ביקורת ספרותית על הוא חזר מאת טימור ורמש
ספר מעולה

---

שאלה: באיזה גז השתמש טימור ורמש על מנת לתקוף את קוראיו?
תשובה: בגז צחוק.



אם הספר הזה היה איכשהו מתגלגל לידיו של אדולף היטלר, אין ספק שכאשר היה מתחיל לקרוא אותו, או לפחות לעיין בו, הוא היה מיד מתהפך בקיברו (או בבונקר שלו, או איפה שלא יהיה).
ולמה? כי הוא מוצג כאן באור מגוחך, לועג, ואולי גם אפילו ביקורתי.
ואם כבר המילים "מתהפך בקיברו" נכתבו על ידי מיקלדתי, אז... מסתבר, לפחות על פי ספר זה, שהיטלר בכלל לא נח לו באיזה קבר, אלא, למרבה התדהמה, הוא מוצא את עצמו מתעורר בעיר ברלין המודרנית של שנת 2011, גרמניה, בירת הרייך, לאחר 66 שנים שבהם החשיבו אותו כמת, בעוד הוא אינו זוכר דבר ממה שקרה מאז.
ולמה אמרתי שמציגים אותו באור מגוחך, לועג ואף ביקורתי? פשוט מאוד - כי היטלר נשאר מאחור, בזמן שכולם התקדמו. הראש שלו (וגם שאר הגוף שלו, בגלל הבגדים שהוא לובש) נמצא בשנת 1945. המיפגש הזה, בין אדם שחושב כמו אדם שחי כאילו הוא נמצא בשנת 1945, לבין שאר האנשים שהראש שלהם נמצא בשנת 2011, מוליד הרבה מצבים קומיים ומגוחכים.
אבל היטלר הוא אדם חכם. הוא מבין שצוחקים עליו. הוא מבין שלא מתייחסים אליו ברצינות. הוא מבין שכעת הוא האדם הקטן והחלש, ואילו האנושות המודרנית היא האדם הגדול והחזק שהוא היה פעם. והוא לא מבין למה צוחקים עליו, או למה לא מתייחסים אליו ברצינות, או למה עכשיו הוא האדם הקטן והחלש. אז מה הוא מחליט לעשות? להציל את העם הגרמני, לגמרי לבדו ומבלי לבקש מאף אחד עזרה, מידי הסוציאל-דמוקרטים, מידי השמאלנים, מידי הבורגנים, מידי הזרים והיהודים, מידי הבולשביקים - ובכללי, מידי גרמניה המודרנית. במילים אחרות: אם אדולף היטלר חי 66 שנים אחורנית, אז שגם כל העם הגרמני יחיה 66 שנים אחורנית. ואת כל זה הוא מתכוון לעשות באמצעות, איך לא, התיקשורת...
דמותו של היטלר, כפי שהיא מתוארת בספר, היא של אדם חסר טאקט, וגם של אדם אשר לא יודע ציניות מהי. הוא כותב ברצינות רבה את הגיגיו, גם כשהמוזרות שלהם וחוסר ההתאמה שלהם למיקרה ספציפי כלשהו, הוא שקוף וברור לחלוטין. בכך היטלר מצליח לעורר ציחקוקים מצד הקוראים, ואף לחבב את דמותו הסאטירית המושחזת (אבל רק בספר, כן?). כמו כן, אדולף היטלר כותב נהדר בעיניי. הוא יודע איך לתפוס את הקורא ברגע הנכון, בזווית הנכונה. אף על פי שלעיתים, כשהוא מתלהב מדי, הוא מתחיל קצת לחפור על נושאים שלא ממש ידועים לקהל הקוראים הישראלי וזורק כל מני שמות גרמניים לא מוכרים, דבר שגורם לשיעמום ריגעי. ברגעים כאלה, לוקחים כמה שורות עד שמגיעה לה הנקודה המיוחלת, לאחר שטף הדברים הרב. אבל מה שכן, זה מוסיף על האמינות, ועל התחושה שהיטלר באמת כותב את זה. נראה, אפוא, שלטימור ורמש יש ידע רב בנושא, כי הוא ממש נכנס היטב לנעליו של היטלר, כשהוא בחר לכתוב את הספר מנקודת מבטו.
בכל מיקרה - נדמה לי שהסאטירה כאן היא על האובססיה הרבה שיש לנו מהיטלר, ועל חוסר היכולת שלנו לקחת אותו ברצינות ולהבין עד כמה הוא בן אדם נורא, עז שזה כבר נהיה מאוחר מדי, ועל חוסר היכולת שלנו להבין מתי נגמרת הבדיחה ומתי מתחילה הרצינות. אמרתי ש"נדמה לי", כי כל אחד יכול לפרש אחרת על מה בדיוק הסאטירה, על מה צוחק הספר. לפעמים נדמה שהוא צוחק על היטלר ועל הקיבעון המחשבתי שלו ודעותיו ההזויות, לפעמים נדמה שעל הטכנולוגיה (ועל העולם המודרני בכלל) שהפכה אותנו לאנשים חלשים, זולים, רדודים, והכי לא ארים שיש, שיעשו הכל בשביל כמה אחוזי רייטינג. ואני בטוח שיש עוד אופציות, אבל לא אכנס לזה עכשיו.
סאטירה משובחת. קצת קורעת מצחוק, קצת חכמה ורצינית ומעוררת מחשבה. קצת מכל דבר, במינון הנכון. פשוט הנאה צרופה. מומלץ בחום.
מיד לאחר שקראתי את הספר, ראיתי גם את הסרט. בשורה התחתונה, הסרט לא רע, אבל הספר טוב בהרבה וכמובן אין מקום להשוואה. הסיבה לכך, בעיניי, היא שנראה שיוצרי הסרט החליטו שהם רוצים שהסרט שלהם ייראה כמה שיותר שונה מהספר, וכמה שיותר מיוחד ואחר. ולכן הם הוסיפו בו הרבה קטעים שונים מהספר, שלרוב הם היו מגוחכים, מוגזמים, מיותרים ולא תורמים הרבה לעלילה המרכזית (כמו שבסרט, היטלר *ספויילר* יורה בכלב אף על פי שזה בכלל לא הגיוני כי היטלר אהב חיות והיה גם צימחוני, או שאיזה עובד בחברת טלוויזיה שוכב עם מזכירה שלו ורואים לרגע אחד שהיא מתכוונת להוריד לו את המיכנס למרות שאת מי זה מעניין בכלל, ועוד). ברוב הפעמים, דווקא הקטעים שנשארו כפי שהם היו בספר, הם היו הכי טובים. אם זאת, לקראת סופו של הסרט, היה איזה קטע מעניין מאוד בעיניי, שלא הופיע בספר (לא אחשוף ספויילר), שהצליח בכל זאת להעביר בסופו של דבר את המסר שהסרט (והספר) רצו להעביר, בצורה טובה, גם אם במהלך הסרט היו רגעים שבהם זה התפקשש מעט. דבר נוסף שכן אהבתי, הוא את הדרך שצילמו בה חלק מהסרט, כשהיטלר פוגש אנשים מהעם ומראיין אותם על עצמם ואיך הם מרגישים בגרמניה כיום, כאילו זה לא סרט אלא כתבת תחקירים בחדשות בטלוויזיה. אבל בגדול הספר, כמו ברוב המיקרים, טוב יותר מהסרט.

אפרופו "היטלר מתהפך בקיברו" ו-"היטלר מתעורר בברלין המודרנית" - תראו מה מצאתי: http://www.israelhayom.co.il/article/487813

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על הוא חזר