ביקורת ספרותית על נדנדת חבלי הכביסה מאת אחמד דני רמדאן
ספר בסדר

---

מצאתי את הספר מונח על אבן פינה של חומה נמוכה, ברחבה של סוזן דלל. ניכר שמי שהניח אותו לא רצה לזרוק אותו קיבינימט, אלה למסור אותו עם מעט אהבה למישהו שיהיה מתאים יותר עבורו. באור פנס הרחוב קראתי את התקציר: סופר ערבי - יש. יחסים חד מיניים - יש. ניחוח סוריאליסטי - יש. סיפור אינטימי ולא סאגה גדולה - נכנס בדיוק במשבצת. אז החלטתי לאמץ אותו לחיקי, וכבר באותו הלילה התחלתי בקריאה. תקציר העלילה - מדובר בסיפור בדיוני כאילו עברו כבר 50 שנה או יותר ממלחמת האזרחים בסוריה. שני פליטים החיים בקנדה כזוג: האחד נוטה על משכבו למות ואילו השני דואג לו ובעיקר דואג להישאר לבד (שני דברים שונים בתכלית). לזוג העליז והעצוב מצורפת דמות שלישית - מלאך המוות בכבודו ובעצמו, שבא לבקר אותם כל לילה ומנהל משא ומתן ער עם הצלע הבריאה, לקחת את חברו עימו. כדי למשוך את הזמן וגם משום שזה הדבר היחיד לדבריו שהוא יודע לעשות טוב - לספר סיפורים, מספר הגיבור לשאר הדמויות הפועלות פרגמנטים דוקומנטריים קצרים על החיים בסוריה, לפני פרוץ המלחמה ולאחריה, בחיק משפחתו, ובחיק חבריו לכשבגר. להוציא סיפור אחד - כיצד משא ומתן בשוק על עגבניות מתנהל במקביל לפיצוצי חבלה ולא מופרע על ידיהם (כאשר המוכר מתעקש - אז אתם לוקחים את העבגניות או לא?!) , רוב הסיפורים נשכחו ממני כליל זמן לא רב לאחר הקריאה. אין פה מידע חדש שלא ידענו קודם - גם על חיי הקהילה ההומו-לסבית במדינות ערב - כבר ידוע שהיא חיה וקיימת. עם זאת, דעתי האישית שאין דבר כזה ספר רע - וכל ספר שמאפשר לסיים אותו עד הסוף זה דבר טוב (להוציא ספרי א.ב יהושוע שעל סיומם יש לקבל ממש פרס). נהניתי, למרות שלעניות דעתי אם כבר מכניסים את מלאך המוות יש לתת לו גוון יותר תיאטרלי. סה"כ ספר קל לקריאה, לא מכביד יותר מדי על הנשמה למרות העלילה הלא שמחה. הזדמנות טובה להכיר את שכנינו הסורים...

» ביקורות נוספות של יהונתן מויזה
» ביקורות נוספות על נדנדת חבלי הכביסה