“#
ברחוב המקביל לרחוב שלי יש ספסל. הוא נראה בדיוק כמו ספסלים אחרים ברחובות אחרים, אבל על הספסל הזה מישהו הניח ארגז פלסטיק ותלה מעליו שלט המזמין אנשים להניח בו ולקחת ממנו חפצים. יום יום משתנים החפצים המונחים בו – חפצי בית, בגדים, מצעים, צעצועים לילדים. לפני כמה ימים מישהו הניח שם את הספרים שלו מהבית. (עבר דירה? נפטר, לא עלינו? נישא בשנית? תבחרו) היו שם המון ספרים לרוחי (רבים מהם יש לי) הרבה ספרי מדע בדיוני (הרוב יש לי) וכמה ספרים שאין לי, בתוכם הספר הזה.

רואלד דאל הוא מספר מוכשר ביותר. הוא ידוע ביותר כסופר ילדים, כותב להם סיפורים קצת אפלים ("המכשפות"), לא פוליטקלי קורקט ("מטילדה"), עם יותר מקורט פנטזיה ("צ'ארלי בממלכת השוקולד", "העי"ג"). סיפורים לא חינוכיים בעליל, בהם הוא כורת ברית עם קוראיו הצעירים נגד הוריהם ומוריהם הדידקטיים והשבויים בשפה מכובסת ורעיונות תקינים פוליטית.

מה שהוא כותב בספר הזה הוא פנטזיה שנונה לגברים מבוגרים (דאל היה בן 63 כשיצא הספר הזה לאור). הסיפור הקדים את המצאת הויאגרה (1996, דאל כבר היה שוכן עפר באותו זמן) ואת המיזם השאפתני והשנוי במחלוקת של רוברט גרהאם, אופטומטריסט מיליונר שהקים בנק זרע של גאונים ואיתר נשים בעלות מנת משכל גבוהה שיהפכו אמהות לילדים גאונים, לכאורה (1979, השנה בה יצא הספר לאור). הספר הזה עוסק באופן משעשע בשני הנושאים האלה ומגלה יותר מטפח משאיפותיו הכמוסות של דאל [הגיבור שלו הוא צעיר נועז בן 17, שויתר כמו דאל על לימודים אקדמיים, אמיץ ובעל רעיונות יצירתיים, שאין אשה העומדת בפניו והוא לעולם אינו נפגש עם אשה בפעם השנייה (טוב, כמעט לעולם)] אישיות הגיבור שלו רחוקה, כך נראה, שנות-אור מאישיותו של דאל, שהיה נער מופנם ומדוכא שלא זכה, כנראה, ליותר מדי תהילה בין הבנות. כבוגר היה נשוי לאותה אשה והוליד חמישה ילדים.

והספר? חמוד. הסיפור משמח את קוראיו. יש בו נימה שטותניקית שמתאימה לקיץ, מספיק שנינות והומור כדי להעלות חיוך על השפתים והוא הולך מצויין עם גלידה וניל וקמפארי עם סודה.”

“אחת ההנאות הגדולות בחיים היא לפגוש ספר למבוגרים , שכתב אחד מגדולי סופרי הילדים .
דמיינו לכם צעיר הרפתקן שיוצר כדור רב עוצמה מזבוב ספרדי
הוא מקדים את הויאגרה ואף מתעלה על עוצמתה .
חובר לפרופסור להפרייה וליפיפיה אקזוטית ויחדיו הם יוצאים לפתות ולגנוב את הזרע של כל גדולי הדור : פרויד, פרוסט, פוצ'יני, שאו, רנואר ועוד רבים וטובים אחרים לצורך הקמת בנק זרע פרטי לעקרות בית החפצות בילדי גאונים .
ספר משעשע ומצחיק גדול מהחיים ,שרק נותר לשאול כיצד לא הפכו הוא, לסרט שובר קופות עד היום ?”

“מה עושה בחור צעיר שיש לו חזון, כשרון וקשרים פה ושם וגם רוצה להתעשר? מקים בנק. כל אחד עושה את זה. מה, לא?



האחיין של אוסוולד, קורנליוס אוסוולד בשבילכם, מספר את הסיפור של דודו, כפי שהתגלה ביומניו.



מה עשה אותו אוסוולד שיומניו ראויים להתפרסם? כמו שנאמר, הלך והקים בנק. ואיך מקימים בנק? אוסוולד, כולו בן 17, אינו יכול להמשיך לימודיו בקולג' בשל גיל צעיר מדי ולכן הוא נשלח ע"י אביו לפריז להרחיב דעת למשך שנה. מסיפור ששמע על חיפושית מסויימת בסודן הוא מבין שיש שם משהו שיכול לגרום לו להתעשר. הוא נוסע לסודן וקונה חומר שכל הלוקח ממני כדי האבקה הנותרת על ראשה של סיכה חווה עוררות מינית יוצאת דופן ובלתי נשלטת כעבור 9 דקות בדיוק. אוסוולד מזמין כמה קילו מהחומר, חוזר לפריז, מכין כדורים כמו שהיו אז הרוקחים מכינים ובכל כדור כמות חומר המתאימה לאדם אחד בוגר.



בארוחת הערב אליה מוזמן אוסוולד לשגרירות אנגליה בפריז, מציג השגריר את אוסוולד, בנו של חברו הטוב מאנגליה. בסיום הארוחה מספר להם אוסוולד בהיסוס כביכול על ההמצאה של הפרופסור אצלו למד, המצאה היכולה לעשות מהפיכה ממש. כולם מטים אוזן החל בשגריר גרמניה ועד איטליה, עבור ברוסיה וכלה בשבדיה. כולם רוצים לקבל דוגמית מהחומר, אבל אוסוולד אומר שהחומר טרם הופץ באופן רשמי ויש לו אך כדורים מעטים. למחרת כבר עמדו מול הבית בו הוא שכר חדר משלחות של שגרירים ואלה החלו לדרוש לקבל מהחומר. בסיום המכירה נותרו בידיו מעל 80,000 פרנק וזאת בשנת 1914. אוסוולד שב לאנגליה, קונה בית מותרות, אבל המלחמה גורמת לו להתגייס. לאחר המלחמה הוא שב ללימודיו כשהוא סבור שקל להתעשר, אבל עדיף לעשות זאת כמשכיל.



והבנק? נו, מה עם הבנק? בשיחה עם הפרופסור שלו לגנטיקה הוא למד על ההזרעה המלאכותית. רעיון צץ במוחו להקים בנק... זרע. אלא שהמטרה היא להתעשר ולא לסייע לנשים חשוכות ילדים.



מה עושים? מגייסים נערה מהקולג' הסמוך, אחת זוהרת ביופיה ושאינה לוקה בחכמתה, מאמנים אותה לשאוב את הנוזל היקר מהמפורסמים שבגברי העולם ממלכי אירופה, הציירים המפורסמים, הקומפוזיטורים, אנשי הרוח וכך הלאה. זה לא ממש מסובך כשאותה נערה, יסמין, מגיעה למלכים עם מכתב מזויף מוכן ממלך אנגליה, מבקשת להתקבל לראיון, מאכילה בכדורון שוקולד את המלך, כדורון המכיל חומר, מחכה תשע דקות והחגיגה בעיצומה.



כך מתחיל מסע לאורך ולרוחב אירופה ובתהליך קירור והקפאה מתוחכמים מוכנות המנות שתימכרנה מאוחר יותר לנשים שתבקשנה להרות ולהוליד ילד בן מלך או איש רוח.



ומה בסופו של הבנק? כמו בכל בנק, תודה ששאלתם.



כמו תמיד אצל דאל, הספר משעשע מאוד, אין רגע ד(א)ל, המתח נשמר ורואים שכתב אותו אדם שלא היה מתקבל לשום מערכת חינוך, אבל הוא חכם, משעשע, כתוב היטב ושווה קריאה.



מקסים.”