“יוכי שלח הוציאה לאחרונה ספר עם השם המצויין "אל תקרא לי אום כולתום" . לא קראתיו עדיין ומעולם לא שמעתי על יוכי שלח אבל הוא סיקרן אותי מספיק כדי שכשראיתי את הספר הזה עם השם והעטיפה שחולפים ליד העין בספריית הרחוב אספתי אותו אלי וקידמתי אותו לראש הערמה. באתר גודרידס יש ציון אחד לספר של שני כוכבים ובסימניה היה לו מדרג אחד של חמישה כוכבים. האמת ( שלי ) היא בין שניהם. שושנה, מורה לספרות בתיכון באשדוד, מגיעה למושב של אחותה רות לעזור לה אחרי הצינתור שעברה. זה מושב דרומי פסטורלי כנראה לא בעוטף אבל קרוב מספיק. אין בספר צבע אדום וריצה למרחב מוגן. הוא נבחר רגע לפני שהעולם קרס כדי ללוות אותי בשבוע הראשון בהודו. ספרי מקור הם תמיד חומר טוב להחלפה. הוא יוחזר לספריית הרחוב. כמעט על דרך המקרה שושנה מגלה את גופתו של אבשלום , נער שתלה את עצמו ברפת הישנה של השכנים. האם תלה עצמו ? האם נרצח ? האם נדחף לבצע את המעשה? הספר מוגדר כרומן בלשי אז אני לא מגלה. ( באופן אקראי הספר שקורא עכשיו – אחריו – גם מתעסק בבלשים לא רגילה שחוקרת מקרה של התאבדות\מוות של ילד ) שושנה היא טיפוס מספר אחר. מסתבר שיוכי שלח כתבה שלושה ספרי מתח בכיכוכבה של שושנה וזה הספר השני בסדרה. היא סוג של מיס מרפל או דמות הבלש הלא טיפוסי . היא דמות מעניינת ומסקרנת מלאה כיאה למורה לספרות בציטטות ספרותיות ורפרנסים אבל לצערי היא לא מקבלת מספיק דפים בספר. המבע המספר בספר נע בין דמויות וזה אחת מחולשותיו. התעלומה הבלשית בספר היא לא חזקה וגם לא פתרונה, אבל כספר נהניתי לשהות בין דמויותיו והייתי שמח לקבל יותר משושנה או להבין את דמותה. יתכן שהיא יותר עגולה בספר הראשון בסדרה : אחד בספטמבר . רכשתי את אום כולתום ( שכנראה לא שייך לסדרה )ואני אחפש את הספרים האחרים מהסדרה. אהבתי מאוד את הכתיבה של שלח ומופתע שעברה כך מתחת לראדאר . לימים טובים יותר.”

“צריך לומר- הספר יוצא דופן, יש בו עוצמות אך מעיק. תלמה היא מיזנטרופית אמיתית, חדורת שנאה ותיעוב לעולם כולל עצמה. מורה בת שלושים שטרם נישאה, גרה בבית הוריה (מה שעתיד להשתנות) וישנה עדיין במיטת הנוער שלה. האירוע הפותח והמכונן במידה מסויימת הוא הלוויית סבתה גרטה. הסבתא שעברה את השואה בגטו ורשה באומץ כלוחמת. תלמה היא ה"קינד'לה" של סבתא. וכעת תלמה, ה-תלמה, תלמונת (במקור) המספרת בגוף ראשון ולעתים מתייחסת לעצמה בגוף שלישי חיה בעולם מרקיב, מזוהם, מוזנח של טינה וגועל. גם אפרסקים הופכים למאוסים ומצחינים עם זכרון ילדות מטריד. בעולמה יש קרובי משפחה שיחסה אליהם נע בין טינה לחיבה, במיוחד חיבתה לבן דודה חנן ודודניתה נילי למרות שלא הכל אידילי ומתקתק. יש זכרונות ילדות מעיקים עם שניהם ואהבה אסורה. אב חלש ועלוב בעיניה. דודה אדית (אחות סבתה) חסרת המעצורים והבושה שלא מסוגלת לכבד את פרטיות הזולת ויכולה להיכנס לחדר פרטי ללא רשות. אישה נתעבת וחטטנית שבנה עזב את הבית ורואה בה 'חולת נפש מופרעת'. ליל סדר מהגיהינום והכנות לל"ג בעומר. בעבודתה כמורה היא מלמדת בנות שהבולטת בהן היא ורדית, מלכת הכיתה ומיכל, מעין סגנית-שפוטה שלה בראייתה של תלמה. ילדות טיפשות כמו כל תלמידותיה. המועקה בה היא שרויה גורמת לה ליצור גולם-אדם מעפר בית הקברות לו היא מעניקה את השם שאול. הגולם שייכנס לחייה בעוצמות שאין להבין. גולם שקם מתוך היצר כי תלמה החיה בעולם קפדני ואדוק עם אנשים נתעבים היא בסופו של דבר אישה צעירה בעלת יצר. ספר הנע בין מציאות להזיה, טירוף והבלחות שפיות. לעתים לא ברור היכן בדיוק עובר הקו הדק המפריד בין עולמה האמיתי של ה-תלמה להזיות חולניות של אישה כה חדורת שנאה. ספר הביכורים של המחברת המחטט בלי מעצורים בנפש מיוסרת, חושף את הקורא לתיאורים בוטים ללא רחם ורחוק מאד מספריה הבאים שקראתי- 'נערות למופת' ו'האחרות'. עם כל יכולתה של הסופרת בכתיבה- הספר הזה, כאמור, מעיק וטורד מנוחה. דמיון או מציאות בה תלמה רצה אחוזת בהלה. רוצי...רוצי...רוצי... הילדה הקטנה רצה בפרדס. התפוזים שנשרו נרקבים אל תוך האדמה בעיסה כתומה. הם מלכלכים את העקבים שלה והיא רצה ורצה ורצה... ולא תשכח מה שראתה. מי שמחפש מתקתקות, רומנטיקה ורוך לא ימצא את מבוקשו בספר זה.”

“ספרים, וספרי מדע בדיוני ופנטזיה בעיקר, יכולים לשמש מרחק אסקפיזם בטוח לעיסוק בנושאים מפחידים. הידרומניה אומנם מתרחש בעתיד, אבל הוא לא מספק את הנוחות שבזה, כיוון שהעתיד שהוא מתאר קשור ישירות לחרדות קיומיות שבהחלט עלולות להתמשש במציאות בכל יום. בעולם של הידרומניה המערב התרסק ומעצמת העל החדשה היא סין. הפלסטינים ניצחו ומדינת ישראל הצטמצמה לשתי ערים אחרי שברובה הושמדה ואיבדה את מקורות המים שלה. העולם סובל ממחסור במים נקיים וכמה תאגידים גדולים שולטים באספקת המים העולמית, כולל שליטה בגשם וביכולת לאגור את המים ממנו. על רקע העתיד המדכא הזה, הגיבורה הראשית מיה עוברת שנה של שינויים אישיים. בעלה נעדר, היא בהיריון, היא מאבדת את החברה שהקימה ביחד עם בעלה ואת עצמאותה. בלי לחשוף יותר מדי מהעלילה, בסופו של דבר היא גם נאלצת להחליף אידיאלים ורעיונות מהפכניים בפרגמטיות לתועלת אישית. אפשר לנתח כמה מסקנות מהספר, אבל במציאות הנוכחית, אין לי מצב רוח לחפור בזה יותר מדי. אני אופטימית שהעתיד הוא יותר ורוד מזה המתואר בספר. אם לסכם, זה ספר טוב.”

“​*#ספר_אחר* כזה ספר לא קראתי אף פעם! כל כך לא, שאני אפילו לא ממש יודעת איך לגבש עליו דעה וציון. תלמה בוראת גולם כדי שהוא יהיה לה גבר החלומות, זה עובד יופי, אבל מסביבה הכל משתבש. נושא מפתיע, כן. הגולם הוא ביטוי של כל הרצונות הכמוסים שלה, חלקם נסתרים אפילו ממנה. והוא גם המוציא לפועל שלהם. גם כשמדובר ברצונות פראיים וחסרי גבולות, וגם כשמדובר בחיי אדם. הדינמיקה הגלויה של להתאהב ברצון שלך לא רק באופן תיאורטי מעלה שאלות ומחשבות על הרצונות שלנו ביומיום ועל הדינמיקות הסמויות שלנו איתם.”

“יוכי שלח הוציאה לאחרונה ספר עם השם המצויין "אל תקרא לי אום כולתום" . לא קראתיו עדיין ומעולם לא שמעתי על יוכי שלח אבל הוא סיקרן אותי מספיק כדי שכשראיתי את הספר הזה עם השם והעטיפה שחולפים ליד העין בספריית הרחוב אספתי אותו אלי וקידמתי אותו לראש הערמה. באתר גודרידס יש ציון אחד לספר של שני כוכבים ובסימניה היה לו מדרג אחד של חמישה כוכבים. האמת ( שלי ) היא בין שניהם. שושנה, מורה לספרות בתיכון באשדוד, מגיעה למושב של אחותה רות לעזור לה אחרי הצינתור שעברה. זה מושב דרומי פסטורלי כנראה לא בעוטף אבל קרוב מספיק. אין בספר צבע אדום וריצה למרחב מוגן. הוא נבחר רגע לפני שהעולם קרס כדי ללוות אותי בשבוע הראשון בהודו. ספרי מקור הם תמיד חומר טוב להחלפה. הוא יוחזר לספריית הרחוב. כמעט על דרך המקרה שושנה מגלה את גופתו של אבשלום , נער שתלה את עצמו ברפת הישנה של השכנים. האם תלה עצמו ? האם נרצח ? האם נדחף לבצע את המעשה? הספר מוגדר כרומן בלשי אז אני לא מגלה. ( באופן אקראי הספר שקורא עכשיו – אחריו – גם מתעסק בבלשים לא רגילה שחוקרת מקרה של התאבדות\מוות של ילד ) שושנה היא טיפוס מספר אחר. מסתבר שיוכי שלח כתבה שלושה ספרי מתח בכיכוכבה של שושנה וזה הספר השני בסדרה. היא סוג של מיס מרפל או דמות הבלש הלא טיפוסי . היא דמות מעניינת ומסקרנת מלאה כיאה למורה לספרות בציטטות ספרותיות ורפרנסים אבל לצערי היא לא מקבלת מספיק דפים בספר. המבע המספר בספר נע בין דמויות וזה אחת מחולשותיו. התעלומה הבלשית בספר היא לא חזקה וגם לא פתרונה, אבל כספר נהניתי לשהות בין דמויותיו והייתי שמח לקבל יותר משושנה או להבין את דמותה. יתכן שהיא יותר עגולה בספר הראשון בסדרה : אחד בספטמבר . רכשתי את אום כולתום ( שכנראה לא שייך לסדרה )ואני אחפש את הספרים האחרים מהסדרה. אהבתי מאוד את הכתיבה של שלח ומופתע שעברה כך מתחת לראדאר . לימים טובים יותר.”

“צריך לומר- הספר יוצא דופן, יש בו עוצמות אך מעיק. תלמה היא מיזנטרופית אמיתית, חדורת שנאה ותיעוב לעולם כולל עצמה. מורה בת שלושים שטרם נישאה, גרה בבית הוריה (מה שעתיד להשתנות) וישנה עדיין במיטת הנוער שלה. האירוע הפותח והמכונן במידה מסויימת הוא הלוויית סבתה גרטה. הסבתא שעברה את השואה בגטו ורשה באומץ כלוחמת. תלמה היא ה"קינד'לה" של סבתא. וכעת תלמה, ה-תלמה, תלמונת (במקור) המספרת בגוף ראשון ולעתים מתייחסת לעצמה בגוף שלישי חיה בעולם מרקיב, מזוהם, מוזנח של טינה וגועל. גם אפרסקים הופכים למאוסים ומצחינים עם זכרון ילדות מטריד. בעולמה יש קרובי משפחה שיחסה אליהם נע בין טינה לחיבה, במיוחד חיבתה לבן דודה חנן ודודניתה נילי למרות שלא הכל אידילי ומתקתק. יש זכרונות ילדות מעיקים עם שניהם ואהבה אסורה. אב חלש ועלוב בעיניה. דודה אדית (אחות סבתה) חסרת המעצורים והבושה שלא מסוגלת לכבד את פרטיות הזולת ויכולה להיכנס לחדר פרטי ללא רשות. אישה נתעבת וחטטנית שבנה עזב את הבית ורואה בה 'חולת נפש מופרעת'. ליל סדר מהגיהינום והכנות לל"ג בעומר. בעבודתה כמורה היא מלמדת בנות שהבולטת בהן היא ורדית, מלכת הכיתה ומיכל, מעין סגנית-שפוטה שלה בראייתה של תלמה. ילדות טיפשות כמו כל תלמידותיה. המועקה בה היא שרויה גורמת לה ליצור גולם-אדם מעפר בית הקברות לו היא מעניקה את השם שאול. הגולם שייכנס לחייה בעוצמות שאין להבין. גולם שקם מתוך היצר כי תלמה החיה בעולם קפדני ואדוק עם אנשים נתעבים היא בסופו של דבר אישה צעירה בעלת יצר. ספר הנע בין מציאות להזיה, טירוף והבלחות שפיות. לעתים לא ברור היכן בדיוק עובר הקו הדק המפריד בין עולמה האמיתי של ה-תלמה להזיות חולניות של אישה כה חדורת שנאה. ספר הביכורים של המחברת המחטט בלי מעצורים בנפש מיוסרת, חושף את הקורא לתיאורים בוטים ללא רחם ורחוק מאד מספריה הבאים שקראתי- 'נערות למופת' ו'האחרות'. עם כל יכולתה של הסופרת בכתיבה- הספר הזה, כאמור, מעיק וטורד מנוחה. דמיון או מציאות בה תלמה רצה אחוזת בהלה. רוצי...רוצי...רוצי... הילדה הקטנה רצה בפרדס. התפוזים שנשרו נרקבים אל תוך האדמה בעיסה כתומה. הם מלכלכים את העקבים שלה והיא רצה ורצה ורצה... ולא תשכח מה שראתה. מי שמחפש מתקתקות, רומנטיקה ורוך לא ימצא את מבוקשו בספר זה.”

“ספרים, וספרי מדע בדיוני ופנטזיה בעיקר, יכולים לשמש מרחק אסקפיזם בטוח לעיסוק בנושאים מפחידים. הידרומניה אומנם מתרחש בעתיד, אבל הוא לא מספק את הנוחות שבזה, כיוון שהעתיד שהוא מתאר קשור ישירות לחרדות קיומיות שבהחלט עלולות להתמשש במציאות בכל יום. בעולם של הידרומניה המערב התרסק ומעצמת העל החדשה היא סין. הפלסטינים ניצחו ומדינת ישראל הצטמצמה לשתי ערים אחרי שברובה הושמדה ואיבדה את מקורות המים שלה. העולם סובל ממחסור במים נקיים וכמה תאגידים גדולים שולטים באספקת המים העולמית, כולל שליטה בגשם וביכולת לאגור את המים ממנו. על רקע העתיד המדכא הזה, הגיבורה הראשית מיה עוברת שנה של שינויים אישיים. בעלה נעדר, היא בהיריון, היא מאבדת את החברה שהקימה ביחד עם בעלה ואת עצמאותה. בלי לחשוף יותר מדי מהעלילה, בסופו של דבר היא גם נאלצת להחליף אידיאלים ורעיונות מהפכניים בפרגמטיות לתועלת אישית. אפשר לנתח כמה מסקנות מהספר, אבל במציאות הנוכחית, אין לי מצב רוח לחפור בזה יותר מדי. אני אופטימית שהעתיד הוא יותר ורוד מזה המתואר בספר. אם לסכם, זה ספר טוב.”

“​*#ספר_אחר* כזה ספר לא קראתי אף פעם! כל כך לא, שאני אפילו לא ממש יודעת איך לגבש עליו דעה וציון. תלמה בוראת גולם כדי שהוא יהיה לה גבר החלומות, זה עובד יופי, אבל מסביבה הכל משתבש. נושא מפתיע, כן. הגולם הוא ביטוי של כל הרצונות הכמוסים שלה, חלקם נסתרים אפילו ממנה. והוא גם המוציא לפועל שלהם. גם כשמדובר ברצונות פראיים וחסרי גבולות, וגם כשמדובר בחיי אדם. הדינמיקה הגלויה של להתאהב ברצון שלך לא רק באופן תיאורטי מעלה שאלות ומחשבות על הרצונות שלנו ביומיום ועל הדינמיקות הסמויות שלנו איתם.”