ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 28 בינואר, 2018
ע"י מורי
ע"י מורי
פחד, לא חרדה, בעתה, יראה, בהלה, פחד זה המונח המופיע עשרות פעמים בנובלה הזו של צוויג, פחד הנובע מגילוי הבגידה של גברת וגנר. מיהי גב' וגנר? גב' וגנר היא אשה כבת שלושים, נשואה לעו"ד מכובד, לה שני ילדים קטנים ונישואים נוחים ומאושרים. מדוע היתה צריכה לבגוד? כי הוא היה שם, הפסנתרן הצעיר, המופיע בסלונים מכובדים ונענה בקלות, או שמא היא זו שנענית בקלות?
יום אחד, בצאתה מבית הפסנתרן, חוסמת את דרכה מי שאמורה להיות זוגתו. היא לא מניחה לא לצאת ומקהה בה על המעשה הנלוז. גב' וגנר נבהלת, מוציאה כסף כדי לקנות דרכה לחופש ומכאן מתחיל מסע סחיטה ופחד.
החיים בבית משפחת וגנר מאוד מסודרים. האכילה בשעות סדורות, הילדים מטופלים ע"י מטפלת ואין מקום לסטייה מסדר היום הקשיח, אבל הפחד מוביל למעשים פזיזים ונמהרים והסוף מפתיע.
אני אוהב את הכתיבה של צוויג מאוד. כאחד שהעיד על כתיבתו שהוא מנקה כל שומן מיותר, לא מרשה ללהג עצמו לדעת ומגיש לקורא רק את מה שהוא צריך לקרוא, הנובלה הזו לא ממש שבתה את לבי. פחד לא התפרסמה בחייו. זה זמן שמנסים לפרסם כל מה שנמצא בעזבונו. האם יתכן שהוא לא רצה לפרסם חומרים לא אפויים דיים?
25 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
למזלו של צוויג, אנחנו בסימניה רואים את התמונה הגדולה. צוויג הוא סופר גדול וחשוב.
|
|
|
האיש מן הבקעה
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
אני, הרגשתי כמוך. ומצד שני, לחם העוני של צוויג יכול להיות פסגת היצירה של המון סופרים אחרים...
|
|
|
כרמלה
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
מסכימה עם שילה
שהסגידה לצוויג מופרזת.
קראתי לא מעט ממנו. אהבתי את "קוצר רוחו של הלב", את "מנדל של הספרים" ואת "משחק המלכים". כמובן שגם את "העולם של אתמול" אך זהו אינו רומן. כל השאר, כולל "הנערה מן הדואר" לא הרשימו אותי. בסדר ותו לא... רבים מסופרי דורו הנחשבים לא ראו בצוויג סופר גדול. הוא היה מודע לדבר, ומכיוון שהיה ד"ר להיסטוריה, פנה גם לכתיבת אוטוביוגרפיות. אלו זכו להערכה רבה יותר מצד סופרי הדור. |
|
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אגב, אני לא מבין למה פרסומו של פרנץ ורצל לא כמו של צוויג, האיש שכתב את
ארבעים הימים של מוסא דאג ושירת ברנדט המרהיבים, והוא בן זמנו של צוויג.
|
|
|
shila1973
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
גם אני בדעה שלא כל החומרים של צוויג מעידים בהכרח על איכות
שמתי לב שישנה סגידה לאיש ואינני מבינה על מה ולמה.
הוא אינו כותב אלמותי בעיני וממה שקראתי עד כה התאכזבתי (למעט העולם של אתמול). ישנה אכן סיבה טובה מדוע לא פרסם בזמן שהיה חי כתבים שצצים היום כל שני וחמישי לבקשת הקהל אחוז הרטט. הנה יצא כעת ״סבון״ של קניוק. משהו שמעולם לא פורסם: חצי גמור? חצי בוסר? תנו לו לנוח על משכבו בשלום ותרגמו כבר גרמנים אחרים ראויים |
|
|
נעמי
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
דיון מעניין בוב וpulp
|
|
|
בוב
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
pulp fiction, אני מסכים עם דבריך אך לא באופן מלא.
גם אם יצירה היא בנונית או אפילו כושלת, כאשר המדובר הוא בסופר חשוב ובעיקר בסופרי המופת, חשובה כל פיסה כדי להרכיב את פסיפס יצירתם. יצירות מוקדמות לא פעם בוסריות, אך הן מעניקות ראיה אחרת על הלך רוח של סופר, את תהליכי ההבשלה, לפעמים אף מרמזות על פרטים אוטוביוגרפים מחייו. לכן אין להביט על היצירה ה"כושלת" כשלם העומד בפני עצמו, אלא כחלק המרכיב את השלם. יותר מכך, יש עניין של טעם, ועליו מיותר להתווכח, שכן אני בטוח שיש בנמצא כאלו שידרגו את הספר ב 5 כוכבים.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אני חושב שיש מקרים, בהם יש לכבד את רצונו של היוצר.
הרי ברגע שהוא משחרר יצירה לעולם היא כבר לא שייכת לו.ואם אין ברצונו לקשור אותה עם שמו, אז למה? נכון, יש יצירות מופת כמו שבוב הזכיר ואחרות שאין מנוס מלפרסמן,מתוך הנחה שאם האומן היה רואה כיצד העולם קיבל אותם,היה מסכים לשחררם כי הציבור זקוק להם. אבל להוציא יצירות בינוניות ומטה,זה מונחה רק על ידי בצע כסף.
|
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
אני חושבת שאתה צודק.
גם "הנערה מהדואר" שזכה לשבחים רבים, אינו יצירה מושלמת. ניכר שהשליש האחרון "מודבק" ואינו מתאים לחלקו הראשון. חלק מהספרים של הסופר המתפרסםים היום, הם במקרה הטוב לא מושלמים. ובמקרה הרע - אני חושדת - מושלמים על ידי אחר... |
|
|
בוב
(לפני 7 שנים ו-9 חודשים)
רבים הם הסופרים שלא רצו לפרסם יצירות פחות טובות שלהם.
ישנם גם כאלו שרצו להשמיד את מה שכבר כתבו כמו ולדימיר נבוקוב שרצה להשמיד את הטיוטא ל'לאורה' אך בנו בכל זאת פרסם אותה שנים לאחר מותו. גוגול בעצמו שרף את חלקו השני והמוגמר של 'נפשות מתות', וקפקא שמסר את כתביו למקס ברוד והורה לו לשרפם, אז זה לא פעל על פי צוואתו.
דרך אגב, זה קיים גם בעולם המוסיקלי. אני מציין זאת כי לפעמים יש דוגמא בולטת של ההפך הגמור. יצירה שלא פורסמה בחייו של מלחין היא למעשה פאר יצירתו. אני מדבר על שופן שבעזבונו נמצאה הפנטזיה אימפרומפטו. כשמצאו אותה בתחילה כלל לא הבינו איך לנגנה. נראה היה שאין קשר בין יד ימין לשמאל. היצירה הזו היא אחת היצירות המונומנטליות של שופן והיא התפרסמה 6 שנים לאחר מותו לאחר שנשלפה מהמגירה. ביצוע של פרחיה ליצירה: https://www.youtube.com/watch?v=Q0aZBkznDVI |
25 הקוראים שאהבו את הביקורת
