"ז'וזף פושה" מאת סטפן צווייג הוצאת ידיעות אחרונות 268 עמודים
על הסופר סטפן צווייג כבר כתבתי לאחר סיום קריאת ספרו האוטוביוגרפי "העולם של אתמול" עליו הרעפתי שבחים רבים. בספר גיליתי שהוא כתב ביוגרפיות רבות וכך התוועדתי לקיום הספר "ז'וזף פושה – דיוקנו של איש פוליטי".
צווייג, איש רב-השכלה, רב- תרבותי ורב- לשונות, נמשך לתרבות הצרפתית ומצא אותה כמרתקת ומתוכה נמשך ביותר אל הסופר, אונורה דה בלזק (אותו אתם בטח מכירים כסופר של אבא גוריו..).
סטפן צווייג מגלה במהלך כתיבת הביוגרפיה על בלזק (ביוגרפיה שלא הושלמה) שדמותו של ז'וזף פושה ריתקה את בלזק ובעצם מרתקת גם אותו. הוא מחליט ללמוד על דמותו של פושה בצורה יסודית ונטולת דעות קדומות.
ז'וזף פושה נולד במאי 1759 למשפחת ימאים. פושה חסר כישורים בתחום הימאות וכאזרח המעמד השלישי בתקופה שלפני המהפכה הצרפתית נאלץ ללכת לכמורה על מנת להתקדם. ז'וזף הצעיר מצטיין בלימודיו ומקבל משרה של מורה למתמטיקה ופיזיקה. אילו היה נודר את נדר הכמורה יכול היה להתקדם לתואר כומר אך כבר בנקודה זאת מתגלה התכונה שתלווה אותו כל חייו, אי נכונותו להתחייב למישהו מסוים ובמקרה הזה גם לא לאלוהים.
מסעו לעולם הפוליטי מתחיל בימים הטרופים של טרום המהפכה הצרפתית (1789-1799) כאחד מראשי המהפכה הצרפתית, דרך תפקיד של שר המשטרה תחת שלטון נפוליאון והצלחתו לשרוד גם את החיים הפוליטיים לאחר תבוסתו הסופית של נפוליאון. להזכירכם שרוב אנשי המפתח באותה תקופה לא צלחו שנים אלו על תהפוכותיהן עם ראשם על כתפיהם.
קשה להאמין שאותו מורה בכנסיה בשנת 1790 בזז בשנת 1792 כנסיות, היה קומוניסט בשנת 1793 ולאחר חמש שנים הפך לעשיר ולאחר מכן קיבל תואר דוכס.
הוא נחשב לאבי המשטרה המודרנית שהציב את רעיון מדינת המשטרה למדרגת אמנות. פושה שכלל את יכולותיו הפוליטיות לפעול מאחורי הקלעים. בעזרת חוש ההישרדות והשליטה העצמית שנרכשה עוד מימי שהייתו במנזר הצליח להבין לאן נושבת הרוח בעולם הפוליטי וכך לארוג תכניות ולרקום קשרים עם כל הגורמים הפוליטיים הנכונים. הוא אסף כמות מידע מדהימה על כולם ולא חשף זאת אלא רק כאשר הדבר תרם לו באופן אישי בלבד. שיטת עבודה אנוכית זאת ללא נאמנות לאף אחד הציבו אותו כאב-הטיפוס של דמות הפוליטיקאי חסר המעצורים של העת המודרנית.
בלזק אמר על פושה שכח השפעתו על בני אדם היה רב יותר מזה של נפוליון עצמו וסטפן צווייג הלך שבי אחר הדמות השולית שהצליחה להביס בקרב מוחות את רובספייר ואת נפוליון עצמו.
אחרי שהשתכנענו שמדובר על דמות מסקרנת ביותר מגיע תורו של סטפן צווייג שמצליח לספר את סיפורו של ז'וזף פושה ללא נפילה למלכודת נקיטת העמדה כאחרים שהזכירו את דמותו בספרי זיכרונותיהם כנפוליאון ורובספייר, ושתמיד כינוהו כבוגד, תככן עלוב, נחש חלקלק ושאר גינויים.
צווייג מצליח לחלק את תקופות חיי פושה ולהעניק לקורא את חווית ההתרחשות ההיסטורית של תקופה רבת התהפוכות באותן השנים. הוא מצליח לחלוק עם הקורא את השינויים שפושה נאלץ להתמודד איתם ובכישרונו הרב הסופר מציג בפנינו את המצג שחווה פושה ואת קריאת גלגלי מוחו הקודח ואת דרכי פעולתו. אנו לא נדע האם הוא צדק ודייק בתיאוריו את פושה, אך הניסיון לחדור ולנתח פסיכולוגית את הדמות המעוררת השתאות בהחלט מרשימה.
הסופר חוטא לפרשנות יתר ולחזרה על פרטים במיוחד לגבי אופיו של פושה. למרות שהוא מנסה לספר עליו בצורה אובייקטיבית ניתן להבין מה דעתו של צווייג הפציפיסט על טיפוס חלקלק זה. ספר זה שונה מביוגרפיות קלאסיות אחרות שקראתי וסגנונו הפרוזאי מוריד את רמת הביקורתיות על פרטי המידע ועל הדרך בה הם מועברים. לי עובדה זאת פגמה במהימנות הנתונים ואולי שלא בצדק.
לסיכום, את הנתונים על ז'וזף פושה לא תמצא בעמוד הויקיפדיה הקרוב לביתך ואם צווייג ובלזק לפניו לא היו מאתרים את עומק דמותו וחשיבותו של האיש "השולי" בתקופה מורכבת של המהפכה הצרפתית, עלולים היינו לפספס את היווצרות הטיפוס הארכי חלקלק פוליטי בעת המודרנית.
סגנון הכתיבה החופשי של צווייג מעביר את הקורא במשוכה נמוכה של הסתבכות מיותרת של פרטי מידע משעממים. הספר מומלץ אך רחוק בעיני מאיכות ספרו "העולם של אתמול".
8 מתוך 10 בסולם עמנואל
מתוך דף הפייסבוק " ספריית ספרי העיון של עמנואל "

"ז'וזף פושה" מאת סטפן צווייג הוצאת ידיעות אחרונות 268 עמודים
על הסופר סטפן צווייג כבר כתבתי לאחר סיום קריאת ספרו האוטוביוגרפי "העולם של אתמול" עליו הרעפתי שבחים רבים. בספר גיליתי שהוא כתב ביוגרפיות רבות וכך התוועדתי לקיום הספר "ז'וזף פושה – דיוקנו של איש פוליטי".
צווייג, איש רב-השכלה, רב- תרבותי ורב- לשונות, נמשך לתרבות הצרפתית ומצא אותה כמרתקת ומתוכה נמשך ביותר אל הסופר, אונורה דה בלזק (אותו אתם בטח מכירים כסופר של אבא גוריו..).
סטפן צווייג מגלה במהלך כתיבת הביוגרפיה על בלזק (ביוגרפיה שלא הושלמה) שדמותו של ז'וזף פושה ריתקה את בלזק ובעצם מרתקת גם אותו. הוא מחליט ללמוד על דמותו של פושה בצורה יסודית ונטולת דעות קדומות.
ז'וזף פושה נולד במאי 1759 למשפחת ימאים. פושה חסר כישורים בתחום הימאות וכאזרח המעמד השלישי בתקופה שלפני המהפכה הצרפתית נאלץ ללכת לכמורה על מנת להתקדם. ז'וזף הצעיר מצטיין בלימודיו ומקבל משרה של מורה למתמטיקה ופיזיקה. אילו היה נודר את נדר הכמורה יכול היה להתקדם לתואר כומר אך כבר בנקודה זאת מתגלה התכונה שתלווה אותו כל חייו, אי נכונותו להתחייב למישהו מסוים ובמקרה הזה גם לא לאלוהים.
מסעו לעולם הפוליטי מתחיל בימים הטרופים של טרום המהפכה הצרפתית (1789-1799) כאחד מראשי המהפכה הצרפתית, דרך תפקיד של שר המשטרה תחת שלטון נפוליאון והצלחתו לשרוד גם את החיים הפוליטיים לאחר תבוסתו הסופית של נפוליאון. להזכירכם שרוב אנשי המפתח באותה תקופה לא צלחו שנים אלו על תהפוכותיהן עם ראשם על כתפיהם.
קשה להאמין שאותו מורה בכנסיה בשנת 1790 בזז בשנת 1792 כנסיות, היה קומוניסט בשנת 1793 ולאחר חמש שנים הפך לעשיר ולאחר מכן קיבל תואר דוכס.
הוא נחשב לאבי המשטרה המודרנית שהציב את רעיון מדינת המשטרה למדרגת אמנות. פושה שכלל את יכולותיו הפוליטיות לפעול מאחורי הקלעים. בעזרת חוש ההישרדות והשליטה העצמית שנרכשה עוד מימי שהייתו במנזר הצליח להבין לאן נושבת הרוח בעולם הפוליטי וכך לארוג תכניות ולרקום קשרים עם כל הגורמים הפוליטיים הנכונים. הוא אסף כמות מידע מדהימה על כולם ולא חשף זאת אלא רק כאשר הדבר תרם לו באופן אישי בלבד. שיטת עבודה אנוכית זאת ללא נאמנות לאף אחד הציבו אותו כאב-הטיפוס של דמות הפוליטיקאי חסר המעצורים של העת המודרנית.
בלזק אמר על פושה שכח השפעתו על בני אדם היה רב יותר מזה של נפוליון עצמו וסטפן צווייג הלך שבי אחר הדמות השולית שהצליחה להביס בקרב מוחות את רובספייר ואת נפוליון עצמו.
אחרי שהשתכנענו שמדובר על דמות מסקרנת ביותר מגיע תורו של סטפן צווייג שמצליח לספר את סיפורו של ז'וזף פושה ללא נפילה למלכודת נקיטת העמדה כאחרים שהזכירו את דמותו בספרי זיכרונותיהם כנפוליאון ורובספייר, ושתמיד כינוהו כבוגד, תככן עלוב, נחש חלקלק ושאר גינויים.
צווייג מצליח לחלק את תקופות חיי פושה ולהעניק לקורא את חווית ההתרחשות ההיסטורית של תקופה רבת התהפוכות באותן השנים. הוא מצליח לחלוק עם הקורא את השינויים שפושה נאלץ להתמודד איתם ובכישרונו הרב הסופר מציג בפנינו את המצג שחווה פושה ואת קריאת גלגלי מוחו הקודח ואת דרכי פעולתו. אנו לא נדע האם הוא צדק ודייק בתיאוריו את פושה, אך הניסיון לחדור ולנתח פסיכולוגית את הדמות המעוררת השתאות בהחלט מרשימה.
הסופר חוטא לפרשנות יתר ולחזרה על פרטים במיוחד לגבי אופיו של פושה. למרות שהוא מנסה לספר עליו בצורה אובייקטיבית ניתן להבין מה דעתו של צווייג הפציפיסט על טיפוס חלקלק זה. ספר זה שונה מביוגרפיות קלאסיות אחרות שקראתי וסגנונו הפרוזאי מוריד את רמת הביקורתיות על פרטי המידע ועל הדרך בה הם מועברים. לי עובדה זאת פגמה במהימנות הנתונים ואולי שלא בצדק.
לסיכום, את הנתונים על ז'וזף פושה לא תמצא בעמוד הויקיפדיה הקרוב לביתך ואם צווייג ובלזק לפניו לא היו מאתרים את עומק דמותו וחשיבותו של האיש "השולי" בתקופה מורכבת של המהפכה הצרפתית, עלולים היינו לפספס את היווצרות הטיפוס הארכי חלקלק פוליטי בעת המודרנית.
סגנון הכתיבה החופשי של צווייג מעביר את הקורא במשוכה נמוכה של הסתבכות מיותרת של פרטי מידע משעממים. הספר מומלץ אך רחוק בעיני מאיכות ספרו "העולם של אתמול".
8 מתוך 10 בסולם עמנואל
מתוך דף הפייסבוק " ספריית ספרי העיון של עמנואל "