"הערכה ריאלית של נושא הסיפור (שאני מאמינה שיצוצו לו צאצאים והוא יהפוך לסידרה. ממתי סופרות מסויימות כל כך מזלזלות באינטליגנציה של קוראיהן?"

"בעיקר בגלל הבנליות הממאירה בה הוא כתוב, הסיפור שלא יכול היה להתרחש בזמן בו התרחש, לכאורה, ההפרדה הבוטה בין "טובים" ל"רעים" והסוף שמאפשר לקורא לנשום לרווחה. עלוב."

"ספר יפני. ניסיון לשדך מתח עם פילוסופייה כללית. "

"מותחן גרוע נטול מתח ונטול אמינות. וגם די משעמם."

"עוד ספר לאוסף הספרים שהם "רומן פסיכולוגי" שנפוצים עכשיו. הפסיכולוגיה עליה מבוסס הסיפור אינה ידועה עדיין לעוסקים במלאכה. הסיפור מבולבל, מערב דורות קודמים בלי צורך, עוסק בהורוּת, זוגיות, קנאה, בגידה ועוד. "

"נרקיסיות עצומה שהקשתה עלי להבחין בכישרון הכתיבה. ברור שאליס סבור שכל מה שעוסק בו יעניין כל אחד. אותי הוא שיעמם."

"ספר שקשה מאד להבין את הרציונל מאחוריו. סוריאליזם כבד, שרוצה לדון בזיכרון ושיכחה. זה ספר ביכורים של הסופרת ואני סבורה שדי בו."

"ספר שרובו משעמם. לא כי הסיפור משעמם (משפחה יהודית בלונדון של שנות השישים. הבן המוצלח הוא נרקומן שהוזה הזיות. שאר הדמויות מטורללות) אלא כי אי אפשר להתחבר לשום דמות וכל הסיפור נראה כאילו סופר על תושבי המאדים."

"סיפור שמתחיל נחמד אבל מתיש. הקוראת עוקבת אחרי סאלי ג'יי, צעירה אמריקאית בפאריז שמטרותיה להפוך מתוחכמת ואשת העולם והיא מצליחה להיות פתטית."

"בקמן כתב ספר למבוגרים על פי עקרונות ספרי הפעוטות. אותי הוא שיעמם למוות."

"הרבה מותחנים מתורגמים ומודפסים (למה?) הרבה מותחנים מוצאים את דרכם לרשימה הזאת."

"מתיש, אין היגיון ברוב הסצנות. פחות או יותר מעמיס הרבה מהזוועות הידועות וחלק מהלא ידועות. "

"נדיר למצוא כזאת כמות של שטויות בלי ביסוס כמו בסיפור הזה. שילמתי מעט מאד עבורו, וזה יותר מדי."

"ספר גרוע, לא אמין ועוד קורא לעצמו קומדיה רומנטית..."

"סיפור עלוב חסר תחקיר, מתח בגרוש. "

"לא חשבתי שאי פעם שלו יצטרף לרשימה הזאת. אבל עובדה."

"סיפור על צעירה (יחסית) שצריכה לחיות באותו בית עם זקנה. אין בו טיפת מקוריות אבל יש בו די הרבה נושאים חברתיים שעולים, בלי לפתח אותם. בינוני במובן הרע של המילה."

"סיפור לא ממורכז, שלא ברורה תכליתו, של סופר שיודע בדרך כלל לכתוב מעניין."

"ניסיון כושל להשתלט על כמה מימדים: פנטסיה, העולם האמיתי ותרבות בני נוער. כתיבה פרימיטיבית."

"ספר שמתיימר לבדוק את החיים המלאים במרחב הוירטואלי. לרוע המזל הסופרת לא יודעת לנצל את הרעיון המעניין שהגתה, המציאה סיפור נוער ממוחזר שאין בו שורה מקורית."

"הכתיבה העלובה, בניית הדמויות ההשטחית, טוויית הסיפור הבנלית הן בזבוז של רעיון נחמד ובלתי ממומש."

"נובלות רומנטיות שנכתבו בין השנים 1904 - 1927. הן כתובות בסגנונו הרגשני של הסופר, בסיגנון רומנטי שהיה נהוג באותה תקופה."

"רעיון מרתק בידים של סופר המכור לגימיקים, יוצא ספר מתיש. חבל. ברי כתב את "לקסיקון" המרתק על אותו רעיון. "

"אין ספר ראוי יותר ממנו להימצא ברשימה הלא מחמיאה הזו."

"סיפור שמתרכז בתיאורי זוועות ולא ברקע עליו הוא כותב. מאכזב."

"ספר ילדים במסווה של ספר מבוגרים. סיפור דידקטי עם דמויות חד-מימדיות ונסיון לא מוצלח לדבר מפי החתול."

"ספר עמום שקשה לעמוד על מסריו ולא כייף לעקוב אחרי הסיפור הלא-מעניין."

"סיפור מבולבל, מעין היסטוריה חלופית. לאמאורגן, מנסה לעסוק בכל הבעיות החברתיות, וכמובן נכשל."

"הסופרת - אם מותר לקרוא לה ככה - מתמקדת בתיאורים ויזואליים של מראה, בגדים, התנהגות. יש בספר הזה מכל טוב כולל בחור גבוה ויפה... הוא לא החליט מה הוא רוצה להיות אז הוא הכל - גם דרמה, גם מתח (הא!!!) גם אנתרופולוגיה. הוא בעיקר נזהר לא לעייף את הקורא ועושה בדיוק את זה."

""לא נטשתי את הספר כי הייתי בטוחה שהסיפור המופרך שקראתי חייב להתכנס ולהפתיע. לצערי לא התכנסות ולא הפתעה: סוף ההולם בדיוק את ההתחלה והאמצע של הסיפור. אני חושבת שהייתי קורבן למתיחה של הסופרת ולפחות על זה מגיע לה שאפו.""

"בנאלי, גרוע מבטיח ולא מקיים"

"כתוב גרוע, די משעמם, לא אמין..."

"ספר נדוש שחושב בטעות שאם יכתוב על בעיות חריגות (מי ישמע - גישוש הומוסקסואלי, רגשות אשם של גרמנים) הוא יהיה מעניין. "

""המון פסיכולוגיה בשקל, המון דיאלוגים בין שני בני עשרה ושום היגיון. התעלומה ופתרונה כל כך ילדותיים והזויים, שלפעמים חשבתי שאולי בנגטסדוטר ניסתה לכתוב פארודיה סרקסטית על כותבי מותחנים והיא צוחקת על כולנו". זה לא זה. היא מתייחסת לעצמה ולתעלומותיה ברצינות רבה, חבל. "

""הוא כתוב בנימה מיסתורית ואניגמטית, קריא מאד, הדמויות שטוחות כקרטון, והוא יוצר הרגשה של שטחיות במסווה של הגיגים מעמיקים.""

""הספר כל כך התרחק מהמציאות וממה שיכול להיות, שבמקום להיות ספר אסקפיסטי, שהז'אנר שלו מבטיח ולעתים מקיים, הוא הפך נלעג.""

""ז למה המשכתי לקרוא? שתי סיבות. האחת – ללמד את עצמי לקח. מגיע לי איזה עונש על ששאלתי ספר לפי מראהו החיצוני. הסיבה השנייה היא שבסוף התקציר - שאני מנחשת שנכתב על ידי גרוס - כתוב "וחוץ מזה, הסוף נהדר." וזה אחד השקרים המפוארים שקראתי על כריכה אחורית. אז העונש מגיע לי גם על היותי פתי מאמין לכל דבר.""

""מה עבר לספריית פועלים בראש כשהוציאה לאור את הספר הזה?""

""הרגשתי קוצר רוח כלפי הספר ואדישות כלפי הדמויות. לא אהבתי את אווירת החידה שאינה מובילה לשום מקום שהספר הזה מייצר. לא אהבתי את הצורך בניחושים וגם לא את אי ההבנה שהיתה לי לאורך הקריאה. בקיצור – למרות הכתיבה הטובה לא אהבתי את הספר ולא הרגשתי שקיבלתי את אותו "משהו" שבזכותו אני קוראת ספרים.""

""קטונתי מליעץ לסופרים על מה לכתוב. ברור שמטרתם להלהיב כמה שיותר קוראים. אבל יש נושאים שהשימוש בהם צריך להיעשות בזהירות והקפדה ויש דברים שקצת קשה להתבדר מהם.""

""חוסר האמינות גדל בטור חשבוני עולה עד הסוף (היחסי. זה עוד לא הסוף...) שמכפיל את אלמנט חוסר האמינות בגורם חשבוני קבוע וגבוה (אני מקווה שהלהג המתימטי שלי אומר לכם משהו כי אני הולכת פה על קרח דק של בוּרוּת...)""

""נראה שהסגנון משתלט על הסופר ומכתיב לו את הסיפור. אם הייתי קוראת את הספר הזה לפני המשכונאי, האם הייתי מתפעלת יותר? קשה לי לומר. זה ספר שמאפיין התנהגויות, מחוות וסטיריאוטיפים בקליפת אגוז, אפשר לומר. יש גבול לנכונות שלי לקרוא תיאורים קצרצרים שאינם מצטרפים לסיפור.""

""בלום – הבנתי מהתקציר – היא תרפיסטית המחלקת את זמנה בין תרפיה לבין כתיבה. בשביל מטופליה אני מקווה שהיא תרפיסטית טובה משהיא סופרת.""

""בדרך כלל הייתי נוטשת אבל הכריכה האחורית הבטיחה שלקראת הסוף עושה סוניה "מהלך גורלי וזוכה בעקבותיו באושר..." כבר קרה לי שמשפט אחרון גרם לי לשנות את דעתי על הספר. הסוף בספר הזה הגיע וחלף ולא שינה את דעתי. פשוט משעמם, צר לי." "

""הספר שטחי מאד ושטוח. המון אנשים כותבים המון ספרים על נושאים שאין להם מושג בהם. אז מה? לרוב זה לא נורא. קראנו ועברנו לספר הבא. אבל הספר הזה תורם לבורות ולסטיריאוטיפים שגם אם הם "חיוביים" הם עדיין סטיריאוטיפים.""

""ספר מתיש, דרש ממני מאמץ לסיימו. הוא נבחר כ"ספר השנה" של הניו יורק טיימס, כותרת בזכותה קניתי אותו במבצע כלשהו. אני הפסדתי – כסף וזמן. ניו-יורק-טיימס ניצח.""

""לפעמים כשאתה מנסה יותר מדי אתה מגיע למקום בו במקום לשכנע אתה הופך מגוחך...""

""חובבי המאגייה והוודו, צופנים חורשי-רע בספרים עתיקים, אנשי מסדר סודי ושטן שמתחבא בין דפי ספר עתיק – כנראה ימצאו בספר הזה עניין.""

""התאכזבתי. ברור שהתאכזבתי. הסיפור מבטיח, חומריו מעניינים אותי בדרך כלל, הסופר מצליח לרוב להעביר את הנקודות שלו בצלילות קריסטלית, באינטליגנצייה שקונה אותי ובשנינות נפלאה. אז כמו לכל אחד – גם למקיואן שמורה הזכות לפשל ואת זה הוא עשה, לדעתי, בגדול בסיפור הזה...""

""שרה פינבורו מספרת בספר הזה על מניע שאינו מתקבל על הדעת. הקוראת מרגישה אפס היתכנות לסוג הפשיעה הזה, לרציונל שלו ולביצועו.""

""אוסף של קלישאות חביבות, שאינן מזיקות למרות שאינן מועילות או מוסיפות לידע האנושי. הכותב הוא אדם חיובי, שהשגיאה שלו, לדעתי, היא שהוא חושב שאוסף המחשבות הבנלי הזה ראוי להוצאה לאור, ועוד יותר מכך – שהוא כנראה חושב שהוא כתב ספר מחכים על טיפשות.""

""הייתי מחפשת נושא מרתק יותר לקרוא עליו, למשל עלון הנדסאי המתכת, 1996.""

""ספרי חוכמה להמונים הם כנראה לא בשבילי. אני חושבת שבשביל חוכמה – כמו בשביל כבוד – צריך לעבוד." אבל מי שמעדיף חוכמה בכפית - זה הספר."

""חיים נוצצים במרכז העולם, מותגים נחשקים, כמיהה לבעל, חיי חברה המורכבים ממחוות מקובלות, רדיפה אחר סלבריטאים" זו התמצית, למתעניינים."

""הגיבור מאופיין על ידי הפתגם 'פיקח הוא מי שיודע לצאת ממצבים שחכם לא ייכנס אליהם'. וביתר פירוט – הוא אידיוט שקודם מרביץ ואחר כך שואל שאלות שכבר אין מי שיענה לו..." "

"" ריבוי ספרי המתח הסקנדינביים אינו מניב, כמתבקש, כמות שווה בערכה של ספרים טובים בתחום". אלמנטרי, ווטסון "

""החסר ספרי מתח שכדאי לתרגם אותם ולהוציאם לאור, עד כדי גירוד תחתית החבית, בה הצטברו סוגי פסולת עלובים ודוחים?" מסתבר שחסר. עובדה"

"" יש אנשים טובים, שחייך והקורות אותך מעניינים אותם מספיק כדי שיושיטו יד (וכסף) לשלוף אותך מהבור" אשרי המאמין."