ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 17 בנובמבר, 2017
ע"י אבק ספרים
ע"י אבק ספרים
במהלך הקריאה התברר לי למרבה האימה שהבדיחה היא בכלל לא על חשבון הציבור הגרמני המפונק של 2011, אלא על חשבוננו, הקוראים. ולקראת סוף הספר כבר נתקפתי בחרדה ובבחילה של ממש. התבוננתי בעצמי במראה, וקלטתי שמה דוסטוייבסקי עשה לנו ב'החטא ועונשו' בהתייחסותנו לגיבור-הרוצח רסקולניקוב, זה בדיוק מה שטימור ורמש עושה לנו ב'הוא חזר' עם היטלר! הוא הופך את המשוקצת שבמפלצות לדמות ראשית, ואנחנו הקוראים הולכים ונלפתים באותם קורים מהפנטים שרק הספרות יכולה ליצור, ובעל כורחנו מתחילים להזדהות עם הדמות הראשית. לדאוג לה בכל מאודנו. לחשוש מכישלונה. ו - אלוקים ישמור, כמה זה נורא! (בלי שום ציניות בכלל!) - להתאהב בה. רבותיי, הספר הזה הוא חד-משמעית מסוכן. כי אם אתה צוחק מההלצות של היטלר בספר הזה - אתה כבר מתחיל לחבב אותו, וברגע הראשון שהחיוך עולה על פנייך אתה נופל בפח. רוצח ההמונים הופך לפתע לאנושי יותר, למעורר אמפתיה יותר, וכשאתה מכיר בזה... אין לך ברירה מלבד לרוץ לשירותים ולהכניס אצבע עמוק לפה כדי להקיא את כל ההשפעה הנוראית הזאת של הקסם הספרותי.
ואולי... אולי אני סתם קורא רכרוכי שהדמות הראשית הנוראית ביותר מצליחה לכשף אותו?
מה אתם אומרים?
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
