מוצאי שבת, 4 בנובמבר 1995. גבול רצועת עזה, בסיס יחידה צבאית הזויה; חיילים בדווים, חיילים נוצרים, חיילים עולים מרוסיה, חיילים עולים מאתיופיה ושנים וחצי קצינים ישראלים צברים. תכנית החדשות בטלוויזיה לסיכום עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל, ואני נכנס ויוצא מהמועדון בין משימה למשימה לקראת הלילה. פתאום פורץ קריין החדשות הנסער ומדווח שנורו 3 יריות לעבר ראש הממשלה יצחק רבין...השאר היסטוריה. איני זוכר דבר מאותו ערב ולילה שנוסף לו, אבל כן אני זוכר שהערתי את סאמר בשעה 23:30 לקראת משימת הלילה והתלבטתי אם להפוך את המיטה שלו או להסתפק בדחיפת כתף עדינה ואז הפלתי עליו במלודרמטיות עצורה שראש הממשלה נרצח. הוא קפץ מהמיטה כאילו נעקץ ע"י עקרב.. השאר היסטוריה.
המשימות הצבאיות המשיכו ביחד עם האשמות ההדדיות.. הפיגועים בארץ המשיכו ואני לא מצאתי את הזמן לעצור, לנשום אויר ולעכל. בני המחזור שלי המשיכו למות בלבנון ובשטחים ואני אפילו לא נשרטתי; לא היה לי זכות לצייץ.
בשנת 1998 קרו מספר דברים במקביל: חזרתי לארץ, משוטטות תרמילאים בחו"ל, אחרי שהצלחתי להבריג בחזרה את כל הברגים שהשתחררו לי במוח, התחלתי לנשום ולעכל את מה שקורה סביבי ומצאתי את 'מתחם האויב' של יצחק בן נר בחנות ספרים.
שילה, מאבטח ראש הממשלה שנרצח, אכול רגשות אשמה על כשילונו במשמרת הקריטית וספק מתפטר או מפוטר מחפש תשובות לשאלות שמטרידות אותו בדבר קונספירציה רחבה וגדולה יותר. הוא מוצא אוזן קשבת אצל אחד מבכירי השירות ומוחדר כסוכן סמוי בקרב חברת המתנחלים, בה חי בעבר וממנה התנתק עם חזרתו בשאלה, על מנת למנוע את הרצח הבא. עד כאן הכול טוב ויפה; העלילה מקבלת תפנית מעניינת ומותחת כששילה כבר לא בטוח אם הוא מפעיל הבובות או שבעצם הוא מריונטה של כוחות חזקים ממנו... גילוי נאות, על אף שקראתי את הספר מספר פעמים ואני יודע את סופו, אני מגלה בכל קריאה, פרט חדש או תובנה כמו משעול עזים נסתר במדבר. בכל קריאה אני מוצא את עצמי זועק קריאה אילמת לשילה: 'רבאק ילד, תתעשת! אל תהיה כל כך תמים כי אתה בסך הכול כלי משחק פשוט על לוח השח מט שקל להקריב אותו!' ואז אני מבין שאיחרתי את המועד.
כיום, מי שקורא את הספר, מרחק שנות אור מאותה תקופה יכול לגחך ולא להאמין שעלילה כזאת יכלה להתקיים. היום אולי לא אבל אז.. הכול היה אפשרי ואצל כולם, בלי יוצא מהכלל.
נהוג לרשום בתחילת כל רומן עלילתי שכל קשר בין דמויות הספר לדמויות אמתיות הינו מקרי לחלוטין ואין קשר בין עלילת הספר לאירועים שהתרחשו במציאות... מייחסים לשלמה המלך בדמות קהלת את המשפט האלמותי: הכול הבל הבלים.

















