בכיתה ו' בוחר ארנסט במסגרת לימודיו בשפה הגרמנית כלימוד שפה שנייה. ארנסט ואחיו הגדול ממנו מקס, נולדו בצרפת, התחנכו כצרפתים לכל דבר. הוריהם היגרו לצרפת מגרמניה, השתקעו בה, והולידו ילדים שנתנו להם את השמות מקס וארנסט. כמחווה לאמן הגרמני מקס ארנסט.
נדמה כי ההורים קברו את עברם וזהותם הגרמנית כליל. כמו עור שהשילו מעליהם, וצימחו במקומו עור חדש ללא סימן וזכר לזה הקודם. לא שפה, לא בני משפחה, לא כלום.
אבל העבר, אותו אי אפשר לקבור. הוא חוליה מקשרת הרי.
בתחילת לימודיו בתיכון, כשארנסט עומד בין שני העולמות, זה של הילדות, וזה הנפרש לפניו, ההתבגרות, נוסע ארנסט לגרמניה במסגרת חילופי תלמידים. מטרת הנסיעה היא לשפר את השפה. ארנסט מתקבל אצל המשפחה המארחת אותו בחום רב, ומיד נוצר קשר חברי בינו לבן רולף שהוא בן גילו.
הנסיעה הזו פותחת דלת לדברים רבים שהיו נעלמים מארנסט ויהפכו את עולמו.
גילויים על משפחתו על הורי הוריו, שמגיע עד לתקופת השואה. על עברם שחשבו שהשאירו מאחור. גילויים על המיניות שלו, גילויים על עצמו, ואולי גילוי של עולם שלם, עולם חדש ואחר מזה שהכיר.
זה לא ספר שואה, אף שהשואה כן נוכחת שם. יש בספר שני נושאים עיקריים כבדי משקל אבל הסופר לא חופר בקרבם. הוא רק מרפרף עליהם במגע עדין.
אומנם הסופר הוא צרפתי, אבל משהו בכתיבה המצומצמת והלקונית מאפיינת דווקא את השפה הגרמנית, על החיתוך החד והפסקני שבה.
אין בספר החסכני הזה מילה אחת שלא אמורה להיות שם. הפרקים הקצרים והפסקאות המרווחות, יחד עם צמצום התיאורים, גורמות למילים לחלחל בדיוק לאן שהן אמורות להגיע. אף מילה לא הולכת לאיבוד.
זה ספר קטן שגורם לתהודה גדולה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
