#
כל הבוגרים עברו את תקופת ההתבגרות. זו תקופה סוערת,מבלבלת, מלאה סתירות ומחייבת המון החלטות, תובנות, מרידות, כעסים שכתוצאה מהם יגיח (לכאורה) אדם בוגר, שחייו האמיתיים יתחילו אז. העובדה שכולם (חוץ מאלה הנמצאים בעיצומה) עברו את תקופת ההתבגרות ויודעים איך זה מרגיש – אינה אומרת שהיא מעניינת כל אחד, חוץ מאת זה החווה אותה. ארנסט, גיבור הסיפור הלא-ארוך הזה (189 עמ' בפונט גדול, פרקים קצרים ובזבוז נייר משווע), שיעמם אותי למוות.
על פניו זה סיפור מעניין: ההורים של ארנסט ומקס הם גרמנים שהחליטו למחוק את גרמניותם. הם נישאו, היגרו לצרפת, מדברים ביניהם צרפתית ולאם אין מבטא זר... הישג עצום מבין כל אחד שמכיר קצת את השפה. שני בניהם נולדו וגדלו בפאריז. אין להם שום קרובי משפחה גרמנים שהם מכירים ולולא שמם הפרטי והילדים בבית הספר, הקוראים להם בשמות גנאי (לצרפתים יש חשבון בן מאות שנים עם הגרמנים) הם לא היו מודעים בכלל לעובדה שהם "גרמנים". בא ארנסט ובכתה ו', כשבוחרים ללמוד שפה שנייה, בחר גרמנית ועורר כל מיני רגשות. הוא נוסע למשפחה גרמנית ומארח את בנם אצלו, הוא מתחיל להתבגר ולחשוב על זהותו המינית, ההורים שלו נפרדים והוא עובר לגור עם אמו ואחיו אצל בן הזוג החדש של אמו. סיפור מבטיח הרבה ולא מקיים, מבחינתי, דבר.
הכתיבה דומה לכתיבה של סופרים צרפתים מאמצע-סוף המאה העשרים שקראתי. מין "הווה מתמשך", סוג של טיול בתוך מוחו של המספר בגוף ראשון (הוא ארנסט) כאשר מפעם לפעם יש פרק המתאר את השתלשלות העניינים מזווית של אחת הדמויות האחרות, בגוף שלישי. חולפים ביעף על פני שנים (אולי ארנסט שיעמם גם את בוראו שרצה לראות אותו מתבגר סופסוף) מורגש מאמץ של הסופר לְעָנְיֵין – אבל מצטערת. הניסיונות המיניים ההומוסקסואליים, תיאורי החלומות, פרידת ההורים, בעיות ראייה או המאכלים החביבים על הגרמנים – שום דבר מאלה לא עניין אותי במיוחד. פרשתי ממנו בערך באמצע. טכנית קראתי עד הסוף אבל לבי לא היה איתו ודעתי עליו לא השתנתה. משעמם. נראה לי שהוא רצה להצהיר הצהרה רבת משמעות, אבל זו מיצתה את עצמה בשמו של הספר ולסיפור לא נשאר.
0


















