ביקורת ספרותית על הרחק מהמון מתהולל - ספריה לעם #340 מאת תומאס (תומס) הארדי (הרדי)
ספר טוב

---

סיפור על נפתולי האהבה במחוז וסקס בתקופה הויקטוריאנית. במרכזה בת-שבע אוורדין היפיפיה ושלושה גברים, המתחרים על ליבה. זוהי תמצית העלילה המתרחשת בנופים כפריים קסומים של אנגליה, שבהם, כך נראה, דבר לא משתנה כל כך מהר.

תוך כדי קידום העלילה, הרדי מיטיב לצייר את הדמויות השונות הן של הגיבורים: בת-שבע אוורדין היפה. גבריאל אוק, הרועה, שכשמו כן הוא - איתן כאלון, אבל גולמני ומגושם בענייני נשים. האיכר המיושב בדעתו בולווד שאילולא הקנטה תמימה של בת-שבע לא היה שם לב שיש נשים בעולם וכשהוא מגלה זאת הוא הופך למחזר עיקש ואבססיבי עד זרא. אחרון אחרון (ולא בהכרח חביב) הסמל טרוי גבר צעיר יפה תואר: "לאיש הזה היו הזכרונות נטל ומעמסה, ומשאלות-הלב דבר מיותר. כל רגש התחשבות ואהבה בליבו היו למה שעיניו רואות, ולכן היה נוח להפגע בהווה בלבד. השקפתו על הזמן היתה כהצצה חטופה מפעם לפעם: זרה היתה לו לטרוי אותה הטלה של התודעה אל ימים שעברו ואל ימים שיבואו, העושה את העבר לשם נרדף לפתטי, ואת העתיד עניין לשיקול דעת זהיר". גם דמויות המשנה מתוארות להפליא, יחסי הגומלין ביניהן, השיחות, כמו גם האווירה, הנופים, שינוי מזג האוויר ובעצם מה לא.

הרדי לוקח סיפור אהבה "פשוט" ומתבל אותו בתובנות מעניינות על החיים: כך בעניין המתתו של כלב הרועים שהמיט חורבן על עדרו של האיכר אוק:"כל כך יפה עשה....את מלאכתו, עד שנחשב לפועל חרוץ מלהניחו לחיות,....והומת מיתה טרגית ביריה - עוד דוגמא היא לגורל הביש הפוקד פעמים כה רבות כלבים ושאר פילוסופים ההולכים אחרי חוט של הגיון עד סופו ההגיוני, והם משתדלים לנהוג מנהג נאמן ועקבי בעולם שעומד במידה כה רבה על הפשרה". כך גם תובנתו של הרדי על ההסתברות: "הרכב הושיט מכתב, בולווד חטף ופתח אותו, כי יחל לעוד מכתב עלום-שם - עד כדי כך מושגי ההסתברות של הבריות אינם אלא ההרגשה שמה שהיה הוא מה שיהיה". ראויה לאיזכור גם הוריאציה שלו על "אדם ניכר בכעסו...": "...ושנינו שלא הקרניים שגופים סופגים, אלא הקרניים שהם דוחים הן הנותנות בהם את הצבעים שהם ניכרים בהם. אף כך בני-אדם ניכרים במה ששנוא עליהם ומקומם אותם, ואילו חביבותם רואים אותה כאילו אין היא תכונה כלל". גם האנדרסטייטמנט האנגלי המפורסם אינו נעדר מדבריו בהתייחסו לדבריו הפומפוזיים של לורד אחד על יפי הנוף הנשקף ממעונם של החוסים העניים: "לורד שכן אחד אמר פעם אחת שהיה מוותר על דמי שכירות של שנה כדי שיהיה לו לפתחו שלו המראה הנשקף לחוסים בבית מפתחם שלהם - וקרוב לוודאי שהללו היו מוותרים על המראה בעבור דמי שכירות של שנה".

הרדי מוסיף ומתבל את הסיפור בציטוטים משירים וסיפורים ואיזכור קלאסיקות למיניהן המעשירות את נפתולי העלילה.

האם כדאי לקרוא את הספר גם לאלה שמראש אינם נוטים חיבה יתרה לסיפורי אהבה ויקטוריאנים? אני חייב להודות שעד כה נמנעתי מלקרוא ז'אנר זה משום שאיני מוצא בו עניין. אין זה כמובן מעיד על איכות הספרות הזו אלא על טעמו של הקורא בלבד. כך יאמר אדם שחיי המוז'יקים ברוסיה במאה ה-19 מעניינים אותו כקליפת השום או שנפתולי מערכת המשפט בגרמניה מטילים עליו שיעמום רב. האם רתיעה לגיטימית מסוגים אלה מעידים במשהו על איכות הספרים הללו? התשובה, לעניות דעתי, שאינם מעידים אלא על טעמו של הקורא וזו כמובן זכותו. במקרה של הרדי, למרות שאינני חסיד הז'אנר, נהניתי מאד לקרוא את הספר, בזכות כל מה שתיארתי לעיל - הדמויות, התובנות לגבי ההתנהגות האנושית ותיאורי הטבע המקסימים.

השורה התחתונה: ממליץ על הספר בזכות הדברים היפים שצוינו לעיל, אך אין מדובר בספר שאין להחמיץ. אם סיפורים ויקטוריאנים אינם עושים לך פריחה - שווה לנסות.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על הרחק מהמון מתהולל - ספריה לעם #340