הוצאה לאור›תמיר סנדיק

#
לפעמים סיגנון הכתיבה ואיכותה עושים את ההבדל בין הבנאלי למשמעותי.
לא זכור לי ספר שהצליח להעביר את הזרות התרבותית ואת המשמעות של הסוציאליזציה באופן כה מוצלח כמו הספר הזה. האמצעים הספרותיים בהם משתמשת הסופרת הם אמיתות קצרות, עובדות מדעיות, נוסחאות, תיאורים, סיפור בגוף ראשון וגם בחירה למי מהדמויות להעניק שם, ולמי לא.

המספרת בגוף ראשון את הסיפור היא חסרת שם. היא בת למהגרים סיניים, רעת-מזג, חמוצ

מצאתי את הספר מונח על אבן פינה של חומה נמוכה, ברחבה של סוזן דלל. ניכר שמי שהניח אותו לא רצה לזרוק אותו קיבינימט, אלה למסור אותו עם מעט אהבה למישהו שיהיה מתאים יותר עבורו. באור פנס הרחוב קראתי את התקציר: סופר ערבי - יש. יחסים חד מיניים - יש. ניחוח סוריאליסטי - יש. סיפור אינטימי ולא סאגה גדולה - נכנס בדיוק במשבצת. אז החלטתי לאמץ אותו לחיקי, וכבר באותו הלילה התחלתי בקריאה. תקציר העלילה - מדובר בסיפור

ספר לא קל להאזנה. הספר מסופר על ידי מספר דרך עיניה של מייזי. מייזי הינה ילדה קטנה העוברת מסכת התעללויות נפשית ורגשית על ידי הוריה במהלך משבר הנישואין והגירושים אשר הם עוברים. במהלך ההאזנה עברתי תהליך , בתחילת הקריאה ניסיתי לפענח מהם האירועים וההתרחשויות אשר מייזי חווה ומספרת עליהם מצד אחד, מצד שני ניסיתי לתרגמם לאירועים דרך עיניים בוגרות.

באמצע הספר, כבר רציתי לאמץ את הילדה בכדי שתפסיק לחוות את

כולנו מריונטות במידה זו או אחרת. גם אלו שחושבים שהם אנשים חופשיים לגמרי. אנחנו מריונטות של ממשלות ושליטים, צבאות וכלכלות, תאגידים ואנשים חשובים מסוגים שונים.
ההצגה הזו ב"תיאטרון החיים" יכולה לעיתים להיות לא נעימה גם במשטרים דמוקרטיים. היא הופכת נוראה כשהמריונטות הללו מופיעות ב"תיאטרון החיים והמוות" של משטרים אפלים.
אך המזעזע והמחריד מכל הוא כאשר החיים הופכים ל"תיאטרון המוות" שהמריונטות בו ה

ספר המתאים לחובבי ז'אנר המלחמות דרך עיניהם של החיילים ובני משפחותיהם המחכים בבית לכל שביב מידע מהחזית וצריכים להמשיך ולחיות בתנאי חוסר וודאות. הפעם מדובר בתיאורי הקרבות הידועים ביותר של מלחמת העולם הראשונה- דוגמת הקרב על הסום. מבחינת היסטורית הספר מעניין מאוד וחשף אותי לתקופה שאני פחות מכירה למול עשרות הספרים שקראתי על מלחמת העולם השנייה. גם הדינמיקה בין החיילים, התחושות והבחירה בדרך ההתמודדות של

בעשרים וחמישה סיפורים קצרצרים מתאר פיליפ קלודל את בני האדם, כפי שהם מיוצגים על-ידי דמויות קבועות, פחות או יותר, לאורך כל הספר, בגרוטסקיות קיצונית וחסרת רחמים.
הספר כתוב בגוף ראשון, כאשר הדובר הוא אותו אחד לכל אורכו, והדמויות הן אשתו והזוגות הנוספים המהווים את חוג חבריו.
מירב הסיפורים עוסקים בסיטואציות שונות מחייהן של הדמויות, מצבים שמוכרים לרובנו ועשויים לקרות לכולנו; אם זה נהג שמחווה כלפינו תנו

נושא ענק בתקופה ומקום בעייתיים נפרש ברומן "אוקטובר שלי".
המקום: מחוז קוויבק בקנדה, אזור של בדלנות צרפתית שמתבטאת במלחמת תרבות וניסיון לאחוז ולשמר מורשת של התקוממות מול ה"כובשים" האנגלים.
הקונפליקט הזה התפרץ בעוצמה בשנת 1970 , והתבטא בחטיפות של אישים מעורבים ולא מעורבים, טרור ופיגועים.
הדבר מפורט בנספח לספר. אני ממליץ לקרוא אותו לפני קריאת הסיפור עצמו, יש לו ערך מוסף לקריאה.
במחוז עצמו, מתקיי