הוצאה לאור›מחברות לספרות

לרגל שידור הסרט הגרמני החדש "במערב אין כל חדש" בנטפליקס, החלטתי שאני חייב לקרוא את הספר לפניי הצפייה בסרט.

מדובר אולי בספר המלחמה הטוב שקראתי בחיי. הקריאה הייתה חוויה מיוחדת במינה שכן בניגוד לרוב ספרי המלחמה שיצאו עד אותה תקופה, הסיפור מסופר מבעד לעיניו של פאול בוימר, חייל גרמני פשוט בן 20, שחזר משירות קרבי של שנתיים באחד משדות המערכה במלחמת העולם הראשונה.

יוער כי התיאור בספר משיק לחייו האי

#
קורה לעתים די רחוקות שאתה נתקל בספר שגורם לך לעצור את הנשימה. מפני שהוא טוב כל כך, שלא היית משנה אפילו אות, לא מדלג על שום משפט. כי הסופר מצא וזיקק איזו אמת פנימית והצליח להלביש אותה בסיפור שימחיש אותה. כזה עבורי הוא הספר הזה.

שני אחים – פיל וג'ורג', בשלהי שנות השלושים שלהם – מנהלים חווה חקלאית גדולה ועשירה במונטנה בשנת 1925. הם בעלי מעמד גבוה בסביבתם, גרים בבית חווה בן 16 חדרים, עם סממני עו

כשסבתא שלי היתה רוצה לציין רזון מיוחד של אנשים, בעיקר ילדים, היא היתה אומרת "כמו ביאפרה". הייתי ילדה רזה, ואחיותי גם, ולא ממש אהבנו לאכול. לכן שמענו את קללת ביאפרה ממנה לעיתים קרובות למדי. אבל לא באמת ידעתי מה היא. הלכתי עכשיו לידידי צ'טג'יפיטי ולשאלתי מה זו ביאפרה הוא כתב את הדברים הבאים: "ביאפרה הייתה מדינה שהכריזה על עצמאות משאר ניגריה ב-30 במאי 1967, ונקראה הרפובליקה של ביאפרה. היא כללה בעיקר

סיפור על אהבה ראשונה, אהבה שהתחילה מוקדם בחייו של הגיבור, בתקופה בחיים בה התמימות גדולה אך אמיתית, הרצונות גם כן, הרגשות טהורים והגלוי גובר על הנסתר.

אותה אהבה לא התממשה והשניים נאלצו להפרד. שימאמוטו המשיכה לדרכה, האג'ימה המשיך אל החטיבה והתיכון, מערכות יחסים וקשרים נוספים (מעטים) אך מעבר לסיפוק הייצרים המיניים שום דבר אמיתי. הוא המשיך לקולג, למד ספרות ולאחר שסיים מצא משרה בחברת הוצאה לאור. עב

אוסקר הוא בחור צעיר, חנון, בתול נצחי, אנטי-גיבור, אמריקאי בן למשפחה מהרפובליקה הדומיניקנית. בחייו הקצרים ובנאיביות כובשת הוא מתאהב בכל בחורה, מחפש אהבה ובעיקר, נו, נחוש לזיין ולהגשים את ייעודו כזכר דומיניקני. דרך הסיפור שלו, אנחנו שומעים גם על אמו ועל אחותו ועל הסבתא ועל החברים ועל המאהבים, במציאות מוטרפת שבעצם לא נתנה לו הרבה סיכוי להיות משהו אחר.

הסופר אמר שכתיבת הספר הייתה מבחינתו בגדר אמון

אובלומוביזם = הדוניזם, אסקפיזם, דחיינות, עצלות, הדחקה, הצטמצמות קיומית, SAD, היפוכונדריה, חששנות, נאופוביה, המנעות, מוות עם דופק על ספה. לסיכום - חרדת-חיים.

הרומן התפרסם ב-1859, שנתיים לפני רפורמת האמנציפציה של אלכסנדר השני. בתחילתו אנו מתוודעים לאיליה איליץ' אובלומוב במצבו הטבעי והשכיח - נים ולא נים על הספה בביתו. אובלומוב הוא בן אצולה נמוכה, בעל אחוזה כפרית שחי כבר שנים בסנקט פטרסבורג ולא זז ממ

לפני הספר, קצת על הסופרת: פלאנרי אוקונור, סופרת צעירה, זוכה סוף סוף להכרה בכישרונה, אולם במקביל היא מגלה שהיא חולה בזאבת. אביה נפטר בגיל צעיר מאותה מחלה, ולכן היא יודעת שלא תחיה הרבה שנים.
היא חוזרת לגור עם אמה, ובשנותיה האחרונות והמיוסרות היא כותבת את מקבץ הסיפורים הנפלא "כל מה שעולה מתכנס".
הספר כולל תשעה סיפורים, כולם על מערכות יחסים של גיבורי הסיפור עם סביבתם הקרובה: אם ובנה, אישה והשכן של

13 סיפורים קצרים מכיל ספר זה, השני מהחמישה. שובו? כן, הוא שב ממוות בטוח שהוכן ע"י פרופסור מוריארטי, אויבו הנצחי. הוא חזר, מוריארטי לא. זה לא ספוילר, סתם עובדה כלאחר יד.
מאחר וכל סיפור קצר יחסית, אנו עדים לסיפורים קצרים פרי עטו של שותפו של הולמס, הלא הוא ידידו הוותיק ושותפו, ד"ר ווטסון. כיף לקרוא סיפורים קצרים כאלה. הם מגיעים לעיקר במהירות, שונים מהותית האחד מהשני, הפתרון מגיע במהירות, אבל בשלבים

חצי דקה על מלחמת האזרחים בסודן: ה SPLA הם צבא הנוצרים-עובדי האלילים שמורדים בממשלת סודן האיסלמיסטית, שמשתמשת בשבטים מוסלמים שיגרשו את הדינקה תמורת שלל. תחילה הממשלה האתיופית מקבלת את הפליטים, אך היא נופלת וזאת החדשה מגרשת אותם בעזרת שבטים מקומיים לקניה תוך כדי כריתת ברית עם האריתראים. במקביל בדארפור, שבטים ערבים מוסלמים טובחים בשבטים אפריקאים מוסלמים. צבא המורדים מתפצל ל SPLA דינקה ו SPLA נואר שעד