ביקורת ספרותית על תימהון מאת אהרן אפלפלד
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 5 באוקטובר, 2017
ע"י shila1973


אני מעריכה מאוד את מר אפלפלד.
הוא בין הסופרים היחידים שהנעימו לי את שעורי הספרות המשמימים בבית הספר.
אפלפלד, בשביס-זינגר ומלמוד שכיום אני מבינה אותם אפילו טוב יותר מאשר בתקופת התיכון.
סופרים אלו הפליאו לתאר יהודים בגלות, את חייהם למודי הסבל והעוני, את דרכי הישרדותם.
אחדים מול עשרות גויים שמעולם לא השתמשו בנשק ומעולם לא קיללו אלא דאגו להפגין חוכמת חיים ועשו ככל שיכלו על מנת להמשיך ולקיים חיי משפחה רגילים וכשרים.
עקשנותם הועילה פעמים רבות והם הצליחו להתבדל מיתר האוכלוסייה הכפרית, הבורה אך לעיתים הייתה הדווקנות בעוכריהם והם שילמו מחיר כבד על היותם שונים.
ב"קאטרינה", יצירה הזכורה לי היטב, אני מעיינת מדי פעם בפעם ועדיין חושבת שלא נס ליחה:
רבים בעולם מזדהים עם גורל היהודים ונמשכים אליהם כבמטה קסם, השונות מרתקת והתבונה ממגנטת אם כי כיום ישנה אבחנה ברורה בין יהודים לישראלים אך זה כבר נושא למסה אחרת.

הדבר מביא אותי לדיון בספרו החדש של הסופר: "תימהון".
ספר שהוא אכן בגדר תמיהה ולאחר שקראתיו עלו בי מחשבות שמא חלילה לקה הכותב במחלת השכחה שהרי הדמיון ל-קאטרינה לא יסולא בפז ואף העלילה אחת היא, בנוסף לכמה שינויים מינוריים: אירנה, אישה פשוטה, בת איכרים רואה כיצד מתעללים בשכניה היהודיים עד למוות הצפוי.
היא מחליטה לברוח מביתה ומבעלה השיכור, נודדת מכפר לכפר ומחפשת את עצמה.
מצפונה מציק לה, היא יודעת שמותה של המשפחה היהודית היה לשווא ומנסה למצוא מנוח לנפשה המיוסרת.
לבסוף היא מוצאת את הדרך שתביאה לגאולה באמצעות שיחות מאדם בא בימים ובה היא דבקה לאורך כל העלילה.
את הידיעה שהתגלתה לה, היא טורחת להפיץ בכפרים, משוחחת עם נשים במצבה וצוברת קהל מאזינים.

אפלפלד לקח את השלד מהנובלה ההיא ומילא בו "בשר" חדש כביכול, יצר סיפור משוחזר
שאינו מחדש דבר לקורא, שאין בו מוסר השכל או מסקנות מרחיקות לכת כי כבר היינו שם וגם ידענו איך זה מסתיים.
כתיבתו בהירה וחסרת יומרות, קולחת וכמעט בסיסית אולי כוונתו הייתה להתאימה לדמויותיו
הכפריות. בכל מקרה עבורי, זה לא עבד.
מרגע שאירנה מצאה את יעודה בחיים, מידרדרת העלילה והולכת במעגלים.
החזרה על הפרטים שיעממה אותי ונראה היה כאילו מילותיה איבדו משמעותן.
קשה היה לי להזדהות עם הדמויות, הן היו חסרות ממדים למעט אולי דמותה של אדלה,
הנערה היהודייה שלמדה בבית הספר לאחיות.
קראתי רבים מספריו של אהרון ורובם נעים על הקו שבין בדיון למציאות.
הוא עצמו אמר כי תמיד מנסה לזכור את קורותיו ולשבצן בעלילותיו.
הפעם הרגשתי שקצת נגמר לו הסוס, שהוא חוזר על עצמו, שהוא מיצה.
למי שעדיין לא קרא מכתבי אפלפלד ייתכן "ותימהון" יהיה בגדר חידוש אך יש לקחת בחשבון כי אין זה הטוב שבספריו.
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
shila1973 (לפני שנה ו-8 חודשים)
יעל,
ואולי משום ההספק הרב, חלק מהתכנים אינם מצוינים ויש הרבה חזרות
shila1973 (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה לך פולפ :-)
yaelhar (לפני שנה ו-8 חודשים)
אני לא חובבת אפלפלד כלל.
אבל תמיד התמיה אותי ההספק שלו (גם בהתחשב שהספרים קצרים)
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה, מעניין. כתיבתו של אפלפלד לא ממש מדברת אליי, אבל נהיתי לקרוא את הביקורת שלך.
מחשבות (לפני שנה ו-8 חודשים)
אכן, סופרים מעבר לשיאם... ברור שאקרא.
shila1973 (לפני שנה ו-8 חודשים)
אשמח לקרוא את מחשבותיך לכשתסיים את הקריאה
קרה לי לא מעט עם סופרים אהובים שקצת איבדו את זה
אך שוב, זאת היא דעתי בלבד ויש מצב שתאהב
מחשבות (לפני שנה ו-8 חודשים)
קשה לי לקרוא מה שאת כותבת. אני קורא כל מה שאפלפלד כתב. אקרא גם את זה לפרוטוקול.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ