אם אנו רוצים דוגמא חיה לאדם אשר חי ונשם פוליטיקה עשרים וארבע שעות ביממה, הרי זה ז'וזף פושה. כיום אנו מחפשים בפוליטיקה אנשים ישרי דרך, שעומדים על דעתם ולא מזגזגים, שהן שלהם הן ולאו הוא לאו ואנו מתמלאים אכזבה כאשר אנו רואים פוליטיקאים אשר בחרנו בהם על סמך הבטחות גדולות ונצורות ולאחר זמן התגלו כהבטחות שוא. אך כל זאת משום שאנו שוכחים כי פוליטיקה היא מקצוע, מקצוע לטוב ולרע, אך שבמקצוע זה רק מי שמלכלך את ידיו ואת מוחו יוכל לשרוד. אנשי אמת, בעלי מצפון או אידאולוגיים לא ישרדו לאורך זמן.
ז'וזף פושה, האיש הפוליטי הגדול של כל הזמנים, היה הפוליטיקאי שלקח את הפוליטיקה עד הקצה. הוא שיחק בה ועשה בה כרצונו, ללא מצפון וללא אידיאולוגיה, רק פוליטיקה "טהורה", עם כל הלכלוך והזוהמה. למען שרידותו האישית היה מוכן לשקר במצח נחושה, להבטיח היום ומחר להעמיד פני תם, לסכסך בין יריבים ולהגיע בזמן הנכון כמנצח שכל רצונו לעשות סדר בבלאגן שהוא עצמו עשה ואף לא היסס לשלוח בני-אדם אל מותם. האיש הזה שרד את כל התקופות המסוכנות ביותר של המהפיכה הצרפתית, את כל חבריו הספיק לראות נשלחים אל הגיליוטינה ואפילו נפוליון הגדול נפל והוא עדיין שם, עומד איתן. האיש שהחיידק הפוליטי מעולם לא סר ממנו, גם כשהפך לאיש העשיר בצרפת.
כהרגלו שטפן צוויג לוקח את קוראיו אל תוכה של תקופה ואנשים בזמנים הרי גורל והוא עושה זאת בעזרת המפעל האדיר שלו, מפעל המילים.
צוויג מתתגלה בספריו הביוגרפיים כביוגרף הגדול של כל הזמנים וכשאתה בא לקרוא ספר ביוגרפיה של סופר אחר, אתה מיד מתמלא אכזבה וטעם של תפלות, ומניח מיד את הספר וחוזר אל מי שהמילים הם אצלו כחומר ביד היוצר.
את הספר הזה אפשר לראות כמין המשך לספרו הביוגרפי הנפלא של צוויג - "מרי אנטואנט".

אפשר לשוות את דמותו של פושה למגוון תכונות המיוחסות לבעלי-חיים, פושה הוא שועל ערמומי, נחש בוגדני וזיקית שמשנה נאמנויות לפי תועלת אישית גרידא. האיש המתואר בספר הוא התגלמות כל הרע והמושחת בפוליטיקה. צוויג מעריץ אותו על חוכמתו הרבה ויכולת ההישרדות המדהימה שלו אבל בז לו על חוסר המוסר והערכים. פושה הוא התגלמות המושג "מקיאווליזם"- חוסר מצפון, מניפולטיביות, רמאות וערמומיות. כל אלה הם סימני ההיכר של פושה.

ז'וזף פושה נולד למשפחת ימאים, היה ילד ונער צנום, מכוער ואנמי. בשל חולשתו הפיזית נשלח ללימודי כומרה וכך כי שמתאר צוויג : " מאחורי חומות המנזר.. מתחנכת ומתפתחת האישיות הגמישה וחסרת המנוחה, לרב-אמן פסיכולוגי". פושה מתחבר עם רובספייר. מי שבתחילה יהיה חברו יהפוך בהמשך לאויבו בלב ובנפש. פושה הופך רפובליקני ומין הקיצונים שבהם. הוא התליין מליון, אימת האצולה. פושה מגלה יעילות יוצאת דופן במסעות ההרג בליון. "הגיליוטינה עובדת לאט מידי" ולכן עורכים טבח אנושי באמצעות תותחים באויבי הרפובליקה. פושה מחליף נאמנויות ודעות כמו היה מחליף גרביים. ב6 בפברואר הוא מצווה להפסיק את חגיגות ההרג ויוצא נגד הקיצונים ונגד מבצעי הפקודות שלו, הוא הופך "משאול המהפכן לפאולוס ההומני" לאחר התקופה בליון נערך פושה לקרב לחיים ולמוות נגד רובספייר. התשעה בתרמידור הוא תאריך היסטורי ומשמעותי למהפכה הרבה בזכות הבחישות של השף הפוליטי המזהיר פושה.

מה הכוח המניע את פושה? כיצד הוא שורד בעוד כל חבריו לשעבר מתים או שקולם נדם? מה סוד קסמו וכוחו? דמותו של פושה בוחשת בפוליטיקה של צרפת במשך מעל לרבע מאה. הוא משרתם ואויבם של הרפובליקנים מחוללי המהפכה, של הקיסר נפוליון ושל המלך לואי השמונה עשרה. הנאמנות היחידה שידע כל חייו היא לעצמו ולמשפחתו.
הספר על פושה הוא מעניין לחובבי היסטוריה ולמתעניינים ברזי הפוליטיקה ובאומנות האפשר והבלתי- אפשרי. הספר לא קל לקריאה, מצריך ריכוז שכן הוא סוקר מגוון רב של אירועים ודמויות. השפה והדמויים של צוויג מיוחדים, מתוחכמים ויפים. ניכר שערך מחקר מקיף על הנושא. (הספר נכתב בשנות העשרים של המאה העשרים וזה עורר את סקרנותי כיצד ערך את מחקרו) יש לו ידע רב ונרחב על ההיסטוריה האנושית והפסיכולוגית של האדם. ומעבר לביוגרפיה פוליטית אנושית הוא מנסה להבין לנו ניתוח פסיכולוגי של אישיות נכלולית. לא חושבת שהצליח לחדור לעומק אל המניעים של פושה, אולי אם היה בן-זמנו ויכל לראיין אותו היה מצליח להבין יותר את מניעיו. יתכן גם שקריאת הספר הייתה לי קשה כי מן הסתם כי הייתה חסרה פה הזדהות עם גיבור הספר, כיצד ניתן להזדהות עם אישיות שכזאת? ומבלבד זאת כבר בחצי הספר הבנת שמה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש מבחינת אופיו של פושה ולכן התנהגותו בשאר האירועים ההיסטוריים שנסקרו בספר הייתה די צפויה. ומה שצפוי בדרך כלל גם משעמם. יחד עם זאת מומלץ למתעניינים בהיסטוריה של צרפת, ימי המהפכה, נפוליון.

"ז'וזף פושה" מאת סטפן צווייג הוצאת ידיעות אחרונות 268 עמודים
על הסופר סטפן צווייג כבר כתבתי לאחר סיום קריאת ספרו האוטוביוגרפי "העולם של אתמול" עליו הרעפתי שבחים רבים. בספר גיליתי שהוא כתב ביוגרפיות רבות וכך התוועדתי לקיום הספר "ז'וזף פושה – דיוקנו של איש פוליטי".
צווייג, איש רב-השכלה, רב- תרבותי ורב- לשונות, נמשך לתרבות הצרפתית ומצא אותה כמרתקת ומתוכה נמשך ביותר אל הסופר, אונורה דה בלזק (אותו אתם בטח מכירים כסופר של אבא גוריו..).
סטפן צווייג מגלה במהלך כתיבת הביוגרפיה על בלזק (ביוגרפיה שלא הושלמה) שדמותו של ז'וזף פושה ריתקה את בלזק ובעצם מרתקת גם אותו. הוא מחליט ללמוד על דמותו של פושה בצורה יסודית ונטולת דעות קדומות.
ז'וזף פושה נולד במאי 1759 למשפחת ימאים. פושה חסר כישורים בתחום הימאות וכאזרח המעמד השלישי בתקופה שלפני המהפכה הצרפתית נאלץ ללכת לכמורה על מנת להתקדם. ז'וזף הצעיר מצטיין בלימודיו ומקבל משרה של מורה למתמטיקה ופיזיקה. אילו היה נודר את נדר הכמורה יכול היה להתקדם לתואר כומר אך כבר בנקודה זאת מתגלה התכונה שתלווה אותו כל חייו, אי נכונותו להתחייב למישהו מסוים ובמקרה הזה גם לא לאלוהים.
מסעו לעולם הפוליטי מתחיל בימים הטרופים של טרום המהפכה הצרפתית (1789-1799) כאחד מראשי המהפכה הצרפתית, דרך תפקיד של שר המשטרה תחת שלטון נפוליאון והצלחתו לשרוד גם את החיים הפוליטיים לאחר תבוסתו הסופית של נפוליאון. להזכירכם שרוב אנשי המפתח באותה תקופה לא צלחו שנים אלו על תהפוכותיהן עם ראשם על כתפיהם.
קשה להאמין שאותו מורה בכנסיה בשנת 1790 בזז בשנת 1792 כנסיות, היה קומוניסט בשנת 1793 ולאחר חמש שנים הפך לעשיר ולאחר מכן קיבל תואר דוכס.
הוא נחשב לאבי המשטרה המודרנית שהציב את רעיון מדינת המשטרה למדרגת אמנות. פושה שכלל את יכולותיו הפוליטיות לפעול מאחורי הקלעים. בעזרת חוש ההישרדות והשליטה העצמית שנרכשה עוד מימי שהייתו במנזר הצליח להבין לאן נושבת הרוח בעולם הפוליטי וכך לארוג תכניות ולרקום קשרים עם כל הגורמים הפוליטיים הנכונים. הוא אסף כמות מידע מדהימה על כולם ולא חשף זאת אלא רק כאשר הדבר תרם לו באופן אישי בלבד. שיטת עבודה אנוכית זאת ללא נאמנות לאף אחד הציבו אותו כאב-הטיפוס של דמות הפוליטיקאי חסר המעצורים של העת המודרנית.
בלזק אמר על פושה שכח השפעתו על בני אדם היה רב יותר מזה של נפוליון עצמו וסטפן צווייג הלך שבי אחר הדמות השולית שהצליחה להביס בקרב מוחות את רובספייר ואת נפוליון עצמו.
אחרי שהשתכנענו שמדובר על דמות מסקרנת ביותר מגיע תורו של סטפן צווייג שמצליח לספר את סיפורו של ז'וזף פושה ללא נפילה למלכודת נקיטת העמדה כאחרים שהזכירו את דמותו בספרי זיכרונותיהם כנפוליאון ורובספייר, ושתמיד כינוהו כבוגד, תככן עלוב, נחש חלקלק ושאר גינויים.
צווייג מצליח לחלק את תקופות חיי פושה ולהעניק לקורא את חווית ההתרחשות ההיסטורית של תקופה רבת התהפוכות באותן השנים. הוא מצליח לחלוק עם הקורא את השינויים שפושה נאלץ להתמודד איתם ובכישרונו הרב הסופר מציג בפנינו את המצג שחווה פושה ואת קריאת גלגלי מוחו הקודח ואת דרכי פעולתו. אנו לא נדע האם הוא צדק ודייק בתיאוריו את פושה, אך הניסיון לחדור ולנתח פסיכולוגית את הדמות המעוררת השתאות בהחלט מרשימה.
הסופר חוטא לפרשנות יתר ולחזרה על פרטים במיוחד לגבי אופיו של פושה. למרות שהוא מנסה לספר עליו בצורה אובייקטיבית ניתן להבין מה דעתו של צווייג הפציפיסט על טיפוס חלקלק זה. ספר זה שונה מביוגרפיות קלאסיות אחרות שקראתי וסגנונו הפרוזאי מוריד את רמת הביקורתיות על פרטי המידע ועל הדרך בה הם מועברים. לי עובדה זאת פגמה במהימנות הנתונים ואולי שלא בצדק.
לסיכום, את הנתונים על ז'וזף פושה לא תמצא בעמוד הויקיפדיה הקרוב לביתך ואם צווייג ובלזק לפניו לא היו מאתרים את עומק דמותו וחשיבותו של האיש "השולי" בתקופה מורכבת של המהפכה הצרפתית, עלולים היינו לפספס את היווצרות הטיפוס הארכי חלקלק פוליטי בעת המודרנית.
סגנון הכתיבה החופשי של צווייג מעביר את הקורא במשוכה נמוכה של הסתבכות מיותרת של פרטי מידע משעממים. הספר מומלץ אך רחוק בעיני מאיכות ספרו "העולם של אתמול".
8 מתוך 10 בסולם עמנואל
מתוך דף הפייסבוק " ספריית ספרי העיון של עמנואל "

שילוב מעניין בין ענק ספרותי. למרות שלאחרונה קראתי ביקורות שהוא פחות ענק ממה שאני חושב.
סטפן צוויג לבין דמות היסטורית מדהימה, פושה.
הפושה הזה שחי בתקופת המהפכה נחשב כבר בימי חייו ל"אלוף הקומבינות". הוא הצליח לשרוד מתקופת מלכי צרפת האחרונים ועד נפוליאון ולמות מוות טבעי. הישג לא מבוטל. הוא שרד את רובספייר, דעא"ש של המהפכה הצרפתית. גם הוא דמות הסטורית מענינת כשלעצמה.
התמונה על העטיפה כבר מעוררת חיוך - די מריר, הפרצוף הזה הצליח לסובב את כולם על אצבעו הקטנה.
אולי כאן אני קצת מגזים. היו גם אצלו מצבים שהיה כפסע מהגיליוטינה ובוודאי חשש מאד.
אבל יצא מזה בפיקחות משולבת בערמומיות. איך עשה זאת? לעבור מהתקופה של המלוכה, דרך המהפכה ושלטון הטירור ואיך שהוא להשתחל מחדש בתקופת הקיסרות ותמיד בעמדת מפתח ובחלק ניכר מהזמן להיות בין מובילי המחנה. בוודאי מגיע ללא איש הזה "שאפו" גדול שמשמעות המושג בצרפתית הורדת כובע גדול. על יכולת הישרדות. בעת שראשים ערופים לאלפים של אנשים שחלקם היו באמת בעלי כוונות טובות התגלגלו בכיכר.
הוסיפו סופר נפלא והומניסט אמיתי כמו צוויג שמצליח לחדור הכי קרוב לנשמתו של הפושה הזה ממרחק של שתי מאות שנים.
משהו אישי: אני קראתי וחיבבתי את "הגיבור" הרע. כי הוא היה באמת איש פיקח , ללא טיפה של מצפון, אופורטוניסט מושלם. החליף דגלים כמו חולצות וכך גם אידיאולוגיות. הוא לא היה רוצח סידרתי או סתם סדיסט כמו אחרים בתקופתו ולא רק בתקופתו. הוא השתדל להמנע ממעשים מסוג זה.אבל גם "צמחוני" לא היה כשהיה צריך ידע לעשות זאת לנגב את הסכין ולחזור לפרצוף שבתמונה. הוא לא האמין בשום אידיאולוגיה באמת. מקייבלי מעשי או אפילו יותר מקייבלי ממקייבלי.
לא להחמיץ ספר נפלא על דמות באמת באמת מרתקת.

בכן מסתבר ש"פושה" הוא יוסף פושה (או כמו שנוהגים לקרוא לו היום ז'וזף), שר המשטרה בצרפת בתקופת נפוליאון ונושא התואר המחמיא של "אבי המשטרה החשאית". צווייג מציג בפנינו את הביוגרפיה של האדם שלטענתו הוביל מאחורי הקלעים כמעט את כל מהלכי ההיסטוריה בצרפת החל במהפיכה הצרפתית ועד תום ימי שלטונו של נפוליאון. ייחודו של פושה – יכולתו להיות תמיד בצד המנצח, כשרונו להחליף צדדים בלי למצמץ וחוסר שאיפה להיות השליט הגדול, חסרון שהחזיק אותו בחיים בתקופה שכל מוביליה נרצחו.
הוא הפוליטיקאי שמאחורי הקלעים, זה שתומך במתונים שאחרי המהפכה הצרפתית, הופך לקיצוני שבקיצוניים (יעקוביינים) לאחר הוצאת המלך להורג, מארגן את כניסתו של נפוליאון לפריס וכיבוש השלטון, וכשנפוליאון מובס מוביל חזרה את משפחת המלוכה לכס השלטון.
דרך הביוגרפיה המפורטת והמרתקת למדתי גם פרטים רבים על ההיסטוריה של המהפכה המפורסמת.
לא אהבתי בספר את הנטייה (לעניות דעתי) לגוזמה – כביכול פושה הוא שניהל וגרם ה-כ-ל, שווה ערך (אם לא יותר יותר) לנפוליאון ורובספייר, אשר ההיסטוריה שכחה.
כדאי מאד (מאד!).