“# איש עם השכלה משפטית שכותב מותחנים בעלי רקע משפטי... רגע, לא היה לנו כבר אחד כזה? גרישם מוזכר בהתייחסות לשהם באחד מהמקומות שקראתי. ממש כמו לקרוא לנערה בעלת עינים כחולות ושיער חום "אליזבת טיילור"... הפשטות שבדימויים. לא מזמן קראתי פה ביקורת חיובית על אחד מספריו של שהם – לא זוכרת איזה – ובזכותה החלטתי לקרוא את הספר הזה, שמצאתי בספריית הבניין שלי. ספר חדש דנדש שאחד השכנים הניח שם. ובצדק, יש לומר. סיפור פשוט שמתחזה לסיפור מורכב. כתוב בפרקים קצרים עד קצרצרים, כל פרק בזווית הראייה של אחת הדמויות ולמען הנוחות – שהקוראים לא יתאמצו מדי – בכותרת הפרק שמה של הדמות. אז מה יש לנו כאן? שוטר לשעבר אובססיבי לצדק (שזה אוקסימורון בפני עצמו) מתנגח עם רשויות החוק ומכיר היטב תא מעצר מבפנים. עורך דין פליליסט בעל מוסר של כריש (שזה, תודו, מתאים לסטיריאוטיפ) שופטת עם סוד בעברה (שהם היה יכול להתאמץ למצוא סוד יותר משכנע) ראש משפחת פשע עייף מהחיים, נער בן 17 גאון מחשבים עם רקע טראגי (ברור). שכחתי מישהו? אה, כן, פרקליטת המחוז האנטיפטית שמניעה את העלילה. שהם מפעיל את המיקסר, מערבל קצת, מוסיף די הרבה קצף סיפורי, מערבב, מכניס לתנור ו... אפשר לזרוק לפח. בלתי אכיל בעליל. אוי ואבוי להשוואה לגרישם, שמצליח לטוות עלילות מתאימות לסיפור, שסיפוריו מותחים ותמיד יש בו ערך מוסף. שהם – שזה סיפורו הראשון והאחרון שאני קוראת - בונה דמויות מגושמות ולא משכנעות, עלילה מופרכת וחוסר מוחלט במתח. בשליש האחרון איבדתי סבלנות, אבל סיימתי את הספר על אפי ועל חמתי, כדי לבדוק אולי בכל זאת... בסוף קורה משהו שישנה את התמונה. אני חסידה של תוצרת הארץ. לא קונה תפוחי עץ איטלקיים או עגבניות מירדן (בגלל הטעם. אני לא מזוכיסטית) אבל ספרות מתח? ופרוזה בכלל? תוצרת חוץ לוקח ברוב כמעט מוחלט של המקרים. 1/2”

“ליעד שהם קרוב לעולם המשפט, הצדק, עורכי-דין, עוסק במשפט מנהלי ומסחרי ובספריו הוא טומן את ידו בעולם הפלילי-קרימינלי. "יום הדין", קוטלג בסוגת ספרי מתח. נכון! יש כאן רצח אלים של פרקליטת המחוז: עירית פריאל. עובדה שגורמת לקורא לצאת למסע עם קושיות רבות: למה? איך? מדוע? איזה מידע וסודות הסתירה הפרקליטה ש"זכתה" לתשורה כזו? העלילה מתחילה בפרולוג: "להסתכל למצלמה או אליך? מאיפה לי לדעת?... עשרים שנה אני שוטר. אף פעם לא דברתי עם עיתונאים... ואללה אתה הראשון... תגיד בוודאות לא יראו את הפנים שלי? חשוך פה והכול,... סבבה. אני סומך על המילה שלך שהפנים שלי יהיו מושחרות, וגם הקול יהיה מעוות נכון? תשחירו את הפנים, אבל חמש שניות אחרי תחילת השידור, כשכול עם ישראל צופה בטלוויזיה ידעו מי אני...". מי האיש? למה הוא מתעקש על עיוות הקול ופנים מושחרות ורק אחרי חמש שניות מתחילת השידור? לאחר המבוא המסקרן ליעד שהם מוביל את הקורא לשישה חודשים לפני... לאותן דמויות שמאכלסות את העלילה, והקורא עתיד לפגוש בעמודים הבאים, למשך מספר חודשים ולפני הסצנה המתוארת בפתיח. עו"ד דורון שפירא: סלדתי ממנו ולא סבלתי אותו! אני מקווה שאין כאלה טיפוסים בעולם המשפט! יש לו את כל היתרונות שיש לעורכי דין, אלא מה שהוא תיעל אותם לעולם מפותל ומעוות, אדם לא הגון ולא ישר! איש נצלן, חמסן ומניפולטיבי. כל מה שדורון ראה לנגד עיניו היה רק כסף כסף ועוד כסף... סערה התחוללה בנפשו של עו"ד דורון שפירא: -אם יפנה למשטרה-ימות -אם יספר למישהו-ימות -אם לא יביא לשמעון פארו את המידע-ימות מסקנה: עו"ד דורון שפירא המהולל והכל יכול בבלגן גדול ורק זה היה חסר לו... גם סטוץ עם תוצאה... השופטת ורד תדהר: לאחר שיובל בעלה נפטר, נותרה בגפה וגידלה את גליה, ביתה היחידה שבשבילה היא מוכנה לעשות הכול. ורד עשתה קפיצה מכס הסניגוריה לשיפוט. מוטי היה מורה הדרך שלה, תמך בה ודחף אותה להגיש מועמדות כחברה בוועדת האתיקה. מוועדת האתיקה הדרך ליו"ר הוועדה היתה קצרה. ללא ספק סטאטוס שהקטין את הסיכוי שמישהו יבדוק בציציותיה. מוטי הציל אותה ובזכותו היא הפכה לשופטת. מה ורד תדהר עשתה? מה היא מסתירה? ממה היא חששה? כיצד הרצח של השופטת עירית פריאל גורם לה להקלה? לורד תדהר היה שם של שופטת עם מונטין ובתוך תוכה היא ידעה... "כוח השיפוט ניתן בידי שופט מתוך אמון ביושרו, בכושרו המקצועי והאישי, וביכולתו לקיים את המוטל עליו מתוך כיבוד עקרונות האתיקה השיפוטית". (עמוד 122). זה בדיוק סעיף שלוש לכללי האתיקה של שופטים. מוטי היה הכוח המניע מאחורי הכללים הללו וכאסיסטנטית שלו באוניברסיטה, עזרה למוטי לנסח אותם הרבה לפני שהתקבלו, הרבה לפני שחשבה על האפשרות שיום אחד הם יחולו עליה. "תתפטרי, עכשיו ומיד", שמעה את קולו של מוטי מהדהר בראשה .... (עמוד 122) כיצד ורד תדהר נהגה? האם פעלה לפי מצפונה וקולו של מוטי? מיכאל גונן: שוטר לשעבר שעבר לצד השני. כשמיכאל גונן שמע על הרצח של השופטת עירית פריאל, הוא ידע שזה רק עניין של זמן עד שיגיעו אליו. מיכאל פעל בדרכים עקלקלות ובאובססיות נגד השחיתות בעולם שדרך האמת אמורה להובילו. לסיוע מיכאל הצמיד לעצמו את תום פנחסי, שהיה גאון במחשבים ובטכנולוגיה בכלל. הוא אהב את תום, דאג לו, ניתב את דרכו העתידי, ואף אילץ אותו לגשת למבחני בקד"צ. שמעון פארו: מאפיונר, ראש משפחת פשע, נשוי לאיילת ויעשה הכול למען ביתו תמר, שמצאה נחמה באומנות והלחימה פסלים מגרוטאות רכב, בניסיון לחזור שוב לליל התאונה. כששמעון שומע על הרצח הוא לא בדיוק מבין מי בדיוק מסייע לו ואם כן, מדוע? על חקירת הרצח מונה ערן צוק מי שהיה הבוס לשעבר של מיכאן גונן. אולי ההיסטוריה המשותפת תסייע למיכאל גונן הפעם... האומנם?... כמו מרבית ספריו של ליעד שהם, גם ספרו הנוכחי עוסק בבעיות חברתיות שהחברה הישראלית סובלת מהם. באמצעות הדמויות המרתקות והמוקפדות, ליעד מצליח ליצור תמונה פנורמית על מנעד רגשות רחב, ושולף מהקורא את הרגש הנכון במקום הנכון. כשאני קוראת את ספריו, אני תוהה אם במקרה לא ניתקלתי, בסיפור דומה במרשתת לפני כמה ימים... העלילה מגוללת בפרקים קצרים, בגובה העיניים, שכל פרק נכתב על ידי הדמות המככבת באותו פרק. העריכה טובה, מעניינת, עושה סדר ומסייעת לקורא, באכילת הספגטי שהגיש לנו ליעד שהם הפעם, ועד לפעם הבאה. בשורה התחתונה מה יש לנו כאן? סודות, נאמנות, בגידה, שחיתות, משפחה, עבריינים, קורבנות, שופטים, שוטרים, פרקליטים, סנגורים ומה לא?... ואפילו הזדמנות... תיהנו. לי יניני כנרת זמורה ביתן, מתח, 304 עמודים, 2018”

“סופם של סודות להתגלות בסוף והסוף עלול להיות רע ומר ויכול להיות טוב. ורד תדהר מסתירה סוד ועם הירצחה של עירית פריאל, פרקליטת המחוז היא מניחה שהסוד שחלקה עמה יירד איתה לקבר, אבל הוא לא והוא ממשיך לרדוף אותה ולא רק הוא גם מיכאל גונן, שוטר לשעבר, לא מוכן להניח לסודות ולפשעים ונלחם למען הצדק יחד עם בן חסותו, תום פנחסי, שאיבד את אמו בתאונת דרכים שנגרמה על ידי תמר פאר, בתו של שמעון פארו, ראש משפחת פשע, המפחד שגם סודותיו במקרה זה גופות שקבר בחולות יתגלו למשטרה ויביאו למעצרו. עו"ד דורון שפירא שחיזר אחריו שנים בתקווה לייצגו מספר לו שיש מודיע שמלשין עליו, אבל לא יודע לאיזה תסבוכת הוא הכניס את עצמו. כולם נכנסים למערבולת של פשע ואלימות, שקרים שממשיכים לרדוף ומתגלים בסוף ואהבה. ספר מתח כמו פאזל שמתחבר ומתבהר.”

“15 שקל בצומת ספרים לא תקנה? ברור שתקנה גם אם אתה לא אוהב את ליעד שהם (ואני אוהב) וגם אם הטייטל שהצמידו לו "גון גרישם הישראלי" נראה בעיניך מופרך (והוא מופרך ואידיוטי) וגם אם לא התחברת לספרים האחרונים של שהם (ומודה שלא התחברתי אליהם. הנושאים החברתיים שהוא נוגע בהם פחות מדברים אליי). 15 שקל זה הסיפור שעומד כאן ונדמה לי שהוא עושה עוול לליעד שהם. מצד אחד יש כאן סופר מצליח שצבר צבא נאמן של קוראים שישלמו כל מחיר הגיוני על ספר חדש שלו מבלי לקרוא בכלל את גב העטיפה. מצד שני יש רשת ספרים שמפרגנת ללקוחות המועדון שלה ספר של סופר מצליח במחיר של כדור גלידה. מצד שלישי המו"ל של אותו ספר מצליח הוא גם שליש מהבעלים של רשת הספרים שמפרגנת ללקוחות שלה. ועכשיו מצד ליעד שהם. הבן אדם השקיע שנה ומשהו בכתיבת ספר. מניח שכמו כל מי שכותב ספרים הוא רוצה להגיע לכמה שיותר קוראים, אבל נראה לי שבמחיר המצחיק שבו מוכרים אותו הוא קצת מרגיש לא נוח גם אם הוא מוביל את רשימת רבי המכר של אותה רשת שמוכרת אותו בזול (שזו חוכמה קטנה מאוד. גם סופר אלמוני שימכרו את ספרו במחיר הנמוך מזה של לחם בוטיק יכבוש את רשימת רבי המכר). ובכלל, מה ההיגיון לקחת סופר מצליח שבמשך שנים ניסו למתג אותו כסיפור הצלחה ולהפוך אותו לסופר של 15 שקל? סתם תהייה שעלתה בראשי. ועכשיו לספר. שהם כהרגלו עוסק בעולם המשפט והפעם ברשת סבוכה של מזימות ותככים שגיבוריה הם כל מי שמגיע לאולם בית המשפט (למעט הפנסיונרים שפוקדים את האולמות) והם אלה שמרכיבים את פסיפס החלומות של כל פשע שמפרנס את עמודי החדשות. הפרקים קצרים, כל אחד מהם מסופר בידי אחד הגיבורים, והתוצאה היא הנאה צרופה לחובבי הזאנר (ואני ביניהם). לא נכנס בכוונה לעומק העלילה כדי לא ליצור ספויילרים, אבל היא בהחלט מרתקת. רק מה, וכאן אני חוזר לנושא שאיתו פתחתי, כשייצא הספר החדש של שוהם, אם הוא יעלה יותר מכוס קפה (לא של קופיקס, של הביוקר) נראה לי שתהיה לי בעיה לרכוש אותו. קשה לרכוש ביוקר משהו שקיבלת בזול.”

“# איש עם השכלה משפטית שכותב מותחנים בעלי רקע משפטי... רגע, לא היה לנו כבר אחד כזה? גרישם מוזכר בהתייחסות לשהם באחד מהמקומות שקראתי. ממש כמו לקרוא לנערה בעלת עינים כחולות ושיער חום "אליזבת טיילור"... הפשטות שבדימויים. לא מזמן קראתי פה ביקורת חיובית על אחד מספריו של שהם – לא זוכרת איזה – ובזכותה החלטתי לקרוא את הספר הזה, שמצאתי בספריית הבניין שלי. ספר חדש דנדש שאחד השכנים הניח שם. ובצדק, יש לומר. סיפור פשוט שמתחזה לסיפור מורכב. כתוב בפרקים קצרים עד קצרצרים, כל פרק בזווית הראייה של אחת הדמויות ולמען הנוחות – שהקוראים לא יתאמצו מדי – בכותרת הפרק שמה של הדמות. אז מה יש לנו כאן? שוטר לשעבר אובססיבי לצדק (שזה אוקסימורון בפני עצמו) מתנגח עם רשויות החוק ומכיר היטב תא מעצר מבפנים. עורך דין פליליסט בעל מוסר של כריש (שזה, תודו, מתאים לסטיריאוטיפ) שופטת עם סוד בעברה (שהם היה יכול להתאמץ למצוא סוד יותר משכנע) ראש משפחת פשע עייף מהחיים, נער בן 17 גאון מחשבים עם רקע טראגי (ברור). שכחתי מישהו? אה, כן, פרקליטת המחוז האנטיפטית שמניעה את העלילה. שהם מפעיל את המיקסר, מערבל קצת, מוסיף די הרבה קצף סיפורי, מערבב, מכניס לתנור ו... אפשר לזרוק לפח. בלתי אכיל בעליל. אוי ואבוי להשוואה לגרישם, שמצליח לטוות עלילות מתאימות לסיפור, שסיפוריו מותחים ותמיד יש בו ערך מוסף. שהם – שזה סיפורו הראשון והאחרון שאני קוראת - בונה דמויות מגושמות ולא משכנעות, עלילה מופרכת וחוסר מוחלט במתח. בשליש האחרון איבדתי סבלנות, אבל סיימתי את הספר על אפי ועל חמתי, כדי לבדוק אולי בכל זאת... בסוף קורה משהו שישנה את התמונה. אני חסידה של תוצרת הארץ. לא קונה תפוחי עץ איטלקיים או עגבניות מירדן (בגלל הטעם. אני לא מזוכיסטית) אבל ספרות מתח? ופרוזה בכלל? תוצרת חוץ לוקח ברוב כמעט מוחלט של המקרים. 1/2”

“ליעד שהם קרוב לעולם המשפט, הצדק, עורכי-דין, עוסק במשפט מנהלי ומסחרי ובספריו הוא טומן את ידו בעולם הפלילי-קרימינלי. "יום הדין", קוטלג בסוגת ספרי מתח. נכון! יש כאן רצח אלים של פרקליטת המחוז: עירית פריאל. עובדה שגורמת לקורא לצאת למסע עם קושיות רבות: למה? איך? מדוע? איזה מידע וסודות הסתירה הפרקליטה ש"זכתה" לתשורה כזו? העלילה מתחילה בפרולוג: "להסתכל למצלמה או אליך? מאיפה לי לדעת?... עשרים שנה אני שוטר. אף פעם לא דברתי עם עיתונאים... ואללה אתה הראשון... תגיד בוודאות לא יראו את הפנים שלי? חשוך פה והכול,... סבבה. אני סומך על המילה שלך שהפנים שלי יהיו מושחרות, וגם הקול יהיה מעוות נכון? תשחירו את הפנים, אבל חמש שניות אחרי תחילת השידור, כשכול עם ישראל צופה בטלוויזיה ידעו מי אני...". מי האיש? למה הוא מתעקש על עיוות הקול ופנים מושחרות ורק אחרי חמש שניות מתחילת השידור? לאחר המבוא המסקרן ליעד שהם מוביל את הקורא לשישה חודשים לפני... לאותן דמויות שמאכלסות את העלילה, והקורא עתיד לפגוש בעמודים הבאים, למשך מספר חודשים ולפני הסצנה המתוארת בפתיח. עו"ד דורון שפירא: סלדתי ממנו ולא סבלתי אותו! אני מקווה שאין כאלה טיפוסים בעולם המשפט! יש לו את כל היתרונות שיש לעורכי דין, אלא מה שהוא תיעל אותם לעולם מפותל ומעוות, אדם לא הגון ולא ישר! איש נצלן, חמסן ומניפולטיבי. כל מה שדורון ראה לנגד עיניו היה רק כסף כסף ועוד כסף... סערה התחוללה בנפשו של עו"ד דורון שפירא: -אם יפנה למשטרה-ימות -אם יספר למישהו-ימות -אם לא יביא לשמעון פארו את המידע-ימות מסקנה: עו"ד דורון שפירא המהולל והכל יכול בבלגן גדול ורק זה היה חסר לו... גם סטוץ עם תוצאה... השופטת ורד תדהר: לאחר שיובל בעלה נפטר, נותרה בגפה וגידלה את גליה, ביתה היחידה שבשבילה היא מוכנה לעשות הכול. ורד עשתה קפיצה מכס הסניגוריה לשיפוט. מוטי היה מורה הדרך שלה, תמך בה ודחף אותה להגיש מועמדות כחברה בוועדת האתיקה. מוועדת האתיקה הדרך ליו"ר הוועדה היתה קצרה. ללא ספק סטאטוס שהקטין את הסיכוי שמישהו יבדוק בציציותיה. מוטי הציל אותה ובזכותו היא הפכה לשופטת. מה ורד תדהר עשתה? מה היא מסתירה? ממה היא חששה? כיצד הרצח של השופטת עירית פריאל גורם לה להקלה? לורד תדהר היה שם של שופטת עם מונטין ובתוך תוכה היא ידעה... "כוח השיפוט ניתן בידי שופט מתוך אמון ביושרו, בכושרו המקצועי והאישי, וביכולתו לקיים את המוטל עליו מתוך כיבוד עקרונות האתיקה השיפוטית". (עמוד 122). זה בדיוק סעיף שלוש לכללי האתיקה של שופטים. מוטי היה הכוח המניע מאחורי הכללים הללו וכאסיסטנטית שלו באוניברסיטה, עזרה למוטי לנסח אותם הרבה לפני שהתקבלו, הרבה לפני שחשבה על האפשרות שיום אחד הם יחולו עליה. "תתפטרי, עכשיו ומיד", שמעה את קולו של מוטי מהדהר בראשה .... (עמוד 122) כיצד ורד תדהר נהגה? האם פעלה לפי מצפונה וקולו של מוטי? מיכאל גונן: שוטר לשעבר שעבר לצד השני. כשמיכאל גונן שמע על הרצח של השופטת עירית פריאל, הוא ידע שזה רק עניין של זמן עד שיגיעו אליו. מיכאל פעל בדרכים עקלקלות ובאובססיות נגד השחיתות בעולם שדרך האמת אמורה להובילו. לסיוע מיכאל הצמיד לעצמו את תום פנחסי, שהיה גאון במחשבים ובטכנולוגיה בכלל. הוא אהב את תום, דאג לו, ניתב את דרכו העתידי, ואף אילץ אותו לגשת למבחני בקד"צ. שמעון פארו: מאפיונר, ראש משפחת פשע, נשוי לאיילת ויעשה הכול למען ביתו תמר, שמצאה נחמה באומנות והלחימה פסלים מגרוטאות רכב, בניסיון לחזור שוב לליל התאונה. כששמעון שומע על הרצח הוא לא בדיוק מבין מי בדיוק מסייע לו ואם כן, מדוע? על חקירת הרצח מונה ערן צוק מי שהיה הבוס לשעבר של מיכאן גונן. אולי ההיסטוריה המשותפת תסייע למיכאל גונן הפעם... האומנם?... כמו מרבית ספריו של ליעד שהם, גם ספרו הנוכחי עוסק בבעיות חברתיות שהחברה הישראלית סובלת מהם. באמצעות הדמויות המרתקות והמוקפדות, ליעד מצליח ליצור תמונה פנורמית על מנעד רגשות רחב, ושולף מהקורא את הרגש הנכון במקום הנכון. כשאני קוראת את ספריו, אני תוהה אם במקרה לא ניתקלתי, בסיפור דומה במרשתת לפני כמה ימים... העלילה מגוללת בפרקים קצרים, בגובה העיניים, שכל פרק נכתב על ידי הדמות המככבת באותו פרק. העריכה טובה, מעניינת, עושה סדר ומסייעת לקורא, באכילת הספגטי שהגיש לנו ליעד שהם הפעם, ועד לפעם הבאה. בשורה התחתונה מה יש לנו כאן? סודות, נאמנות, בגידה, שחיתות, משפחה, עבריינים, קורבנות, שופטים, שוטרים, פרקליטים, סנגורים ומה לא?... ואפילו הזדמנות... תיהנו. לי יניני כנרת זמורה ביתן, מתח, 304 עמודים, 2018”

“סופם של סודות להתגלות בסוף והסוף עלול להיות רע ומר ויכול להיות טוב. ורד תדהר מסתירה סוד ועם הירצחה של עירית פריאל, פרקליטת המחוז היא מניחה שהסוד שחלקה עמה יירד איתה לקבר, אבל הוא לא והוא ממשיך לרדוף אותה ולא רק הוא גם מיכאל גונן, שוטר לשעבר, לא מוכן להניח לסודות ולפשעים ונלחם למען הצדק יחד עם בן חסותו, תום פנחסי, שאיבד את אמו בתאונת דרכים שנגרמה על ידי תמר פאר, בתו של שמעון פארו, ראש משפחת פשע, המפחד שגם סודותיו במקרה זה גופות שקבר בחולות יתגלו למשטרה ויביאו למעצרו. עו"ד דורון שפירא שחיזר אחריו שנים בתקווה לייצגו מספר לו שיש מודיע שמלשין עליו, אבל לא יודע לאיזה תסבוכת הוא הכניס את עצמו. כולם נכנסים למערבולת של פשע ואלימות, שקרים שממשיכים לרדוף ומתגלים בסוף ואהבה. ספר מתח כמו פאזל שמתחבר ומתבהר.”

“15 שקל בצומת ספרים לא תקנה? ברור שתקנה גם אם אתה לא אוהב את ליעד שהם (ואני אוהב) וגם אם הטייטל שהצמידו לו "גון גרישם הישראלי" נראה בעיניך מופרך (והוא מופרך ואידיוטי) וגם אם לא התחברת לספרים האחרונים של שהם (ומודה שלא התחברתי אליהם. הנושאים החברתיים שהוא נוגע בהם פחות מדברים אליי). 15 שקל זה הסיפור שעומד כאן ונדמה לי שהוא עושה עוול לליעד שהם. מצד אחד יש כאן סופר מצליח שצבר צבא נאמן של קוראים שישלמו כל מחיר הגיוני על ספר חדש שלו מבלי לקרוא בכלל את גב העטיפה. מצד שני יש רשת ספרים שמפרגנת ללקוחות המועדון שלה ספר של סופר מצליח במחיר של כדור גלידה. מצד שלישי המו"ל של אותו ספר מצליח הוא גם שליש מהבעלים של רשת הספרים שמפרגנת ללקוחות שלה. ועכשיו מצד ליעד שהם. הבן אדם השקיע שנה ומשהו בכתיבת ספר. מניח שכמו כל מי שכותב ספרים הוא רוצה להגיע לכמה שיותר קוראים, אבל נראה לי שבמחיר המצחיק שבו מוכרים אותו הוא קצת מרגיש לא נוח גם אם הוא מוביל את רשימת רבי המכר של אותה רשת שמוכרת אותו בזול (שזו חוכמה קטנה מאוד. גם סופר אלמוני שימכרו את ספרו במחיר הנמוך מזה של לחם בוטיק יכבוש את רשימת רבי המכר). ובכלל, מה ההיגיון לקחת סופר מצליח שבמשך שנים ניסו למתג אותו כסיפור הצלחה ולהפוך אותו לסופר של 15 שקל? סתם תהייה שעלתה בראשי. ועכשיו לספר. שהם כהרגלו עוסק בעולם המשפט והפעם ברשת סבוכה של מזימות ותככים שגיבוריה הם כל מי שמגיע לאולם בית המשפט (למעט הפנסיונרים שפוקדים את האולמות) והם אלה שמרכיבים את פסיפס החלומות של כל פשע שמפרנס את עמודי החדשות. הפרקים קצרים, כל אחד מהם מסופר בידי אחד הגיבורים, והתוצאה היא הנאה צרופה לחובבי הזאנר (ואני ביניהם). לא נכנס בכוונה לעומק העלילה כדי לא ליצור ספויילרים, אבל היא בהחלט מרתקת. רק מה, וכאן אני חוזר לנושא שאיתו פתחתי, כשייצא הספר החדש של שוהם, אם הוא יעלה יותר מכוס קפה (לא של קופיקס, של הביוקר) נראה לי שתהיה לי בעיה לרכוש אותו. קשה לרכוש ביוקר משהו שקיבלת בזול.”