ביקורת ספרותית על שנות כלב מאת גינטר גראס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 בספטמבר, 2017
ע"י גוטי


אני אוהבת בעלי-חיים.
אני באה מבית של אוהבי חיות וגם העברתי את אהבתי לדור הבא.
כל ספר שמספר על בעל חיים מושך את תשומת לבי ובעיקר אם על כריכתו מתנוסס אזכור לאיזה בעל חיים.

חחחחח איזו פתיחה מבטיחה, לא?

שנות כלב אכן מספר על שושלת כלבים. הסיפור מלווה את שושלת הכלבים שמביאה לעולם את הכלב "אראס" – אביו מולידו של פרינץ, כלב הזאב של היטלר.

את הסיפור על הכלב אראס, הכלב פרינץ וכלבים אחרים מספר "ארי"- נער גרמני צעיר, בנו של בעליו של אבי השושלת . ארי מתאר בגוף ראשון את מאורעות חייו של אראס כלב הזאב השחור היפהפה ושל שני חברים – אדי וואלטר, שני ילדים שכרתו ברית דמים ביניהם, ומה בדיוק קורה סביב. ארי מעביר את הסיפור דרך מכתבים שהוא כותב לבת דודתו, טולה, אתה ועם חברתה ג'ני האסופית בילה את ימי ילדותו והתבגרותו.

גינטר גראס כותב את סיפורו של הכלב אראס ודרכו את סיפורם של אדי אמסל, בונה הדחלילים והאמן המוכשר, הנער השמנמן והמנומש וגם ה "חצי יהודי" ושל חברו השרירי והכל כך "ארי" ואלטר ממשפחת הטוחן מאטרן שקשור אליו ברגשי אהבה עצומים. ברגש רב מלווה בתאורים ליריים שמתנגנים להם במערבולות של טבע וארועים בלתי פוסקים ממש כמו רוח התקופה רבת התהפוכות הזו. האם חברותם של אדי וואלטר תעמוד מול רוח התקופה?

הספר מתמקד בשני מוטיבים מרכזיים. המוטיב הראשון הוא החי – בעלי החיים – הכלבים. המוטיב השני הוא המכונה – דחלילים.

דחלילים הם חוט השני המחבר, שוזר ותופר את הסיפור כולו. הם מיוצרים על ידי אדי הנער החצי יהודי, השמנמן והמנומש, וגם המוכשר בטירוף. אדי מביע את דעתו בעזרת הדחלילים. כאשר הוא כועס על מישהו, מיד יופיע האחרון בדמות דחליל שיעמוד לתצוגה כך שכולם יראו. הדחלילים הם כלי בידיו לנקום ולשמח גם יחד ובעיקר ככלי לביקורת נוקבת על כל מי או מה שראוי לשימת ליבו. הדחלילים מבטאים את כל מה שקורה בסביבה. אמנם הם נועדו להבריח ציפורים אך בה בעת תפקידם להביא לידי ביטוי את הלך התקופה. הם באים בצורות שונות ומייצגים את כל סוגי האנשים והתכונות האנושיות ואת התמורות שעוברות על החברה הגרמנית בפרט ועל החברה האנושית בכלל. האם כולנו דחלילים? מכונות? הדחלילים הם אלה שמסבירים הכל וכאילו נצבים כמראה חיה למרות שעשויים ממכונות.

בעזרת הדחלילים מביע גראס את ביקורתו הנוקבת על החברה הגרמנית ואת אהדתו לדגל האדום ויחד עם זאת נראה לי שגינטר גראס מספר כאן את סיפור חייו שלו עצמו דרך סיפורם של אנשי וחיות הכפר הגרמני הנידח, הפרימיטיבי והקטן הזה.

הנער ארי, דרכו מסופר הסיפור, מביא פן מאוד אישי (השם ארי, כנראה אינו מקרי)של נער גרמני שנסחף אל תוך רוח התקופה בגרמניה, רוח שסחפה צעירים רבים אל זרועות התקוה לעושר ואושר, לאחוות השותפות, לסדר ולהרמת הגאווה הלאומית, לאחר ההשפלה הכל כך צורבת במלחמת העולם הראשונה. וכאילו גראס מצד אחד מתנצל על נוראות התקופה ומצד שני מדבר בהרבה כסופים, חיבה וגעגוע.


מה שיפה ומיוחד בספר זה, חוץ מהיותו כתוב בצורה כמעט גיאונית כיאה לחתן פרס נובל, הוא דווקא הסיפור שליד. הסיפור של אלה מהצד השני. כלומר – לא הנפגעים והמעונים והנרדפים אלא האנשים הפשוטים שהתקופה לא ממש נוגעת בחייהם גופה, אלא עוברת איתם ומלווה לכאורה חיים רגילים עם משובות וחוויות של כל נער מתבגר שמשחק, מתאהב, מסתכסך וגם נסחף אל אידיאולוגיות שזורמות בחמצן שהוא נושם. לא משהו גדול אלא זרימה כאילו טבעית אל מצב שהוא ממש לא טבעי.

ספר כל כך יפה, כתוב בצורה משונה ויוצאת דופן שמחייבת קריאה חוזרת.
אני ממליצה על הספר בחום!


9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
גוטי (לפני 4 חודשים)
תודה רבה רץ! מוזר בעיני שאין בכלל בקורות על ספר זה. מוזר!
רץ (לפני 4 חודשים)
ביקורת מצויינת





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ