“#
זה אחד הספרים שהוצאת עברית הציעה בחינם (תבורכו!) שבזכות הגדרתו כמד"ב הורדתי בתקווה לאסקפיזם נדרש. לא שמעתי על הסופר/ת וציינתי לעצמי שההוצאה נקראת גם היא תה. כלומר – הוצאה עצמית. הספר הוא ישראלי, נראה לי. נועה הוא שם ישראלי ואופנתי לבת. מצד שני אליוט ושמות דמויות אחרות – אינם בדיוק שמות ישראלים. זה מעיד, כמו רבים משמות הילדים היום, על הפרקטיות של הישראלים. הם פטריוטים אוהבי ישראל, כמובן. אבל גם דואגים לדרכון זר ולשם שיצלצל נכון במנהטן.

אליוט הוא נער בן 16, תלמיד לא משהו בכיתה י'. הוריו גרושים, אמא שלו מפרנסת אותם ממשמרות לילה של אחות. אליוט הוא נער ביישן ומופנם שחושב שאין לו חברים בעולם האמיתי. הוא חי בכמה מעגלים שלא תמיד משיקים האחד לשני. הוא גיימר מוצלח המשחק במשחקי מחשב, וגם זוכה ברבים מאד ומתקדם לתחרות עולמית. שם הוא מצפה, לזכות בפרס כספי ניכר שיוכל לעזור לאמו (פרח לב הזהב וזה...) ובמעגל השלישי הוא בקשר עם כמה דמויות (אל תגידו חברים דמיוניים. כולם מאד אמיתייים...) אביר, מכשפה, פיה, רוזן, צייד ומי שלעולם לא מגיע, שאיתם הוא נפגש, מנהל שיחות, מקבל ונותן עצות ובטוח שאיש אינו יכול לראות אותם, חוץ ממנו.

הכתיבה בסיסית ופרימיטיבית. הדמויות – בני נוער כולן – קלישאתיות, לא מזכירות בני נוער אמיתיים בשום צורה. תאורי האירועים משעממים ולא ברורים. הספר נכתב כנראה כפנטסיה ישראלית, ניסה לתפוס מרובה ונכשל, לדעתי, לגמרי. קראתי 40% ממנו ונטשתי. מילא. לקח שנים לייצר אלופים אולימפיים תוצרת ישראל (ועוד כמה מדינות, האמת) אולי זמן הוא מה שצריך כדי "לייצר" סופרי פנטסייה ישראלים, שאפשר לקרוא בלי להיות נבוכים? כלומר, זמן וגמילה מחקיינות והעתקה.”

“ספר מסקרן ומקורי מאוד. הופתעתי ממנו לטובה. יש לו קצב קצת אטי, במיוחד במאה עמודים הראשונים. בהתחלה חשבתי שהוא טיפה ילדותי, אבל אז העומקים שלו החלו להיחשף. מאוד לא ברור אם אליוט חי באמת בשלושה עולמות או שחלק מהם נמצאים בדמיון שלו, אבל האמביוולנטיות הייתה מוצלחת והעלילה החזיקה אותי היטב. הדמויות הלכו וקיבלו עומק והפכו מרעיונות מופשטים לאנשים של ממש.

יש לספר חולשות מסוימות, בעיקר בדמות של הפיה, שהייתה פחות אמינה מכל שאר ה'שבעה', אבל הם לא גרעו מההנאה שלי. המיזוג בין העלילות השונות, האקשן, מערכות היחסים והרעיונות היה מוצלח במיוחד. זה לא ספר פנטזיה קלאסי בשום צורה, אבל זה חלק מהיופי.

מתאים בעיניי גם לנוער וגם למבוגרים. בני נוער ייהנו ממנו ואולי אפילו יתעורר בהם מחשבות חדשות בזכותו. מבוגרים יזהו את המוטיבים היותר עמוקים שיש בו.
טיפה מיניות, ממש בקטנה, באחד הפרקים, וקצת שפה גסה של אחת הדמויות. לי אישית לא היה מפריע לקרוא אותו גם בגיל 13.

מומלץ.”

“שלושה עולמות, שלוש עלמות, ואליוט לא מסוגל לבחור. האמת היא שאני מזעזעת בבחירות. רוב הפעמים אני מחכה שהחיים יחליטו בשבילי, עומדת דרוכה, מוכנה לכל מצב, והיום יותר מתמיד. מחכה לתשובות מהאוניברסיטה, החוזה בעבודה תיכף מסתיים, וכמובן שתמיד יש גם אפשרות שלישית בפתח כדי לסבך את הכל. וגם אחרי שהחלטתי, לא תמיד ההחלטה היא בלב שלם. אבל גם לא לבחור זו בחירה.
אני שמחה על הרענון של סופר ישראלי חדש. כל הזמן חוזרת לקלאסיים- עמוס עוז, מאיר שלו, דויד גרוסמן. אולי יש הרבה סופרים ישראליים חדשים, אבל מהגולה יותר קשה לעקוב אחריהם. הכתיבה בסדר, אבל מפצה על עולם עשיר ועלילה סוחפת. ספר מאוד מהנה, שלא הצלחתי להוריד מהידיים בימים (והלילות) האחרונים. קראתי אחרון מתוך שבעה ספרים שרכשתי לפני כמה שבועות. שמחה שנשאר משהו מתוק לקינוח.”

“* אזהרה מכיל ספויילרים *

הספר אליוט.
מדבר על הגבולות שבין מציאות לדמיון, כל הכוחות שמשתוללים בתוכנו כל הזמן ועל מלחמות החיים שלעיתים מרגישות כמו קרב מתיש בלתי נגמר.
ובחירות בלתי נגמרות שמאלצות אותנו להכריע בין הכוחות המשתוללים בקרבנו.

אהבתי את הספר הזה.
אהבתי אותו כי הוא היה קולח. וכי הוא היה מציאותי, וכי יכולתי לראות אותו קורה. הוא לא "ניסה" להיות שום דבר שלמחבר של הספר לא היה מושג איך הוא מרגיש.
אהבתי אותו גם המון בזכות האינטיליגנציה הרגשית הכל כך גבוהה של מי שכתב אותו שהייתה נקודת פתיחה לקריאת הספר הזה. והוא לא אכזב אותי.
בין אם מדובר באנושיות הבלתי מתפשרת שלו בהכל ובין אם מדובר בדימויים ההזויים עד מצחיקים שרק "תה" היה יכול לחשוב עליהם.
אהבתי את הספר כי היה ברור שהוא סוג של אנלוגיה אבל גם משתלב כולו באירועי החיים האמיתיים. כי ככה הם החיים.
המלחמות שמתרוצצות לנו בראש והחלומות הגדולים שלנו שמקווים שבעזרת מעשים הירואיים הכל יפתר. אבל זה לא ככה. העולם והחיים נבנים מעוד לבנה ועוד לבנה ועוד לבנה.
עד שיש בניין גדול.
אהבתי את זה שהוא מסיים אצל הפסיכולוג, אצל המקום שבו האדם מרשה לעצמו להודות מול מישהו אחר שלא הכל מושלם. ומה שרואים כלפי חוץ זה לא חזות הכל.
וגם אהבתי שהספר מסתיים בכך שגם הפסיכולוג שומע את הקולות של הדמויות.
כי בסוף, בסוף לכולנו זה קורה.
בסוף כולנו בני אדם.

בקיצור ממליצה מאוד לקרוא את הספר המדהים הזה :)”