הממשק מקשה עלי לקרוא ביקורות קודמות על הספר, נכנסתי לשתיים או שלוש, וקצת התייאשתי, כי צריך בכל פעם לפתוח בבחלון אחר ואז לחזור ולזכור מה כבר קראתי ומה שלא, ולכן בניגוד להרגלי לא קראתי את כלל הביקורות על הספר הזה, ויש לא מעט, ואני מתנצלת מראש אם אני חוזרת על דברים שכבר נכתבו.
זה עוד ספר שהוא חלק מפרוייקט "להשתמש במה שיש", שגורס שאין להשאיר חפצים שלא עושים בהם שימוש בבית, כי הם צוברים אבק ומשרים אנרגיה של עצלות וחוסר עשייה, ובכלל זה לקרוא ספרים גם אם כבר קראתי אותם בעבר. הספר הזה הוצא, שלא לומר נזרק, מספריית בית חורון, ומצא את דרכו לספריית הבית שלי. כתב אותו תומס הארדי במאה התשע עשרה, תחילה בפורמט של סיפור בהמשכים בעיתון כנהוג באותם ימים, ומאוחר יותר בתור ספר, תרגם אמציה פורת בשנות השבעים של המאה העשרים, ואני קוראת אותו לעומק במאה העשרים ואחת.
השם הפיוטי "הרחק מהמון מתהולל" בא לרמז על רוח הספר, פיוטית ורומנטית, וכן על המיקום הפריפריאלי של זירת ההתרחשות. אני לא בטוחה שאנחנו בישראל הקטנה והצפופה של אלפיים עשרים וחמש יכולים להבין את מוקד ההתרחשות שהוא עיירה לוכסן כפר צדדי באנגליה של אלף ושמונה מאות ושישים. כשנסעתי לאנגליה ראיתי מהמטוס את השטחים הגדולים - הרבה הרבה שדות וביניהם זרועים מדי פעם בתים - בית פה, בית שם, או קבוצת בתים קטנה. והיום אמצעי התעבורה מאפשרים נסיעה מהירה, מה שפעם היה כרוךבנדידות על כלי גלגלי כזה או אחר שהמנוע שלו הוא סוס או שניים שגם צריכים מנוחה באמצע הדרך. בקצרה: מקום צדדי הוא צדדי. פוגשים כל הזמן את אותם אנשים ומכירים אותם לאורך כל חייהם. יש גם קבוצות של אנשים שהם יותר נודדים מטבע הדברים - פועלים יומיים שאין להם בית קבוע, אנשי צבא שעוברים עם הגדודים, מקבצי נדבות שמחפשים את מזלם ונודדים ממקום למקום, אבל ברוב המקרים האנשים קבועים, הם עוסקים בחקלאות (התיעוש הגיע, אבל לא לכל מקום) ולכן גם יש הרבה חיות משק - סוסים, כלבים, והמון המון המון כבשים.
לגיבורת הסיפור קוראים בת שבע. היא אישה צעירה, היום היו קוראים לה נערה. היא יפה מאוד, ויש לה גם ירושה, בית, חווה. איכשהו זה תופס את נקודות המבט הגבריות בסביבה. בדרך כלל סיפור כזה משווע למשולש אהבה - מישהו מאוהב בבת שבע אבל היא לא משיבה לו אהבה ומעוניינת במישהו אחר שהוא או תפוס או בלתי מעוניין, וכך המתח נוצר. כאן יש ארבעה. ראשון הוא גבריאל אוק שהמחבר אוהד בלי שום צל של ספק - בתחילה איכר, אחר כך יורד מנכסיו והוא פועל, חרוץ, יציב, נאמן ומוכן לעבוד קשה, והוא אכן עובד קשה. השני הוא בעל נכסים, רווק בין ארבעים שלא התעניין בנשים, אלא שמהתלה קלת דעת וחסרת מחשבה מצד בת שבע נגעה בליבו ופתחה אותו. ומעל כולם איש הצבא המנייאק הסמל טרוי. אלא שבת שבע בכלל לא מעוניינת להתחתן, כנראה לא ממש מתאהבת באף אחד, והיא גם רוצה לנהל את עסקיה לגמרי בעצמה. כל זה שזור בתיאורי טבע, פרחים, עצים, עונות השנה, כבשים, והרכלנים בפונדק. כן, הם חלק מהטבע כנראה.
עם כל הפיוטיות הסיפור אינו לכיד. צצות בו כל מיני עלילות משנה שנובעות כנראה מפורמט ההמשכים שמחייב דרמה כלשהי בכל פרק ומכניסות דמויות ופיתולים פחות חשובים לעלילה. חלק מהעלילות נמחקו בעריכה אבל נשארו להם שרידים שחמקו מעין העורך, וזה מותיר תחושה מוזרה למדי בקריאה. למרות דעות שקראתי אני לא חושבת שהארדי פמיניסט או שהוא יצר את דמות בת שבע כאישה חזקה במיוחד. כמו הרבה גברים במאה התשע עשרה גם הוא העניק לה רגשנות יתרה, הפכפכנות, גחמנות וחוסר שיקול דעת. לא הלחתי להזדהות עם דמותה. אם דמות להזדהות הרי היא של גבריאל, אבל אף אחת מהדמויות לא ממש מעוררת סימפטיה או אמפתיה. איפה בת שבע אוורדין ואיפה טס מדרבוויל או ג'וד האלמוני.