ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 20 בדצמבר, 2017
ע"י וונדי פן
ע"י וונדי פן
חולפת בין מבצעי הספרים כהרגלי, כשלפתע צדה את עיני כריכה בוהקת ועליה מתנוסס שם קצר וקליט, "מנותקת". שם קצר ועם זאת בעל משמעות מאוד אקטואלית. מסוקרנת, הופכת את הספר ומרפרפת על התקציר.
"עולם האפליקציות הוא עולם וירטואלי נוצץ המיועד לעשירים בלבד, שבו הקיום הוא אפליקציה, האוכל הוא אפליקציה, הבגדים, הבתים... "
בעיני רוחי כבר דמיינתי רומן ברוח "מראה שחורה". דמיינתי אגרוף בבטן ועצבות עמוקה על העולם שלנו שהולך מתפתח ומתקדם אחורה כל יום עוד צעד.
לא אצטדק, זהו נושא המעסיק אותי רבות, ויחד עם זאת אני גם החוטאת הגדולה ביותר בכל הקשור לכך. לכן, תיארתי לעצמי, יהיה קל להתחבר לספר. בפועל, אולי התחברתי מעט לדמות הראשית אך "מנותקת" לגמרי מהעלילה. קל להתחבר לדמות הראשית, ילדה בת 16 יחידה בעולם הוירטואלי, לאמה ולאחותה לא היה מספיק כסף כדי לחבר גם את עצמן אז הן לקחו על עצמן את עול השומרות על העולם הוירטואלי. כל היחידים בעולם הוירטואלי הם עניים, העשירים בעולם הוירטואלי התעשרו מפיתוח אפליקציות פורנו או אופנה, הילדים בבית ספר לא מדברים ביניהם אלא מתכתבים. בקיצור, הילדים, לדוגמא, כותבים אחד לשני ישירות למח ולא לפלאפון, זה אמנם חדש אך לא חדשני. משעמם, השתעממתי, שיעמום. העלילה עצמה חביבה. הילדה העניה (היפה, הטובה, הערכית שלא אכפת לה מאפליקציות ורוצה רק לראות את אמה) מוכרת נשמתה לשטן, ילדה עשירה (מפונקת, רעה, מגונדת) כדי שתוכל לעלות לעולם האמיתי. לא אהרוס את חווית הקריאה למי שכן יבחרו בספר, אך זהו בגדול כל הסיפור.
הורגלנו לאחרונה לקרוא סיפורים מסועפים, שהולכים אחורה בזמן ואז חוזרים קדימה ובסוף מצטלבים באמצע, או סיפורים שמסופרים מכמה זויות ראיה שונות ובונות סיפור מורכב. כאן מדובר בסיפור קלאסי שמסופר בגוף ראשון, שזה מצוין אם זה כתוב טוב. בכלל, אם כותבים סיפור טוב אין צורך בשום טריקים ושטיקים , אך לא כך הדבר. בנוסף לכך שהסיפור לא מספיק טוב, יש כמה חורים בעלילה, או שמוחי לא משונמך דיו כדי לקלוט את כל הקידמה אחורה הזאת.
זהו ספר ראשון מתוך טרילוגיית מדע בדיוני, כנראה שלא אמשיך לשני.
כמובן שזוהי החוויה הבלעדית שלי, וכדי לסייג אומר שיכול להיות שהבעיה העיקרית של הספר היא שציפיתי למשהו אחר לגמרי.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
