ביקורת ספרותית על מחר מאת גיום מוסו
ספר מעולה

---

ספר מקסים וקליל שקראתי בתוך שעות ספורות...
מתיו, מרצה צעיר באוניברסיטת הרווארד, שאיבד בשנה האחרונה את אשתו היפהפייה, רופאה מצליחה ואם בתו בת הארבע וחצי, מתחיל להתכתב עם אמה, סומליירית במסעדה ידועה במנהטן, רווקה שיודעת דבר או שניים על לב שבור. באופן ספונטני ולא טיפוסי לשניהם, הם קובעים להיפגש לארוחת ערב בניו-יורק. אמה מגיעה ראשונה ואחריה מתיו, אבל פספוס גורלי מוביל לכך שהם לעולם לא יפגשו... כשהם מנסים לפענח את השתלשלות האירועים הטרגית, נחשפים בפניהם סודות אפלים שהופכים את המציאות על פיה.

כיאה לסגנון של גיום מוסו, הספר מתחיל בצורה שובת לב, האופיינית לתחילתן של קומדיות רומנטיות. קל מאוד לחבב את מתיו ולהצטער על האסון שפקד אותו. דמותה של אמה מורכבת יותר ולעתים מתעתעת, אבל במובן זה היא גם אנושית יותר, כי היא אינה הטוב או הרע המוחלט, וברגעים מסוימים קשה להחליט אם היא הגיבורה או המרשעת – תשובה שכמובן מתבהרת יותר ויותר לקראת סוף הספר. יתר הדמויות מעט שטוחות אבל בהחלט עושות את העבודה לספר המתח הזה, שמגביר את הקצב למהירות גבוהה יותר ויותר ככל שמתקדמים.

בשלב מסוים, הקומדיה הרומנטית מקבלת תפנית מסעירה שהופכת את העלילה למותחת ומסקרנת. גיום מוסו חשב על רעיון מקורי ודאג לשזור טוויסטים והפתעות לאורך הסיפור, מה שהופך את הקריאה לכייפית בצורה לא נורמלית ואפילו ממכרת!
אני כן אודה שלעתים דברים הסתדרו בצורה קלה או מושלמת מדי, מה שטיפה פוגם בתחושת האותנטיות של הסיפור, אבל סגנון הכתיבה הרהוט וסיפור המסגרת רווי התפניות חיפו על כך ובגדול.

מבחינתי – הן כקוראת והן כסופרת - ספר טוב הוא כזה שלא מתחשק לך להניח מהיד עד העמוד האחרון, ובמובן הזה "מחר" הוא ספר מצוין!

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על מחר