ביקורת ספרותית על נוצות (הוצאה מחודשת) - עם הספר - פרוזה ישראלית # מאת חיים באר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 6 בפברואר, 2018
ע"י shila1973


באחד מהפיקניקים של שבת בצהריים כשהשמש הייתה גבוהה בשמים, גילינו אחי ואני גופה. היה זה באזור שבע טחנות בפארק הירקון, הרבה לפני השיפוץ הנרחב שעבר.
מקור משיכה בלתי נדלה למתבגרים בגיל 12.
עשבים שוטים וקני סוף הצצים מתוך ביצה ירקרקה וכמעט מוצקה, סלעים חדים מזדקרים מסביבה והזדמנות יוצאת מן הכלל להיחתך משברי בקבוקים ופחיות חלודות.
אחי היה הראשון לראותה ועל אף שלא היה בטוח במראה, ידע כי נתקל בדבר חסר תקדים. הוא משך בשרוולי ועמד מאחוריי ליתר בטחון.
נפניתי להביט בתגלית רק מאחר שלא הצלחתי לעמוד על תוכנו התכלכל-זרחני של מזרק מעוקם ותקעתי את חודו קרוב לגדה הבוצנית.
הגווייה הונחה או הושארה בין שני סלעים גדולים, שכובה על בטנה וראשה כמו נושק את הקרקע, היה זה איש זקן.
לקרוא לאבא ואימא? תהה אחי בקול רם ומישהי ענתה לו "עוד לא" בבטחה.
התקרבתי לאדם חסר החיים שהיה מוטל שם, פוחדת-נגעלת-מרותקת עד אימה.
הריח היכה בנחיריי כמו היו סביבי עשרה חתולים דרוסים אך המשכתי הלאה לכיוונו, אוספת ענף יבש מהארץ עד כי הייתי למרגלותיו.
נגעתי עם הזרד בגוף הצפוד, המגע הקלוש בגבו של האיש העביר בי תחושה כאילו דשתי בקערת דגנים ונרעדתי.
המכסה מולאה.
"בוא נקרא לאבא" אמרתי כי ידעתי שהשתתף באיזו מלחמה ולכן לא יזדעזע בקלות. עזבנו את המקום בריצה לכיוון הדשא והמחצלות והשיפודים שניצלו על האש. הפיקניק הסתיים כשהגיעה ניידת לסרוק את המקום והאיצה בנו לעזוב אך המראה והריח נחרטו בי לעד.
מה שהופך סיפור פיקטיבי לביוגרפיה, פיקציה לידיעה שאמנם התרחשה היא היכולת של המחבר לחטט בעברו ולזכור דברים שעדיף היה לשכוח.
לדלות את הזיכרונות המרירים ביותר, הנוראיים שבהם ולהעלותם על הכתב.
"נוצות" של חיים באר נפתח בחיפוש אחר שרידי גופות חיילים בשולי העיר סואץ.
לא משהו שנעים להיזכר בו אך אותה פרצה קראה לגנב או במקרה שלי, הקוראת, שעמדה "בצומת ספרים" ושקלה איזה ספר יגרום לה הפעם להרהורים נוגים.
אני מודה שהייתי קצת משוחדת והלא לפני מספר שבועות קראתי את "חבלים" אך מעבר לזיכרונות ילדות ואירועים (גם הסטורים) המשתמרים בזיכרון, פשוט האמנתי לו.
הוא שכנע אותי שכך אמנם היו פני הדברים.
אם שמים לרגע בצד את המילים היפות, הנוסח הנכון והדמויות, הדבר הנוסף שעבורי הכרחי בעלילה הינו חלון למציאות, ריאליזם חריף שבלעדיו אינני יכולה לדמיין את הסיפור באופן המתבקש, אינני מזדהה.
כשתיאר למשל באיזו סצנה את מאמציה של אמו להקנות לו חינוך משובח ולרושמו לבית ספר מעולה במרכז העיר, יכולתי לראותה בדמיוני מחליפה קווי אוטובוסים ונוסעת לכיוון העירייה, עוברת ממשרד למשרד ומנסה לשכנע את הפקידים מדוע ראוי שבנה ילמד במוסד המכובד ולא בחורבה שליד ביתם המשמשת ככיתת לימוד.
ראיתי תחילה את התסכול בעיניה ומאוחר יותר את תחושת ההקלה כאשר הצליחה במשימתה.
את הבוז והטינה מצד האם לאב שראשו היה בעננים, שלא הצליח לתפקד כבעל אוהב, כאב המבין את נפש בנו ובכלל, הרושם שנוצר מאותם הזיכרונות משברי הרגעים המתוארים בסיפור הוא: שהילד מבוגר והוריו הם הילדים.
ראייתו בוגרת ומפוכחת והוא מעדיף להקשיב ולהתבונן מאשר לדבר.
השחקנים במחזה שרקם, מיידעות אותנו לגבי אופיו וכך אין לו צורך לכתוב על עצמו ואולי אף להסתכן בהאדרה או העלבה של תכונותיו.
מעבר לצניעות בה התברך, הוא יודע לעורר בקורא תחושת הזדהות עמוקה וחמלה וכל זאת מבלי לגרום לרחמים אפילו פעם אחת.
מעניין בעיקר החיבור של הסופר כילד עם דמותו הנלעגת האקסצנטרית של לדר הזקן.
אדם שרבים בשכונה החשיבוהו למשוגע מכיוון ששאף לשנות את העולם הקיים באמצעות רעיונותיו המהפכניים.
הוא מקשיב לו בתשומת לב, מתעניין בו וכרוך אחריו. לרגע אף חשבתי אני, שיש דבר מה הגיוני בשיגיונו של האיש. תיאורי הדמויות גם אם אינן חיוביות, שובי לב ואנו למדים כי כל אדם הינו עולם ומלואו.
היצירה משופעת בתיאורים מסקרנים של העיר העתיקה, הווי חייהן הפעלתני של הנפשות הפועלות. בעבר גם הומחזה.
לצערי לא זכיתי לראותה אך נהניתי מאוד מהתיעוד האמיתי ומהשפה היפה.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction (לפני 9 חודשים)
תודה על ההמלצה, שילה. זה בסדר,יש לי סבלנות.
shila1973 (לפני 9 חודשים)
תודה לך פולפ!
שפתו של באר והדרך בה הוא מתאר את חייו אינה קוסמת לכל קורא.
נסה את חבלים תחילה ולאחר מכן את נוצות. אני מאוד מתחברת לעברית היפה שלו ולתיאורים המרגשים אך אין מדובר ב- לי צ׳יילד או סטיבן קינג :-) הוא תופס אותך לאט ובזהירות
Pulp_Fiction (לפני 9 חודשים)
איזו סקירה! סחפה אותי. מעניין אם הספר מרתק כמו הביקורת שלך.
shila1973 (לפני 9 חודשים)
תודה סקאוט על אף שאינני
בטוחה לגבי האומץ. יותר סקרנות גרידא
shila1973 (לפני 9 חודשים)
לי המקסימה!
נשיקות ותודה
shila1973 (לפני 9 חודשים)
תודה רבה לך, בר
סקאוט (לפני 9 חודשים)
בחיי...שילה...את אישה אמיצה. ביקורת מצוינת [ ומלחיצה]
לי יניני (לפני 9 חודשים)
ביקורת מופתית. תודה רבה
בר (לפני 9 חודשים)
ביקורת מעולה! כיף לקרוא
shila1973 (לפני 9 חודשים)
נעמי,
נראה שאת צודקת. אני חושבת שהן נותרות בזיכרון בעיקר משום שקשה לשכוח את הסיטואציה. כמו כן נוח לי לשייך ארועים לסיפורים, מקל עלי להיקשר אליהם איכשהו
shila1973 (לפני 9 חודשים)
ישי,
כמה נוראי!
מחזות כאלו אינם נשכחים ואף יכולים לפגוע בנו באופן קיצוני.
לאחר שחזרנו הביתה מה פיקניק אבי ישב לדבר עמנו וסבר שכנראה נפטר מהתקף לב או מהתייבשות.
בכל אופן, שבועות לאחר מכן פורסמה ידיעה בעיתון שכנראה נשדד ונחבל בראשו. האמת מעולם לא התבררה לנו
shila1973 (לפני 9 חודשים)
עמיחי ואפרתי, תודה לכם!
נעמי (לפני 9 חודשים)
שילה את מתחילה להפחיד אותי זאת ביקורת שנייה שאת מזכירה גופות. את לא מהססת להוציא את כל השלדים מהארון...
ישי (לפני 9 חודשים)
לא תענוג גדול למצוא גופה.. פעם אחרונה שראיתי גופה של ילד לפני שלושה שבועות זה דפק לי את הגוף במשך 24 שעות.. זוועת עולם.
על אף שהספר אינו מחביבי, אני נהנה מכתיבתך כמו תמיד.
אפרתי (לפני 9 חודשים)
מבריקה, כרגיל.
מחשבות (לפני 9 חודשים)
הספר לא עניין אותי ונטשתי די מהר.
עמיחי (לפני 9 חודשים)
גדול.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ