ביקורת ספרותית על התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 מאת ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 14 בנובמבר, 2017
ע"י ספרים נודדים


תוכנו של הספר ידוע ומוכר.
יחודו של הספר הוא בפסיכולוגיה תת הכרתית המצויה בו.
סלניג'ר הקפיד להשתמש במילים שליליות לכל אורך הספר ,כל תיאור הכי פשוט נעשה על דרך השלילה ,כל משפט שני מלווה בגידוף, כל תיאור של תאורה או נוף הופך לאפרורי ,לנבילה ולשלכת.
כתוצאה מכך הוא לא רק העביר את הלך הרוח של גיבורו הולדן קולפילד ,הוא גם הכניס את הקורא לתחושת מועקה קלה ודיכאונית .
לא סתם מארק דייוויד צ'פמן רוצחו של ג'ון לנון השתמש בספר כהצהרתו לביצוע הרצח ולהלך רוחו .
זהו בעצם נגטיב לספר העצמה אישית אשר גם בו אם נתעלם מהתוכן ניווכח,שהוא משופע בכתיבה חיובית ובתיאורים מוארים מבחנת אור
ושל צמיחה של כל חי המופיע בהם .
המוטו של הספר הוא שהעולם ותוכנו מזויף
המפתיע הוא שהספר נכתב על ידי אדם מערבי במדינה דמוקרטית .


8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פרק ראשון (לפני 6 ימים)
התכוונתי לצורה שבה מארק צ׳פמן קרא את מסר הספר, שהוא נלכד באופן מסויים בתוך הדמות הראשית של הספר שדרכה מסופר הסיפור בכזו תנופה, שהוא לא השכיל לראות במלאכת הספר כולו, שבו הולדן מתהפך עד לשלב שבו אחותי פיבי (אם אני זוכר בכלל נכון) עומדת בכזה משבר שהוא זונח את תפיסת העולם שלו. ולא נראה שסלינג׳ר בחר סתם בדמות מתבגר על סף הבגרות: העולם בסוף בא ותופס אותך, ויש דברים שרק מתבגר עוד מצליח לראות ולומר אותם. אהבתי שכתבת ״זהו בעצם נגטיב לספר העצמה אישית אשר גם בו אם נתעלם מהתוכן ניווכח,שהוא משופע בכתיבה חיובית ובתיאורים מוארים מבחנת אור
ושל צמיחה של כל חי המופיע בהם .״ זה מן משפט לא ברור , אבל מודע, יפה ומעורר מחשבה
שממית (לפני שבוע)
נגטיב לספרי העצמה אישית
האופה בתלתלים (לפני שבוע)
גם בחמישים גוונים של אפור ידונו עוד שנים וזה לא הופך אותו ליצירת מופת.
גלית (לפני שבוע)
מה שאשריקו רק שאני חושבת שאת 100 שנים של בדידות בהחלט אפשר לצרף לרשימה.גם 1984.
גלית (לפני שבוע)
פרק ראשון כמה קל להחליט שאף אחד לא יודע מה נכון ורק הכיוון וההבנה שלי הם הנכונים.
גלית (לפני שבוע)
פרק ראשון כמה קל להחליט שאף אחד לא יודע מה נכון ורק הכיוון וההבנה שלי הם הנכונים.
גלית (לפני שבוע)
למה לא יפה מחשבות? אתה לא חוסך שבטך מכל מה שנכתב ע" י ג'וג'ו מויס,או בכלל כל ספר או סופר שאתה לא מחבב.
אצלי זה ממש על קצה המזלג ואני גם לא פוסלת סופר באופן גורף( חוץ מרם אורן) - לכן יש לזה הרבה יותר משמעות .
ספרים נודדים (לפני שבוע וחצי)
אני בכוונה התעלמתי מהתוכן על מנת להבליט את פסיכולוגית הכתיבה .
עצם העובדה שאנו דנים בו ,כה הרבה זמן מאז שנכתב והוא עדין רלוונטי לשיח ציבורי .
משקף כמו שנאמר את משברי גיל הטיפשעשרה .אומנות היא עניין של טעם אישי ולכן אני יכול להעריך יצירה גם היא לא לטעמי האישי. הספר ככלות הכל יש בו גאונות בצורת הכתיבה ועובדה שהמסר נקלט והופנם .
מלכוד 22 הןא ספר אנרכיסטי שמשקף את טירוף המלחמה שלא נגמרת ואת צורת מאבקו של כל חייל עם הנסיבות הבלתי אפשריות .ג'וזף הלר הוא אשף רב גוני שמספר לספר שולף יכולות שונות מול קוראיו לדוגמה באלוהים יודע הוא לוקח את החכם שבאדם ומציגו במערומיו בטענתו שמשפט שלמה נבע מבורות אדירה והמלך באמת התכוון לבצוע את הילד לשניים.
אומנות שוב היא עניין של טעם אישי הגן עדן של האחד היא הגיהנום של האחר אין צודק או טועה באומנות, כל אדם מקרין עצמו על היצירה ונוטל ממנה את השתקפותו .
גם ג'ורג אורוול ב1984 או החוות החיות נגע בחיווט חשוף ואמיתי שניתן לבחינה בכל רגע נתון במציאות הקיימת במקומות שונים בעולם .
אשמח לשמוע עוד תגובות ומכל אחת אני לומד ואוהב יותר לראות זויות ראייה שונות .



asheriko (לפני שבוע וחצי)
מבלי להכנס לעניין "עומקו" הספר, זה אחד הספרים הכי מאכזבים שקראתי בחיים. הפער בין האיכות האמיתית של הספר למוניטין שלו בתרבות הפופולרית הוא אדיר. יש עוד ספרים כאלה - מלכוד 22 למשל...
לעומת זאת ישנם ספרים שבהחלט מצדיקים את שמם - 100 שנים של בדידות, למשל או 1984 או ברכת האדמה.
פרק ראשון (לפני שבוע וחצי)
כמה קל לקרוא ספר בצורה שגויה, לראות מסר או סיפור מבעד לעיניה של הדמות ולא מבעד עיניו של הספר.
האופה בתלתלים (לפני שבוע וחצי)
פפ, התפסן הוא ספר העצמה אישית מזן מבחיל במיוחד: "אני מסכן העולם מסכן ככה חושבים טינאייג'רים נכון? בואו נרחם עליהם כולם ביחד ונחזור על המנטרה "אני מסכן" "
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
לא יפה השנאה ודווקא לספר הזה.
גלית (לפני שבוע וחצי)
אחד הספרים הגועלים והמבחילים שקראתי מסר נורא , סיפור נורא.
לא כיף בכלל.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע וחצי)
אני מרגישה קרועה בין שנאה לתפסן לבין שנאה לספרי העצמה אישית.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
אחד הספרים המקסימים שקראתי ולבטח הספר האחד והיחיד של סלינג'ר.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ