הייתי בלי ספק אשה קודרת.
מה יש לומר
הכל צמאים לאהבה
וזה ענין משפיל
וזה גם רגע של חולשה.
אך יש לי העזה לומר
כולם צמאים לאהבה,
ומי שלא ימזוג כוס מים לצמא
סופו שיעלע רק את הרוק אשר בפיו
עד סוף ימיו''(דליה רביקוביץ- מתוך אהבה אמיתית)
הציטוט הזה מופיע בתחילת הספר של רותם, והוא אולי מהווה להשראה של הספר. מצאתי אותו בספריה, אימא שלי המליצה לי על רותם לאחרונה אמרה שהיא סופרת טובה. אז החלטתי לקחת, היה משהו מסקרן בספר גם הכריכה.
אישה שותה קפה, ויש משהו מאוד מיוחד בכותרת הספר ''צמאים לאהבה'' צמא מלשון מלשתות.
הסיפור מגולל את סיפורם של אליה ובנימין, אליה היא מטפלת(פסיכותרפסטית) חילונית שנמצאת בנישואין ללא ילדים עם גדעון, היא עם רגשי נחיתות, סובלת מאוד מהנישואין האלה שלא נותנים לה דבר.
לעומת זאת בנימין שטרוד בעולמו החרדי מרגיש מנותק, מהעולם הרגשי והפיזי מאשתו, איכשהוא בספר המסופר דמותה של אליה הייתה חזקה לי, למרות שדמותו של החרדי גם השקיפה לי מבט מאוד מיוחד. אהבתי מאוד את אליה בספר. אהבתי את הדיאלוג בינהם, הם שניהם יחד מנסים לעזור אחד לשני, ישנה ציפייה שיקרה משהו בינהם(כך הרגיש לי) גם החוויות של שניהם, שאפשר לסכם ששניהם עצובים ומרומרים, בנימין הוא חרדי הכמה לאהבה אחרת מאשתו, ואני חושבת שגם אליה כמהה לאהבה, לאהבה שהיא לא מקבלת מבעלה גדעון להיות לאם. כמה הכותרת והכריכה התאימה לנושא הספר. התאכזבתי מאוד שרק גיליתי על הספר הזה ועל יהודית רותם בגיל 30.

11 ביקורות, 22 הצעות מכירה, 2003 , ספר בן 19 ועדיין זה שיש לי ביד שכרגע סיממתי , טוב בסדר לפני שבוע ויותר כיוון שאספתי אותו מהאוגרות ב 3 לחודש, יש עליו מדבקה של מסצע החודש באקדמון ב 19.90, אי אפשר לדעת ממתי, תמיד אכפת לי ממתי, ו אהבה זה אחלה נושא לכתוב עליו גם על הצמא לאהבה כיוון שזה משפט מאוד נכון בעיני ועכשיו אחרי ששמעתי איזו הקלטה ל ט"ו ב אב כאילו יום האהבה ובעצם זה היה חג ולא באמת וגם לא חג וגם לא קשור ל אהבה אלא לכיבוש ומבוסס על חג פגאני מיסטארי אחר, לא אכנס לזה עכשיו כיוון שאני רוצה לכתוב על הספר הכול כך פופולרי של הסופרת הכול כך פופולרית ושופעת ישראלית שחזרה בשאלה כנראה, ואוי הסופ איכזב אותי כןאני הייתי מעדיפה שהדתי הזה גם יחזור בשאלה על פני הפשרה הנוראית של לחיות בשקר רק האהבה שלו ושל בת זוגתו ניצחה איזה יופי טופי מסוכר ובא לציון גואל, אוי יצאתי קצת צינית כאן, מצד שני ושלישי זה ממש חמוד שאהבה ניצחה כאן את הדילמה והקונפליקט זה יפה מממש. וכן מצא חן בעיני שהיא באה לקחת את עצמה אליה, הגיבורה בסופ הספר כסיכום ההתלבטויות והדילמות שהיו לה, כל כך חשוב מודעות עצמית והאותנתיות כנות עם עצמנו ולתת לעצמנו כל מה שאנחנו באמת צריכים והעיקר אהבה, אהה שוב המילה הזאתהי, כן אז מה שהתחלתי לכתוב בהתחלה שהמשמעות של מילים היא סוביקטיבית כמו כל החיים עצמם זה הכול בעיני המתבונן וכמו שאין עוד מלבדו מלבדי מהאשלייה שאני רואה מההשתקפויות שלי מ עין הבדולח שאני חש מרגיש מתבונן בה במלוא הוויתי אז גם ככה המילה אהבה האם זה היחסים בינו לבינה או המשהו הנישגב הזה בעצם האלוהים הבריאה האינסופ זה האהבה. תחשבו על זה, התבוננו מהיכן אתם באים לכול מילה שנאמרת לא רק איזה שיר בא לכם לשיר עם המילה הזאתהי אלא גם על איזה המשגות פרדיגמות ומערכת אמונות אישית שלכם היא יושבת. בספר הזה זה בינו לבינה זה בטוח. תחושת האני אהוב רק מודגשת כאן כיוון שהגיבורה מבינה שהיא צריכה לאהוב את עצמה. ואז להרגיש אהובה = אני אהובה. 19-08-2022 יומשישי 14:36 שבת שלומבורכת סופ"ש קסמרפא

"צמאים לאהבה" של יהודית רותם עוסק רובו ככולו במאבקי זהות - זהותו של הפרט בתוך מסגרת הנישואין ובין כבליה. ואני בכוונה כותבת על כבלים, כי החבל הארוך שדורש בן הזוג האחד יכול לקצר ולהגביל עד כדי חנק ממש את מקומו ואפשרויותיו של בן הזוג השני ...

ארבעה גיבורים מאכלסים את הרומן הזה. ארבעה גיבורים שהם שני זוגות. האחד חרדי והשני חילוני. אלו שחייהם חיי שיגרה ואלו שחייהם אינם עניין שבשגרה, האחד חשוך ילדים והשני מרובה ילדים, אבל זה לגמרי לא העניין. לא הדת ולא השגרה ולא המיוחדות או אי-המיוחדות הם אלו החוגגים כאן, אלא הפערים בכמיהה בערגה בצורך וברצונות, והניסיון לכמת את בליל הרגשות ואת הסתירה הקיימת למידה שתהייה נכונה ושניתן יהיה לחיות עמה בשלום, אם בכלל - וכמו שעורכי-דין נוטים לומר באירוניה – שהסכם טוב הוא כזה ששני הצדדים יוצאים ממנו במידה שווה של אי-שביעות רצון ...

ואחרי שסיימתי את קריאת הרומן הרהרתי וחשבתי, שהקושי הגדול הוא במסוגלות וביכולת לאפשר ולהעלות באחוזים את "החומרים הרעילים" שמטבע הדברים נוכחים ברוב המאכלים שלנו ובהרבה מצבים בחיים, מבלי שהחריגה הזו תגרום לנו לחלות או תביא עלינו כליה. ועל זה בדיוק יהודית רותם כותבת. על הצימאון של האחד מול הרוויה של השני. על הרווחה של מי שלוקח לעצמו את הזכות מול המצוקה של מי שנלקח ממנו, או מי שאיפשר, והאם יש בכלל מנצחים...כן. ברוב המקרים יש כאלו...

ועוד שאלתי את עצמי :
האם ניתן בכלל לגשר על פערים כשהם גדולים מדי,
ואיפה בדיוק עובר הגבול שמרחיק ומצמצם,
והאם על המרחק הזה ניתן בכלל לבנות איזה שהוא גשר, ושגם יחזיק מעמד...
והאם יואילו הויתורים ...

ונותרתי עם התחושה שבסופו של יום המנצח עשוי להיות גם המנוצח, כי אין שום מסגרת שניתן יהיה להכפיף לתוכה ברווחה את כמיהת הנפש .

ספר מרתק וניפלא שיהודית רותם רקמה בזהירות ועדינות
נוגע ומרגש ומעמיד את האדם בדילמות קשות על מחויבותו
למשפחתו ולחברה בה הוא חי לבין נטיות לבו .
בנימין נימצא במשבר ושבר ,הוא מתחיל להתרחק מהדת הוא מנודה מניהול המפעל המשפחתי אביו ואחיו אשתו ובניו
מתרחקים מימנו הוא יוזם מהלך והולך לטיפול אצל עובדת
סוציאלית חילונית ומספר לה מה שעובר עליו .היא נשואה
בלי אהבה ,בלי ילדים,בעלה איש עסקים מסתובב בעולם, במפגש
בינם נוצרת קירבה וכול אחד נאבק לא לעבור את הכללים ,
היא את היושר האישי ומקצועי ,והוא את ברית הנישואים ,
אני ממליץ ספר ניפלא ,,,,

קודם כל אעשה צדק עם הספר שהוא קריא ומעניין.
רותם מנסה לבנות בספר שתי דמויות מורכבות תרפיסטית מנוסה המתמודדות עם זוגיות לוקה בחסר ואדם חרדי המגשש את דרכו החוצה מן העולם הזה.
שתי הדמויות לא מספיק משכנעות. התרפיסטית מעלה עוד ועוד תמיהות. קשה להבין לכל אורך הספר את מחויבותה לכללי הטיפול הנפשי. התלבטויותיה הן כמעט חובבניות והמקומות אליהם היא מגיעה ומהם היא הולכת אינם תואמים את מקצועה ומקומה.
מנגד בנימין החרדי השואל הינו "שופר" לצרופי לשון דתיים, בעוד הוא נמצא דווקא עם רגל מחוץ לעולם לו שייכת השפה הזו.
איכשהוא ברבים מספריה של רותם האישה נמצאת בכלא אם מבחירתה שלה או מכורח חברתי. הכאבים הגדולים העולים מבין הדפים בהחלט נשמעים.
בקיצור הספר מעניין אך לדעתי לא אמין לחלוטין.

הספר "כולם צמאים לאהבה", כתוב בצורה כל כך יפה, עם שפה עשירה וסיפורים מקבילים ומעניינים. בהתחלה קראתי אותו ממש לאט, כי הוא לא ממש זרם, אבל המשכתי כי שני הסיפורים של הדמויות הראשיות ממש עניינו אותי.

היא התפללה בליבה שהדרך תימשך לאין סוף, כדי שהדבר המחכה להם בסוף הדרך, ששניהם ידעו בכל נימה מניני בשרם ונפשם יארך עוד.......זהו קטע בספרה של יהודית רותם "כולם צמאים לאהבה" הממחיש את אהבתה של אילייה
לגידעון...
איליה עובדת סוציאלית נשואה, ובנימין חרדי נשוי מוצאים אחד את השניה...הוא חושף בפניה את מצוקותיו, וחלומותיו לחיים שונים משלו, היא מבינה לליבו ...
מומלץ בחום

ספר שנותן מצד אחד את נקודת המבט של אליה, עובדת סוציאלית, שאינה מאושרת בחיי האהבה שלה, ומנגד בנימין, החרדי, הנשוי, שמושא תשוקתו לאהבה מחוץ לכתלי החברה החרדית. הספר מציג כל פעם את הסיפור מהזוית שלו לעומת שלה. פחות התחברתי.

ספר די משעמם, לא התחברתי אליו.
אליה עובדת סוציאלית נשואה לא באושר וחשוכת ילדים.
בנימין חרדי אב לשישה ילדים מנהל בית דפוס משפחתי.
בנימין מגיע ליעוץ אצל אליה, בפגישותיהם חושף בנימין את חלומותיו מצוקות העבר וההווה, כעסיו על אורח חייו. בנימין מתמודד מול מציאות קשה אשר משפיעה על חיי הנישואים עם רחלי אשתו, ועם ילדיו. אחיו ואביו מנשלים אותו מנכסיו.
אליה ובנימין שונים בחייהם ובדרכם. למרות החיבה שאליה רוחשת לבנימין היא נשמרת שלא למעוד ולבגוד במקצועה.