ביקורת ספרותית על כולם צמאים לאהבה מאת יהודית רותם
ספר מעולה

---

הייתי בלי ספק אשה קודרת.
מה יש לומר
הכל צמאים לאהבה
וזה ענין משפיל
וזה גם רגע של חולשה.
אך יש לי העזה לומר
כולם צמאים לאהבה,
ומי שלא ימזוג כוס מים לצמא
סופו שיעלע רק את הרוק אשר בפיו
עד סוף ימיו''(דליה רביקוביץ- מתוך אהבה אמיתית)
הציטוט הזה מופיע בתחילת הספר של רותם, והוא אולי מהווה להשראה של הספר. מצאתי אותו בספריה, אימא שלי המליצה לי על רותם לאחרונה אמרה שהיא סופרת טובה. אז החלטתי לקחת, היה משהו מסקרן בספר גם הכריכה.
אישה שותה קפה, ויש משהו מאוד מיוחד בכותרת הספר ''צמאים לאהבה'' צמא מלשון מלשתות.
הסיפור מגולל את סיפורם של אליה ובנימין, אליה היא מטפלת(פסיכותרפסטית) חילונית שנמצאת בנישואין ללא ילדים עם גדעון, היא עם רגשי נחיתות, סובלת מאוד מהנישואין האלה שלא נותנים לה דבר.
לעומת זאת בנימין שטרוד בעולמו החרדי מרגיש מנותק, מהעולם הרגשי והפיזי מאשתו, איכשהוא בספר המסופר דמותה של אליה הייתה חזקה לי, למרות שדמותו של החרדי גם השקיפה לי מבט מאוד מיוחד. אהבתי מאוד את אליה בספר. אהבתי את הדיאלוג בינהם, הם שניהם יחד מנסים לעזור אחד לשני, ישנה ציפייה שיקרה משהו בינהם(כך הרגיש לי) גם החוויות של שניהם, שאפשר לסכם ששניהם עצובים ומרומרים, בנימין הוא חרדי הכמה לאהבה אחרת מאשתו, ואני חושבת שגם אליה כמהה לאהבה, לאהבה שהיא לא מקבלת מבעלה גדעון להיות לאם. כמה הכותרת והכריכה התאימה לנושא הספר. התאכזבתי מאוד שרק גיליתי על הספר הזה ועל יהודית רותם בגיל 30.

» ביקורות נוספות של אורי החמודה
» ביקורות נוספות על כולם צמאים לאהבה