בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום שבת, 9 ביולי, 2022
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
יש מצב שאריק צ'רניאק היה צריך בזמנו לחבור למישקה בן דוד בעת שכתב את "הכריש". יחד, היו יכולים אולי לכתוב ספר אחד על התרחשות אפוקליפטית ישראלית, ומצליחים לחסוך איזה יער גשם קטן רק על הנייר. אם ב"הכריש" נקודת המבט הייתה "מלמעלה", מרוחקת, כמו תרחיש מלחמה קיצוני, או עמוק בצוללת עלומה אי-שם, אז כאן הקורא מוצא את עצמו בתוך האירועים המחרידים עצמם, ממש בין הטייסים במטוסים, הפוליטיקאים בקרייה, החיילים בשטח, והאזרחים שמנסים לשווא להימלט מהתופת בעזרת היאכטות האחרונות מהמרינה בהרצליה. דם, אש ותמרות עשן למכביר. שני הספרים יעילים מאוד, כל אחד בדרכו, בנסיונם לעורר בקורא את התחושה המבהילה הרצוייה, אבל בעוד ש"הכריש" נותן לקורא להשלים בדמיון את מה שקורה על הקרקע, "גיבור" מתאר בלי כחל וסרק. והתוצאה לא נעימה.
ייתכן שאפוקליפסה (בוודאי מקומית) זה לא דבר שמלכתחילה נעים במיוחד לקרוא, הלוא זה בדיוק ההיפך מאסקפיזם, ובכל זאת שמעתי על הספר הזה עוד בימי יציאתו של הספר לאור בשנת 2017, והייתי סקרן לקרוא אותו, עד שלפני ימים אחדים התגלגל לידיי, מה גם שעסקתי רבות בספר שלי (ובכלל) במושג ה"גבורה" על כל הטיותיו, וידעתי ששמו של הספר לא נבחר שרירותית.
נועם גיבור - גיבור הספר - הוא טייס קרב ישראלי. בניגוד לשמו, הוא לא בדיוק תכלית הגבורה. בגיחה מבצעית ראשונה שלו מעל רפיח הוא מפציץ בניין במטרה לפגוע בבכיר חמאס, אבל אותו בכיר מצליח להתחמק והפצצה שהושלכה מהמטוס נופלת על אוטובוס ילדים וגוררת שרשרת אירועים שהולכת ומסלימה עד כדי איום קיומי של ממש על ישראל. קוראים הנוטים לחרדות עלולים לפתח מצוקה של ממש מהקריאה בספר הזה, שהוא מין "מכונת כאפות" שרק הולכת ומסלימה עם התקדמות הקריאה. אפילו ההקבלה המתבקשת כמעט בין השואה למה שעוד עלול לקרות כאן בקלות רבה מדי, לא נעדרה. ככה זה כשחיים בפתחו של הר געש, מה אתם רוצים.
התבאסתי מהספר. הפוטנציאל שלו להאיר ולהעלות שאלות חשובות ברמה הבטחונית, המדינית והמקומית הולך לאיבוד בכתיבה שגם הסגנון וגם התוכן שלה עושים עוול ליצירה. הסגנון מרושל, השפה מדוברת מדי, לעתים קרובות עילגת, ונוטה לגרפיות יתר על סף הפורנוגרפיה.גם מבחינת התוכן נראה שהמחבר העדיף לשחרר כל רסן ולזנוח כל אפשרות לריאליזם על חשבון האורגיה הזאת של דם וחשבונות עם פוליטיקאים שאולי לא מוזכרים בשמם האמיתי אבל ברור לכל מי שמצוי אף מעט בנבכי הפוליטיקה של לפני חמש שנים, במי מדובר.
נכון שקראתי את הספר עד הסוף, אבל לא נהניתי ממנו בכלל. בסיומו הרגשתי מחולל, עלוב וריקני כאילו ירדתי על עשר שקיות ביסלי בעיצומה של דיאטה.
****
25 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
יוסף, אפשר לקוות, אבל אתה יודע איך זה באמת. בפנים בפנים, אתה יודע, שלא אסימונים ולא מלפפונים
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
ביסלי, במבה, אותה אשמה בשינוי צרבת
|
|
|
יוֹסֵף
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
תודה על האזהרה.
"הכריש" היה גלולה מרה ומרוכזת מספיק. ואחרי "שומר החומות", אנחנו רק יכולים לקוות שנפלו הרבה אסימונים לאנשים הנכונים.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
בחייכם עזבו אתכם מביסלי
אני אוהב לחסל לבד שקית של במבה משפחתית. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אתה עדיין לא בגיל או במשקל שמבין מה המשמעות של בינג' על ביסלי על תופעות הלוואי והאשמה
חסדי השם שאני לא אוהב ביסלי |
|
|
פואנטה℗
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
איך נפלו גיבורי עאלק...
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה, ראסטה. אתה יותר...
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אתה אחד מיוחד, זשלב.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
זה היה דימוי, אלון. רציתי להגיד באמצעות הדימוי שאני במקומך הייתי נוטש משהו שעושה לי הרגשה לא טובה ועובר לספר "בריא" יותר.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אנקה, היו, היו לא מעט
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
לא באמת אכלתי ביסלי
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אהבתי את הדימוי עם הביסלי והדיאטה. אם הייתי במקומך, אחרי שקית ביסלי אחת, מקסימום שתיים, הייתי מפסיק ועובר לתפוח.
|
|
|
אנקה
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
פעם ראשונה שאני רואה שכתבת ביקורת על ספר שכיכבת בכוכב אחד בלבד.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
בעיקרון אתה צודק, אבל בכל זאת. בשעתו זה היה נראה ניצול זמן יותר טוב מאשר עוד משחק באייפון בשבת
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
להרגיש מחולל וריקני מצדיק להפוך את הספר לספר טיסה: להעיף מהיד בשאט נפש.
|
25 הקוראים שאהבו את הביקורת
