ביקורת ספרותית על האישה ששמעה צבעים - פרוזה מאת קלי ג'ונס
ספר בסדר

---

התרגום מעולה, הספר מרגש ומי שמחפש/ת ריגושים זה הספר בשבילו/ה. אני דרגתי אותו כספר בינוני. הרי הספר כן פותח צוהר למהלכים היסטוריים בתקופה שגרמניה נשלטה על ידי היטלר. מהלכים שאסור לעולם לשכוח אותם. במוקד הסיפור נמצאים אוצרות אומנות ויחסו המזלזל של היטלר לאומנות המודרנית, כולל ציוריו של קנדינסקי. השגעון של היטלר לאומנות נובע מכך שהוא נכשל בהגשמת שאיפתו להיות צייר אימפרסיוניסטי. הוא היה חסר כישרון ציור. כשהוא עלה לשלטון הוא רצה שגרמניה תתהדר בכתר של חברה תרבותית לעילא ולעילא. אחד השגעונות שלו היה תחום האומנות - ציור ופיסול. השגעון הסתכם בהקמת מוזיאונים להצגת אומנות ארית. וכדי להבליט את גדולתה של האמנות הארית הוא הציג לשם השוואה תערוכות של יצירות שכינה אותן "אומנות מנוונת", כלומר המודרנית. הוא הקצין מאוד בעמדתו וביקש להשמיד כל ציור ופיסול שלא התאימו לטעמו. הסופרת קלי ג'ונס הציבה לעצמה מטרה ברורה - להראות גם את הצד החיובי של שגעון הגזע הארי. להראות עד כמה הגרמנים עצמם (הלא-יהודים) סבלו מהרודן - הפירהר. מי פחות ומי יותר. שכן נכפה על רבים מהם למלא את דרישותיו של היטלר, ולא - דינם להישלח למחנות עבודה. אחת ה"קרבנות" של הרודן הייתה גיבורת הסיפור, שנודעה כמומחית לאומנות. היה עליה לעזור להיטלר. וכדי שההיסטוריה אכן תזכור אותה לטובה, מחברת הספר יצרה עלילה שממנה עולה שהמסירות של הגיבורה לאומנות עלתה על כל נטייה שלה לנצל הזדמנות זאת כדי לעשות לביתה. היא הייתה חפה מכל ניסיון להתעשר שלא באופן חוקי. את זה היה צריך להוכיח לאחר מלחמת העולם השנייה, בעולם שבו לכל ציור ובמיוחד ציור של קנדינסקי, יש מסמכים המעידים שהמחזיק בציור הוא בעליו החוקיים, מסמכים המעידים על ההיסטוריה של הציור מאז שנרכש מהאומן היוצר. הקורא נחשף לסיפור על אישה ארית ששיתפה פעולה עם היטלר (לכאורה). מסתבר כי למרות שהייתה ארית, ולמרות שהיא פעלה למען היטלר ושירתה אותו בנאמנות רבה, למרות ששיתפה בעצם פעולה עם הפירהר המאוס, הסיפור מראה שהיא היתה צדיקה. שהיו גם ארים-צדיקים והיא הייתה אחת מהם. לדעתי, כל יתר הדברים שמובאים ברומן הם בגדר רומן למשרתות וחבל.

» ביקורות נוספות של טרי
» ביקורות נוספות על האישה ששמעה צבעים - פרוזה