וואו איזה ספר, כמה קטן ככה גדול!!!
אגב, אילו המורה שלי לכימיה הייתה יודעת, שאקרא ספר על כימיה, ועוד מיוזמתי,
היא בטח הייתה עושה על עצמה איזה ניסוי בחימצון - חיזור, ועוד מוסיפה לו זרז... (-;
הספר עוסק בדוקטורנטית צעירה לכימיה, אמריקאית ממוצא סיני, אשר לומדת בתוכנית תובענית לדוקטורט.
הגיבורה היא תוצר של חינוך סיני קשוח, שעיקריו צייתנות, מצוינות ללא פשרות ומשמעת עצמית.
יש לה אמא סינית, שזו

#
לפעמים סיגנון הכתיבה ואיכותה עושים את ההבדל בין הבנאלי למשמעותי.
לא זכור לי ספר שהצליח להעביר את הזרות התרבותית ואת המשמעות של הסוציאליזציה באופן כה מוצלח כמו הספר הזה. האמצעים הספרותיים בהם משתמשת הסופרת הם אמיתות קצרות, עובדות מדעיות, נוסחאות, תיאורים, סיפור בגוף ראשון וגם בחירה למי מהדמויות להעניק שם, ולמי לא.

המספרת בגוף ראשון את הסיפור היא חסרת שם. היא בת למהגרים סיניים, רעת-מזג, חמוצ

אם בתרבות סין עסקינן אז אי אפשר בלי הקורונה, כמובן. אז בשבוע שעבר קיבלתי הודעת וואטסאפ משעשעת, בחזקת משאלת לב, כי הקורונה תעבור אחרי פסח. למה? בגלל גימטריה פשוטה: "קורונה" = 367= "אחרי פסח". זה הזכיר לי את פעלולי הגימטריה של הבאבא בובה מתכנית הטלוויזיה זהו זה, בתקופת מלחמת המפרץ. ככה זה בשעות משבר, אנשים נוהגים להיאחז בכל מיני סימנים של תקווה וחלקם גם לא מאבדים את ההומור (חשוב). ואולי...ימים יגיד

בחורה צעירה עם משבר אמצע החיים (כלומר תחילת החיים) - בעיות עם ההורים, בעיות בעבודה, בעיות בלימודים, לא מוצאת את עצמה בחיים.
כתיבה זורמת, ספר מעניין, ומה שהכי עניין אותי בספר זה הפן הסיני. הבחורה היא אמריקאית ממוצא סיני (כמו הסופרת כמובן) וההתנגשות בין התרבויות היא דבר שמרתק היה לקרוא עליו בספר.
"הפחד שלי הוא שאני מאבדת את הסיניות שלי. היא נושרת ממני כמו תאי עור מתים".
כמו הגיבורה גם הסופרת ב