ביקורת ספרותית על גיבור מאת אריק צ'רניאק
ספר לא משהו

---

ראיתי אתמול סרט בנטפליקס, שוקולד שמו.
סרט קצת ישן.
מסופר על אם ובתה שמגיעות לעיירה קטנה ורדומה בדרום צרפת.
האם מביאה עמה ציוד שנושאת מימים ימימה: פולי קקאו מארצות רחוקות ותבניות מקצועיות להכנת שוקולד ופרלינים.
היא פותחת חנות שוקולד והריח המשכר הנישא ממנה אופף את כל תושבי הכפר כהילה והם נמשכים לחנותה ולאישיותה מבלי היכולת להתנגד.
באותו מקום גר גם איש כמורה קפדני.
הוא קשוח וזועף. יום ולילה מנסח את דרשותיו ונמנע מכל הסחת דעת.
אשתו ברחה ממנו לאיטליה והאנשים מאזינים לו כמעט בכפייה.
בעוד חוש הריח של התושבים החשדניים, מרככם והם מסתקרנים ונפתחים זה כלפי זה, לומדים לאהוב ולכבד זה את זה, נותר הכומר בשלו ומנסה לעשות הכל בכדי להיפטר מהאישה והפיתויים שהביאה עמה ממרחקים.
בסוף הסרט, הוא אינו עומד יותר בפיתוי; פורץ לחנות, שובר את ויטרינת הזכוכית ומחסל בשיטתיות את כל מעדני השוקולד: הארנבונים החמודים, הבונבוניירות היפות, תופיני האגוזים המזוגגים.
הכל הוא שואב לקרבו מבלי לעצור וכשמסיים ופניו לוטות בשכבה חומה וסמיכה, הוא נרדם וחיוך נסוך על פניו. בבוקר הוא מתעורר כשכל אנשי העיירה מביטים בו בתדהמה.
כרסו משתפלת, בגדיו מוכתמים ופניו נפוחות.
הוא מתבייש במעשיו אך מבין אותם.
האיפוק הרב, הפסאדה של איש מחמיר שאינו נשבר בנקל, גבו ממנו מחיר כבד.

גם לי זה קורה מדי פעם: זלילה מהירה ובלתי מחושבת של ספרים.
אני רוצה להספיק לקרוא הכל מתוך הרשימה הבלתי נגמרת שלי ותמיד מרגישה שאת העיקר פיספסתי.
החלטתי להניח מעט לספרים הכבדים, המלומדים לאלה שאמנם נשארים איתך אך גם גובים את מלוא הריכוז ותשומת הלב.
אני נהנית, כן, אך עובדת במקביל; רושמת הערות בצד, מסתכלת בוויקיפדיה כדי לבדוק פירושים ומשמעויות.
חושבת שאולי אשתמש בביטוי הספציפי הזה מתישהו ומיד מעתיקה למחברת.
אין אצלי קריאה מהירה אלא שיטתית.
פאק באישיות, מה לעשות?

את ״גיבור״ רכשתי בהנחה והיו שמועות שאי אפשר להניחו מהיד.
שהוא רץ. וזה בדיוק מה שהתאים לי.
דמיוני, אפוקליפטי, תל אביב בלהבות.
לא מתה במיוחד על הז׳אנר הזה אם כי לא סבלתי כשקראתי את ״האיש במצודה הרמה״ והשלישי של שריד עשה לי ממש נעימים בגב, כתוב בשפה עשירה ומזעזע במידה.
עיני החלו לרוץ על פני הטקסט ולפתע הרגשתי כמו הכומר ההוא, בסרט.
לא יכולתי לעצור. כאילו ראיתי סרט אסונות והיה חשוב לי לדעת מה קרה לגיבורים והאם הם שרדו את התופת.
הגעתי לסוף תוך שעתיים בערך, מניחה לקטנה לבלוס שני קרמבואים וחטיף במבה במקום ארוחת ערב ומה אגיד לכם?
זה הרגיש לי כאילו אני בעצמי בלעתי קלוריות ריקות.
אחרי חדר הכושר המפואר שהמח שלי מקבל באופן קבוע, העובדות שהוא משנן, הפתגמים היפים להפליא והמשפטים הממורקרים לדראון עולם, הוא קיבל פורמולה 1.
מרוץ מכוניות, סרט בהילוך מהיר.
ניסיתי להבין מה עובר עלי וגיליתי רק שעיניי מעקצצות וגופי תפוס מהישיבה ללא תזוזה.

מה בדיוק קראתי?!

נגמ״שים מתפוצצים, קולות נפץ מחליאים, גולגלות שבורות ודם למכביר.
קיצורים של צה״ל, חיילים במדים, רעש לבן ואזעקות.
אסון, שואה גרעינית, פצצות ואמריקה.

מה קראתי עכשיו לעזאזל?
כמו אחוזת תזזית האבסתי את עצמי במילים שאין להם שום משמעות לדידי.
אני מודה שזה ממכר, בדיוק כמו שוקולד-אולי אפילו יותר.
אבל ההרגשה שאחרי, היא - היא התופעת לוואי.
אני זוכרת מילים ושוכחת מצבים, אולי נכנסתי להלם קרב.

למי שקורא ספר אחד ומיד ממשיך למשנהו, זה יכול להתאים.
אולי זאת עלילה שאפשר להדביק בין מעברים; למשל ההמתנה בשדה התעופה ועד העלייה למטוס.
אבל אני אומרת, כבר עדיף לראות סרט ועל הספר הזה אפשר בהחלט לוותר!

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על גיבור