ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 בנובמבר, 2012
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
בת-שבע אוורדין היא אישה יפה מאד. היא חיה בתקופה בה לא יכלה להיות מודעת ממש ליופיה, והיתה שייכת למעמד חברתי בו העוני - לאו דווקא היופי - מכוון את החיים. יופי הוא כלי רב עוצמה היכול - כמו כל כלי - לעזור לבעליו להשיג השגים נפלאים, או להרוס את חייו, תלוי בהתנהלות בעליו. נראה לי שהפתגם "שקר החן והבל היופי" הוא שטות, שאולי מעודדת את הלא-יפים אבל למעשה משקרת ומתעלמת ממה שאנחנו יודעים מנסיוננו.
הסיפור של תומס הרדי - רב המכר הראשון שלו - מתאר את אנגליה הכפרית שלפני המהפכה התעשייתית ומסילות הברזל. הוא מתרחש בערך באותו אזור בו חיו ופעלו דמויותיה של ג'יין אוסטין אך עוסק בשכבה חברתית אחרת: איכרים ופועלים חקלאיים. הפעילות החקלאית מתוארת להפליא וכך גם הטבע והנוף. הסיפור מתאר את היחס לנשים ונשיות, לפי דעתם של בני אותה תקופה. בת-שבע אוורדין היא אישה בעלת יכולות רבות: היא אינה נרתעת מעבודה קשה, מצליחה לרתום לטובתה את פועליה ונחושה בדעתה לא לחזור למצב של עוני וחוסר כל. היא אינה מעוניינת בנישואין - לא באלה המוצעים לה כשהיא חסרת כל ויכולה להתרומם בזכותם, גם לא באלה המבטיחים להעשירה כשהיא כבר 'בעלת בית'. והנה דוגמה קטנה לחשיבתו של הרדי על נשים ונשיות:"...אף על פי שמרובה היתה תבונתה מלהניח לנשיותה למשול בה כליל, היתה נשיותה מרובה משתשתמש בתבונתה לטובתה..."
הספר טוב מאד וקריא. הגעתי אליו בעקבות "בעיקר על אהבה" של מאיר שלו, ואהבתי אותו. זו הוצאה ישנה משנת 1974 בתרגום אמציה פורת, השפה ישנה ודורשת קצת הסתגלות, אבל מאד מתגמלת לסבלניים. הרדי מצליח להראות את ההבדל בין "התאהבות" ל"אהבה", בין שכל ישר ואובססיה, ומצליח לשכנע שגם על שטויות ענקיות אפשר להתגבר עם מעט שכל ישר, הרבה אהבה וקורט מזל...
*
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, נתי ק.!
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אפרתי - אני ממשלא מחפשת אובייקטיביות (מה זה?)
יש לי שני עקרונות ברזל שאני לא סוטה מהם: לא לאכול מה שלא טעים לי, ולא לקרוא ספר שמשעמם אותי. בכל השאר אני לגמרי גמישה, שלא לומר משנה את דעתי חדשות לבקרים...
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
יעל, ביקורת מעולה כתמיד. השכלתי. תודה:-)
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
יעל, יכול להיות שכדי להשיג אובייקטיביות מקסימלית
היינו צריכים לקרוא כל ספר טוב 3 פעמים בחיים, בתקופות זמן שונות. אבל אפילו אם המדענים יצליחו להעניק לנו תוחלת חיים של 300 שנה לא נצליח, כנראה, אחרי גיל 100 לשמר את צלילות מוחנו.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, עולם-נפלא-נורא:
ותתפלא (או שלא...) עד כמה דעה קדומה זו רווחת בימינו. לא אומרים אותה ככה אבל מתייחסים ל"נו, נשים..." וכולם מבינים.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אפרתי-
הרסתי לי המון ספרים טובים אם באשמתי - כי קראתי אותם בגיל צעיר מדי - ואם באשמת משרד החינוך...אם מתחשק לי לחזור אליהם, לפעמים אני מרויחה. אם לא - לדעתי לא כדאי בכוח. זה הורס את כל ההנאה.
|
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מצויינת, ואהבתי את הציטוט על היחס שבין התבונה לנשיות.
אם כי איני מסכים עם הסיפא שלו: "נשיותה [היתה] מרובה משתשתמש בתבונתה לטובתה". אכן, זה מעיד על ראיה סטראוטיפית-משהו של הרדי על נשים ונשיות.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
יכול להיות יעל, שאם הייתי קוראת אותו היום
הייתי יותר סובלנית, או אולי הפוך. צריך לנסות, אבל למי יש זמן לחזור למה שסימנו עליו וי?
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אפרתי לא בטוחה שאני מסכימה איתך:
לא קראתי את ספריו האחרים, אבל הספר הזה הפתיע אותי גם בהתייחסות מודרנית (יחסית, כמובן) ליחסי גברים ונשים וגם בדרך לא מעיקה שהוא מספר סיפור. נכון, חולפות שנים עד שקורים פה דברים אבל לא הרגשתי ארכנות ושיעמום.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, חמדת, .
מעריכה מאד את דברייך.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
הספרים האחרים שלו, אותם קראתי, הם הרבה יותר עירוניים,
למרות שהוא מתאר גם את הכפר. אבל הרדי, כמו דיקנס, הוא קצת ארכני ומשעמם היום. קסמם פג. ופייבר, שאינו קלאסיקן, אלא תוצר עכשווי, מנתח בחריפות מופלאה את התקופה. אולי מפני שיש לו פרספקטיבה, אולי מפני שאנחנו מורגלים לקצב אחר, לציניות, לפקפוק, לסקפטיזם.
|
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
בביקורת הזאת כמו באחרות
תמיד יש עומק ,הסתכלות וייחודיות משלך .
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
תודה, אפרתי, על ההבהרה.
אכן התייחסתי למותה ולהולדתו רק לפי השנים שחלפו, ולא לפי השינויים שקרו. מכל מקום בספר הזה אין רמז למהפכה התעשייתית או למסילות ורכבות. התאורים של החקלאות הם כמו לפני אותה תקופה. לגבי האופנה - לא יודעת, והרדי אינו מתאר את הלבוש באופן מפורט (גבר שכמוהו...) ולגבי "עלה הארגמן" - הוא אחד המופלאים.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אני רואה שקראת... (וגם כתבת ביקורת)
אי אפשר לתפוס אותך בספר לא קרוא...
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
וכאן המקום להמליץ בכל לב לך יעל
ולכל שאר מטיבי קרוא, על הספר הנפלא עלה הארגמן של מישל פייבר, שמתאר בגאונות מרשימה ומהפנטת, בספר עב כרס את אנגליה הוויקטוריאנית. תמונה מקיפה ומקסימה יותר מזו לא תקראו בשום ספר.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
יעל, יקירתי, הרבה יותר שנים.
ג'יין אוסטן חיה בין 1775-1817 ורוב ספריה נכתבו סביב שנת 1800. תומס הרדי חי בין 1840-1928 ורוב ספריו הנודעים נכתבו בין 1880-1895, כלומר, כמעט 100 שנה אחרי ג'יין אוסטן. נכון, זוהי אנגליה הכפרית, אבל ההבדל גדול בכל זאת. אנגליה כבר היתה תעשייתית, ומקצועות מועדפים לא היו כמו בתקופת אוסטן: בן ראשון יורש, שני כומר, שלישי בצי, אלא היו חלופות אחרות. אומנם מעמד הנשים היה כמעט זהה ובזה את צודקת לחלוטין, אבל ההבדל היה אפילו בתלבושות. בתקופת אוסטן מחשופים רחבים וחיתוך השמלות תחת החזה, שמלות עדינות, קלות, דקיקות, נשיות. בתקופת הרדי, התקופה הויקטוריאנית, שמלות נוקשות, צוואר סגור, בדים מרשרשים, מותן הדוקה ורחבות בירכיים, צנועות מאוד. הוי, אנגליה, אנגליה, הייתי רוצה לחזור בזמן ולחיות חצי שנה בכל תקופה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
23 שנים, כמובן.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, אפרתי.
הרדי אמנם נולד 23 אחרי מותה של אוסטן, אבל באותה תקופה לא היה שינוי כל כך גדול בין הדורות. בביקורת התייחסתי לאותו אזור גאוגרפי באנגליה
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, בלו-בלו:
אני קוראת מפעם לפעם ספרים שלא ידעתי להעריך בצעירותי (ובטח לא רוצה לקרוא כאלה שלא אהבתי אז) ורוצה ממש לבעוט בעצמי: כל כך חבל שלא השארתי אותם לזמן מאוחר יותר. למרות שהגבלת הקריאה שחויתי בילדותי - זו שאילצה אותי לקרוא בסתר - היתה מאוסה, היה בה הגיון, אני מודה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, אנקה!
אכן אותו סופר.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, נעמה!
שימחת אותי מאד בדברייך.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
דווקא את הספר הזה לא קראתי,
ואנקה, אכן: טס, ג'וד האלמוני וראש העיר קסטרברידג'. בעניין הקשר בין ג'יין אוסטן לתומס הרדי, אכן, אנגליה הכפרית, אבל יותר ממאה שנה מפרידות ביניהם. הרדי הוא סופר ויקטוריאני טיפוסי.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
הזכרת לי נשכחות - קראתי אותו בגיל 14 ולא ידעתי להעריך.
|
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת טובה ומעוררת ענין לקורא את הספר.
זה לא אותו סופר שכתב את טס לבית דוברוויל?
|
|
|
נעמה 38
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אהבתי מהמשפט הראשון עד האחרון
נתת את כל הסיבות הטובות ביותר להכיר את הספר.
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
