורות הפושרות ומטה ב'סימניה' לא יבלבלו אתכם.
ואם כבר צלחתם עם הרושם הראשוני שהשאיר אצלכם הספר בדייט הראשון שלכם, ואתם עדיין כאן, להמשך הדייט - אז אל תתבלבלו, ותתחילו לקרוא את הספר המגניב והשווה הזה כבר!!! (ומי יודע, אולי בעיקבות זאת תמצאו את הספר ה"אחד" שלכם?)

תרבות הריאליטי והטראש בשנים האחרונות לצד עשרות שנים של קומדיות רומנטיות הולוודיות שיבשו לנו את התפיסה על זוגיות ואהבה. מי לא היה שם? במחשבה הזו של אהבה ממבט ראשון שאחריה שום דבר לא יפריד בנינו עד המוות. הכמיהה הכמוסה לאביר על סוס לבן/נסיכה מהאגדות שיאהבו אותנו כמו שאנחנו באמת ונרכב יחד אל עבר השקיעה. חתונה ממבט ראשון גרמה לחלקנו להאמין שתחת החופה נוכל למצוא את בן/בת הזוג שאיתם נבלה חיים שלמים, הרווק הזכיר לנו שמתוך עשרות נשים תמיד תהיה האחת שתבלוט מעל כולן, בקומדיות הרומנטיות פימפמו את ההנחות של הפכים משלימים וזוגיות שאחרי משבר אחד קשה פתאום הכל נהיה טוב ויפה וכו'.
כל אלו ההנחות השגויות הללו לצד עידן האפליקציות שיבשו לנו את הראש ולדעתי מקשות על הרווקים של היום להגיע למערכת יחסים זוגית בעיניים מפוקחות יותר, כל מה שהוא לא מושלם זמין וקל הוא כנראה לא מתאים ותמיד נחפש את האופציה הטובה יותר. FOBO באקסטרים (Fear of better options).

אל תוך המציאות הזו נכנס אדם גיבור הספר שחודש לפני גיל 30 נפרד מבת זוגתו בשלוש השנים האחרונות לאחר שהוא הבין שהיא לא האחת והוא מחליט שעד גיל 30 הוא יתחתן, רעיון שמתגלגל לכתבת מוסף חג המלווה בחוזה דרקוני שמחייב את אדם לעמוד בהבטחתו. משם יוצא אדם למסע חיפוש אחר "האחת" זו שתגרום לו להחסרת פעימת לב ולהבנה בחמישית השנייה הראשונה שזו האישה של חייו. אדם מילדות ניזון מקומדיות רומנטיות והוא בטוח שאפשר לדעת מי תהיה האישה של חייך מן הרגע הראשון. הבעיה של הספר מתגלה כשאדם מוצא את הבחורה של חייו ומשם הוא פועל בצורה כל-כך מביכה ומלחיצה שכל בן אדם שפוי עם ראש על הכתפיים היה נותן לו סטירת הרגעה ואומר לבחורה שאיתו לברוח וכמה שיותר מהר. קלישאות מסרטים רומנטים נראים לאדם כל-כך הגיוניים וכשהוא מבצע אותן איכשהו הן מתקבלות בסבר פנים בצד השני. הדמות שנרקמת לפנינו מעוררת אנטיגוניזם רב וגלגול עיניים עיקש. לאורך כל הספר לא האמנתי שקיים אדם בעולם שבאמת מתנהג בצורה בה אדם בוחר להתנהל לאורך הספר ואם באמת יש אדם כזה לא הגיוני שהסביבה שלו או הבחורה שאיתה הוא יוצא מקבלים את המעשים שלו בסבר פנים. אדם הופך ממחזר למטריד ומעיק וגם הקורא חש בתחושת המועקה והרומנטיקה תופסת תפנית מקולקלת ורעילה. אך במציאות שברק כותב כל אלו הגיוניים ואף מחמיאים. כמובן שלאדם יש היסטוריה משפחתית מורכבת עם שני הוריו שכמובן תיפתר כמו קסם לקראת סוף הספר וכל הסיפור הזוגי הופך להיות תבנית של קומדיה רומנטית מסוף שנות ה-90.

תוך כדי כתיבת הביקורת נזכרתי כמה הספר הזוי ומעצבן ועם זאת אי אפשר להתכחש לכך שהוא כתוב בצורה מהנה ולא מזלזלת. ברק יודע לכתוב מצחיק ובכתיבה נהירה אשר מזגזגת בין דיאלוגים שנונים ואמינים לזרם תודעה של הדמות הראשית. הקריאה עצמה היא מהנה אך ברגע שמניחים את הספר בצד ומעבדים את מה שנקרא חווית הקריאה נפגמת. אני חייב לציין לחיוב את ספרו השני של ברק שיצא לאור בחודש האחרון "כולם לחייך", בו הכתיבה היא הרבה יותר בוגרת, אמינה ומעוררת הזדהות. התבגרותו של ברק ככותב ניכרת בין שני הספרים הללו.

המתנה המושלמת ל"ולנטיינז דיי"! ספר מצחיק, כייפי, זורם ורומנטי. בקיצור: הספר המרענן של החורף!
קומדיה רומנטית שנונה ומצחיקה שבלעתי ביומיים. מזמן לא צחקתי ככה (ממש בקול רם), נהניתי מכל רגע, ממליצה בחום!
הגיבור הוא אדם, בחור כמעט בן 30 שמתנהג כמו בחורה. אדם בחור שמנמן, הוא בוכה בסרטים קיטשיים, לא יודע להחליף גלגל כשיש פנצ'ר, הוא בשלן מדופלם, אוהב את הספייס גירלס ואת הבקסטריט בויז וחולם להתחתן עם אהבת חייו עד גיל 30, אלא שעדיין לא מצא אותה ונותרו לו רק עשרה ימים כדי להגשים את חלומו.
הוא נפרד מבת זוגתו בשנים האחרונות ובא לחברתו הטובה, ירדן, לבכות לה על מר גורלו. בדיוק באותו זמן, ירדן מחפשת נושא לכתבה במוסף החג בעיתון הכי גדול במדינה שבו היא עובדת והיא קולטת שיש לה אחלה רעיון לכתבה. היא חותמת עם אדם חוזה שעיקרו: יציאה לדייטים, התאהבות וחתונה עם אהבת חייו תוך 30 יום.
אדם יוצא לכמה דייטים הזויים עד שבתקרית מביכה בבר, הוא נתקל במאיה ומתאהב בה.
אדם חושב שמצא את אהבת חייו, אבל האם מאיה חושבת שאדם הוא אהבת חייה?
האם אפשר להתאהב בחמישית השנייה, כמו שאדם מאמין?
אדם ומאיה יעברו הרבה תהפוכות, מצחיקות והזויות אך גם מרגשות ... כשהכל ילך ויסתדר, הכל ילך ויסתבך ... זהו, לא אגלה יותר, רוצו לקרוא ותגלו בעצמכם!
ספר שנון, מצחיק, כייפי, ממליצה בחום!

גורי אלפי כתב בכריכה האחורית ״קנו את הספר! אם לא מתוך סקרנות, אז מרחמים, תהיו בני אדם.״
אז לא קניתי, שאלתי. ככה אני, איפה שאפשר להיות ירוקה.
(מה זה אומר עלי בתור בן אדם?!)
וקראתי מסקרנות גדולה, ופרגון לכותב ישראלי צעיר.

ברק כתב סיפור רומנטי ישראלי ותיבל אותו בהומור ציני וחד והמון סיפורי מסגרת.
אדם לפיד מפנטז על האחת. אותה אחת מהאגדות, מהקומדיות הרומנטיות ההוליוודיות.
ירדן, חברתו העיתונאית, עושה הוליווד בתל אביב או כתבת חג על מסע מטורף למצוא תוך חודש את האחת.

לטעמי ולצערי הרב יש יותר מדי סיפורי מסגרת ופחות מדי התמקדות בסיפור עד חוסר סבלנות.
תוסיפו לזה תיבול בשנינות צינית חדה והנה הסיפור הלך לאיבוד בבליל של פסקאות/משפטים/מילים.

אז התחלתי לקרוא מסקרנות והמשכתי, כי בכל זאת, סופר ישראלי צעיר. ואז רחמים על סיפור שהלך לי לאיבוד בבליל ואני מתעקשת למצוא אותו.
הפסקתי להתעקש ועזבתי את זה.
אני בטוחה שיהיו כאלה שיתחברו ויהנו.
לאו דווקא חובבי קומדיות רומנטיות, יותר חובבי קומדיות חדות.

איך תכתוב רב מכר?
אחד - השתמש בחוש ההומור שלך. נכון, קשה לכתוב סיטואציות שנונות מבלי שיהיו פוגעניות כלפי מי מהצדדים, לכן כדאי לכתוב סצנות פוגעניות, כי כל עוד אף אחד לא ישים לב לכך - זה בסדר. למשל, אם הבחורה בסיפור פצעה קשה את הבחור עד שנזקק לטיפול רפואי דחוף, ולא ברור אם יישאר לו נזק אסתטי לפחות מהסיטואציה הזו - זה מצחיק! כי היי - היא הבחורה, והוא הבחור, והיא גרמה לו נזק פיזי, ו...אה לא? נו, אתם והחוש הומור המוזר שלכם.

שתיים - קלישאות. כולם אוהבים קלישאות, ואף פעם לא שבעים מהן. אז כדאי שיהיו קלישאות ברב המכר שלך. האם צריך לחשוב איך בדיוק לשלב את הקלישאות בספר? מה פתאום! פשוט דחוף כמה שיותר מהן לסיפור, וגם לא בקטע אירוני או משהו כזה, פשוט קח משהו שראית או שמעת בסרט AS IS. אף אחד לא יבחין בזה.


שלוש - תהיה אמיתי. אנשים אוהבים אמת, ובעיקר אם היא תופסת גג שניים - שלושה משפטים מתוך הספר. את שאר הספר תקדיש ל-לא לעצבן אף אחד. הרי לכל אחד יש את האמת שלו, גם לזאת שדורכת על כולם כולל חבריה הקרובים בדרך לפסגה, גם למורים שמאפשרים התעללות של תלמיד אחד בתלמיד אחר, גם לאנשים שמשיגים הכל באלימות, גם לאנשים שנוטשים את ילדיהם... לכולם מגיע ליטוף והבנה, כי אולי הייתה להם ילדות קשה? ואולי לא הייתה להם ילדות קשה, אבל הם הרי לא יקנו ספר שקורא להם להשתפר. אם כל מי שדורך על חלשים או נוטש את ילדיו ומועל בתפקידו לא יאהב את הספר - איך הוא יהיה רב מכר?

ארבע - אתה כותב רב מכר על מערכות יחסים בין גברים לנשים בישראל, ויש לך משהו מקורי להגיד על הנושא או בכלל על החיים שלנו כאן? נפלא! רק אל תכניס את זה לספר. אנחנו לא צריכים פה את הדעות שלך, התמקד ברעיונות שנטחנו כבר מספיק פעמים מאז שנחשבו לחדשניים - בשנות התשעים.

חמש - לסיכום, האם אנשים ישתפכו בשבחו של ספרך כי הוא יהיה מופלא מבריק או מיוחד? מה פתאום! הם ישתפכו בשבח ספרך כשהם יראו אנשים אחרים עושים זאת! לכן, אין שום טעם להשקיע בלכתוב ספר מופלא, מבריק או מיוחד, אלא רק בכך שאנשים יגידו זאת עליו. עשה כל מה שאפשר כדי שכמה שיותר אנשים יהללו את בספרך, אפשר אפילו אנשים שלא קראו אותו, הספר לא קריטי פה. מומלץ לשים את ביקורתו האובייקטיבית של מורה הכתיבה שלך והשותף המקצועי שלך על גב הספר, כדי לכוון אנשים איך אמורה להיראות ביקורת על ספר זה.


אם תעקוב אחרי חמשת הכללים הנ"ל מובטח לך שספרך יגיע הכי רחוק שאפשר, גם אם רק בתור קישוט לחדר.

מהספרים האלו שאתה קונה כדי שיהיה בבית ויום אחד אם ממש ישעמם לך ובחנויות לא יהיה מבצע אטרקטיבי, תוציא אותו ותשב לקרוא.
והנה גם זמנו הגיע.
מכיוון שיש עליו כבר הרבה ביקורות, אז הנה כמה נקודות שחשבתי עליהן במהלך ובסיום הקריאה.
1. אחת הקומדיות הרומנטיות שאהבתי (ראיתי כמה פעמים עם האקסית שלי) הייתה "איך להיפטר מבחור בעשרה ימים". בסרט, עיתונאית במגזין נשים נחשב צריכה להכין כתבה איך היא מכירה גבר וגורמת לו לזרוק אותה בתוך עשרה ימים. בספר, הגיבור הוא עיתונאי שלצורך כתבה צריך למצוא בחורה ולהתחתן איתה בתוך 30 יום. הסרט מצחיק וכולל כמה סצנות בלתי נשכחות. הספר לא יותר ממעלה חיוך.
2. נהוג לחשוב שנשים לחוצות חתונה, רק מחכות שהגבר יציע להן או עושות זאת בעצמן, ושגברים פחות היסטריים מהעניין. גיבור הספר מציג מראה הפוכה. הוא זה שלחוץ להתחתן, הוא זה שיעשה הכל כדי להתחתן, והוא כל כך מעורר רחמים לפעמים, עד שאי אפשר שלא לחבב אותו.
3. יש פה סיפור שלוקה באמינות קשה, אבל עומר ברק מיטיב לספר מה שמדחיק את חוסר האמינות בעלילה. במיוחד מדובר לגבי החברה הכי טובה של הגיבור, שהיא גם עורכת המוסף של העיתון שבו הוא אמור לפרסם את הטור שלה. הניסיון להציג אותה כביץ' משל הייתה עורכת מגזין האופנה בסרט "השטן לובשת פראדה" (עוד סרט שאני מת עליו), שכל מה שמעניין אותה הוא המוסף שהיא עורכת והכתבה שאמורה להיות העוגן שלו, לא ממש מצליח להתרומם. היא פשוט לא מתוחכמת מדי.
4. עולמם של הגברים בספר, הגיבור וחברו הטוב ערן, זה הקטע הכי אמין בספר.
5. על כריכת הספר, וגם האחורית, מופיעות ביקורות נלהבות מצד דנה ספקטור ורענן שקד, שני כותבי טורים נחשבים בידיעות אחרונות. בעמוד התודות מסתבר שהם חברים טובים של המחבר. וככאלה, מה יגידו, שהספר מחורבן? ואם כבר גילוי נאות, רצוי שהוא יופיע לפני שקונים את הספר ולא אחרי שמסיימים אותו.
6. אני כבר בן 37 ולא לחוץ חתונה. אולי עומר ברק יכתוב עליי? מוכן להסדר כמו עם אדם לפיד, בתנאי שיסדר לי 100 דייטים בשלושים יום פלוס חשבון הוצאות פתוח לכך.
7. קומדיה מבחינתי היא ספר שגורם לי לפרצי צחוק בלתי נשלטים. לא קרה לי עם הספר הזה, אבל הוא בהחלט משך אותי לקרוא עד הסוף (הייתי משוכנע שאדם והעורכת שלו יגלו ברגע האחרון שהם מאוהבים ויתחתנו). רומנטי? בהחלט.
8. ספר בסדר, בעיקר בגלל הכתיבה של עומר ברק, בלי יותר מדי תובנות. מתאים להעברת זמן.

את הספר של עומר ברק התחלתי לקרוא כי הייתה לי חצי שעה פנויה בסופ"ש עמוס מדי. חצי ספר לאחר מכן הרמתי את העיניים וגיליתי שעברה הרבה יותר מחצי שעה. יום לאחר מכן שוב הייתה לי חצי שעה פנויה, ואתם כבר יכולים לנחש מה קרה אחרי זה.
"לחוץ חתונה" לגמרי מצליח למלא את המשבצת שהוא מנסה למלא, קומדיה רומנטית, מלאת טעויות ואי הבנות, הומור וקלילות ישראלית קשוחה. יש בספר כל מיני סיטואציות שגרמו לי לעצור ולקבוע שאין מצב שמשהו כזה היה קורה באמת למישהו בחיים האמיתיים, אבל מצד שני, מי אני שאשפוט חיי אהבה וקריירה הזויים של אחרים. במיוחד בגוש דן.
הסיפור של אדם לפיד הוא מופרך ואדיוטי לפעמים, וזה הקסם בספר הזה. אדם לפיד, חבריו, אויביו, משפחתו וה"מסכנות" שיוצאות איתו לדייטים הן דמויות שכל אחד מאיתנו יוכל למצוא משהו במשותף איתן (גם אם נדמה שלפעמים עומר ברק קצת הגזים בכתיבת סיטואציות/פנטזיות אלה או אחרות). ואחרי שעוברים את האמצע בספר הזה, פשוט לא יכולים שלא לדעת מה קרה עם כל החבורה המשוגעת הזאת בסוף. בכלל, לספר הזה יש את התוכנה ה"נוראית" שיש לספרים מסוימים, שגרמה לי לתהות אילו מהאופציות המזעזעות של סוף הספר תקרה, ובכך לדהור אל סופו בסקרנות מטורפת (רק אציין שבסופו של דבר מאוד חיבבתי את הסוף).
זה ספר נהדר לחובבי קומדיות רומניטיות בקולנוע (יש בספר גם קצת כדורגל למי מהקוראים שעדיין רוצה להרגיש טיפה מחוספס) ולמחפשי הספר הקליל להרגיע איתו את המחשבות והטירוף היומיומי.