ביקורת ספרותית על כולם צמאים לאהבה מאת יהודית רותם

---

"צמאים לאהבה" של יהודית רותם עוסק רובו ככולו במאבקי זהות - זהותו של הפרט בתוך מסגרת הנישואין ובין כבליה. ואני בכוונה כותבת על כבלים, כי החבל הארוך שדורש בן הזוג האחד יכול לקצר ולהגביל עד כדי חנק ממש את מקומו ואפשרויותיו של בן הזוג השני ...

ארבעה גיבורים מאכלסים את הרומן הזה. ארבעה גיבורים שהם שני זוגות. האחד חרדי והשני חילוני. אלו שחייהם חיי שיגרה ואלו שחייהם אינם עניין שבשגרה, האחד חשוך ילדים והשני מרובה ילדים, אבל זה לגמרי לא העניין. לא הדת ולא השגרה ולא המיוחדות או אי-המיוחדות הם אלו החוגגים כאן, אלא הפערים בכמיהה בערגה בצורך וברצונות, והניסיון לכמת את בליל הרגשות ואת הסתירה הקיימת למידה שתהייה נכונה ושניתן יהיה לחיות עמה בשלום, אם בכלל - וכמו שעורכי-דין נוטים לומר באירוניה – שהסכם טוב הוא כזה ששני הצדדים יוצאים ממנו במידה שווה של אי-שביעות רצון ...

ואחרי שסיימתי את קריאת הרומן הרהרתי וחשבתי, שהקושי הגדול הוא במסוגלות וביכולת לאפשר ולהעלות באחוזים את "החומרים הרעילים" שמטבע הדברים נוכחים ברוב המאכלים שלנו ובהרבה מצבים בחיים, מבלי שהחריגה הזו תגרום לנו לחלות או תביא עלינו כליה. ועל זה בדיוק יהודית רותם כותבת. על הצימאון של האחד מול הרוויה של השני. על הרווחה של מי שלוקח לעצמו את הזכות מול המצוקה של מי שנלקח ממנו, או מי שאיפשר, והאם יש בכלל מנצחים...כן. ברוב המקרים יש כאלו...

ועוד שאלתי את עצמי :
האם ניתן בכלל לגשר על פערים כשהם גדולים מדי,
ואיפה בדיוק עובר הגבול שמרחיק ומצמצם,
והאם על המרחק הזה ניתן בכלל לבנות איזה שהוא גשר, ושגם יחזיק מעמד...
והאם יואילו הויתורים ...

ונותרתי עם התחושה שבסופו של יום המנצח עשוי להיות גם המנוצח, כי אין שום מסגרת שניתן יהיה להכפיף לתוכה ברווחה את כמיהת הנפש .

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על כולם צמאים לאהבה