ביקורת ספרותית על שומרת אחותי מאת ג'ודי פיקו
ספר טוב

---

"כשאני רואה את אמא שותקת,
מתברר שלדממה יש קול" ---

בתור שומרת אחותי (רק לפעמים..:), הספר הזה בא אלי, כאילו את עיני לפקוח, להראות לי בחושך את כל הדברים. סתם... הסיפור הזה השחיז בי את מרחב ההזדהות לנושא, וכאילו שלף אותי לפרק זמן ממציאות חיי, להראות לי שגם בספרים זה יכול לקרות...

פיקו השכילה לטוות אהבה, כאב חד, לבטים עמוקים עד חיתוך בבשר החי, בשפה נהירה שאינה מתיימרת לעומק ניתוחי, ובכך לאפשר (לי לפחות) להשאר עם הספר עד תומו.

עודף הפרטים הרפואיים, מייגע למדי.

הסוף, אוךך הסוף הלא מדומיין הזה... אין לי מלים, אז אביא את "האח הגדול" - (הנה סיבה למה טוב שיש אחגדול:) שכתב "אדם מתכנן ואלהים צוחק".

אכן מסועפת היא סוגיית ההתיחסות וחלוקת/השקעת המשאבים בילד מיוחד וביתר בני המשפחה (כולל ההורים, ששוכחים לפעמים את עצמם).
מה עושה מציאות כ"כ מורכבת לחיי משפחה, ומה היא יכולה לברוא?
מה היא מחוללת בין בני הזוג?
למה היא גורמת בין האחים?
איזה אור היא זורעת במעגלים נוספים?
אני משערת שאין לכך תשובות צלולות ומהודקות, וכל נסיון/חויה בחיים, מייצרים תהודה משלהם.

העו"ד והאפוטרופוסית מכניסים חמצן לרֵיאות הספר. מזכירים שהחיים ממשיכים לאהוב, גם כשהם נגדעים בצידם האחד.

אהבתי את הדמויות, במיוחד את אנה הגיבורה וברייאן, ואת הקשר ביניהם.
סגנון הכתיבה המעניק לכל דמות מרחב משלה, יצר תצרף של אהבה על כל גווניה ונגיעותיה.

הדמויות נושבות כל הזמן ומאפשרות חיבוק.
ואם כבר חיבוק, אז מגיע כזה גם למי שדירבן אותי לכתוב, אף כי אין בדברי כדי להועיל למי ולמה.

נהניתי מן המגע הסיפורי בגלי ים החיים,
סערות, מערבולות, אדוות וגם חופים...

ולכם, כל חדוות הנועם
כּנרת~~

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על שומרת אחותי