ביקורת ספרותית על אוקטובר שלי מאת קלייר הולדן רוטמן
ספר בסדר

---

נושא ענק בתקופה ומקום בעייתיים נפרש ברומן "אוקטובר שלי".
המקום: מחוז קוויבק בקנדה, אזור של בדלנות צרפתית שמתבטאת במלחמת תרבות וניסיון לאחוז ולשמר מורשת של התקוממות מול ה"כובשים" האנגלים.
הקונפליקט הזה התפרץ בעוצמה בשנת 1970 , והתבטא בחטיפות של אישים מעורבים ולא מעורבים, טרור ופיגועים.
הדבר מפורט בנספח לספר. אני ממליץ לקרוא אותו לפני קריאת הסיפור עצמו, יש לו ערך מוסף לקריאה.
במחוז עצמו, מתקיימים בתי ספר שמנסים לשמר את ה"מסורת", כמו תיכון "סן ז'אן בטיסט", שבו לומד הוגו גיבורנו.

משפחת לוור, איך לא, מורכבת מאב , לוק, פטריוט בדלני, סופר מוערך שאחד משיאי הקרירה שלו היה לסרב לקבל פרס ספרותי בשם הממשלה המרכזית. (כל מי שמשווה אלינו, עושה זאת על אחריותו). גם אביו היה פעיל בתנועת הבדלנות ואת קורותיו יש לקרוא בספר.

האם, האנה, נצר למשפחת סטרן, ש"משתייכת" לממשל המרכזי , האב(הסב), היה תובע של בדלנים. נוסף לכל הצרות, יהודי.
המשפחה של האנה, גרה במונטריאול.
החתונה עם לוק ואימוץ שם משפחה לווק, היתה מין מרד במשפחת סטרן.

הוגו בן 11 ומחפש את זהותו. עושה מעשה שלא יעשה גם בקריטריונים ישראלים ( לא סמים), ונתפס.
בית הספר נמצא בדילמה , בהתייחסותו, כאשר בצד אחד עומד המעשה הקשה , ומצד שני עומד הייחוס של האב שספריו נלמדים בבית ספר זה.
הנהלת בית הספר מוצאת פתרון נפלא , שלדעתי , היה ראוי לאימוץ גם בארץ:
על התלמיד לחתום ולהתחייב על חוזה לצעדים שתפורים למידותיו ויש בהם הגבלות וצעדי תיקון.
התוספת מיוחדת : גם ההורים מחויבים לחוזה, שגם הוא תפור לבעיה ולמצב היחסים ביניהם והילד.
הקושי הוא שיישום פתרון כזה,דורש התמסרות של מורה ושילוב כוחות עם המשטרה.

הבעייתיות העולה גם בספר כי יישום זה אינו פתרון סטנדרטי בבית ספר זה, הראייה היא: ולדימיר, עולה מרוסיה שהיה שותף למעשה, לא קבל פתרון דומה , אלא גורש בקלון מבית הספר ( לא לדאוג, ההנהלה מצאה תירוץ מתאים).
על כך נאמר:" סדנא דארעא חד הוא".

אחד הנושאים שהקריאה מעלה הוא תהליך ההתבגרות.
סביבה המלאה קונפליקטים, כמו מחוז קוויבק, והרכב משפחת לוור ,כנגד הוגו המחפש "אמת מוחלטת". אבל כרגיל, המציאות מתעתעת.
אין אמת וצדק של צד אחד, כל קונפליקט מכיל מרכיבים רב צדדיים: החל מאידאולוגיה וכלה במלחמת מעמדות , קפיטליזם מול סוציאליזם.
גם התנהגות הפרטים בקונפליקט אינה חפה מפגיעה בזכויות השני.

מה שעלה בדעתי בעקבות קריאת הספר, כי אפשר להגדיר התבגרות כהתפכחות ורכישת יכולת להכיל מצבים אמביוולנטיים, ועדיין לשמר ולפתח את הזהות הבוגרת.
לכן, יש מעט אנשים, גם בארצנו, שניתן לראותם כבוגרים באמת, מכירים בתרומתו של השני,מכבדים אותה ומבינים כי האמת חמקנית מתעתעת ובמרבית המקרים אינה מערבון או סרט טלוויזיה שבו בסוף " הצדק מנצח".

הכתיבה של הסופרת קלייר רוטמן, אינה אחידה ועל כך בהמשך.
עם זאת יש ניצוצות שראויים לציון, לדוגמה:
לוק וחברו יושבים במסעדה והם תוהים על גילה של המלצרית. היא נראית צעירה , אבל: " היא לעסה מסטיק. היא עוד יכלה ללבוש מכנסיים צמודים, אבל המחשוף שלה, שהציץ מבעד לחולצה לבנה מכופתרת, היה חרוץ כמו אדמה שמחכה לגשם זמן רב".

ההתאבנות התרבותית שאנו לפעמים נכנסים אליה מתוארת בהנגדה מול משפחה גדולה שנכנסה למסעדה :"סבים וסבתות, הורים ולהקת ילדים. כמעט לא רואים משפחות כאלו בסן אנרי...המלצרית הלכה להביא כיסא הגבהה לילדה הקטנה...מבעד לקולות שמע הוגו הברות סלביות. כמובן, האנשים נראו מאוחדים מכדי שיהיו מקומיים".

ולבסוף משהו על המכלול.
כפי שאנו רואים, המטלה על הסופרת היתה כבדה ומורכבת. ולא תמיד עמדה בה.
התחלה מצוינת של פרישת הקונפליקט, בעיותיו של הוגו והמשפחה, הפכה לקראת הסיום למרוץ שליחים לסיום הספר, וחבל.
תהליך פתרון הקונפליקט, אצל הוגו חשוב לא פחות מפרישתו , ובזה יש החמצה.
הרגשה זאת מתגברת מול הדברים שעוברים לוק והאנה. כל אחד מהם לחוד וביחד.

אולי העורכת הזהירה אותה כי יש התחייבות למספר עמודים לסופר מתחיל על ידי המו"ל? מי יודע.
המכשול האחרון, דחף אותי לציון שלוש - בסדר.
הייתי שמח לציון שלוש וחצי.
למרות הציון, שמחתי להציץ לתקופה , מקום וקונפליקט.
אני ממליץ על קריאת הספר.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על אוקטובר שלי